עד היום לפיד לא שילם

באחד הכרוזים ששר האוצר יאיר לפיד מעלה תדיר לפייסבוק החביב עליו טען לפיד כי צריך לנהוג באומץ נוכח המשבר התקציבי. קל לדבר על אומץ בעודך יושב בלשכה מול מקלדת ידידותית וצג מחשב. החוכמה היא לעשות זאת כשאתה נדרש, למשל, להבטחות שהפרחת לאוויר והפרת במציאות.

אבל זה לא הסגנון של יאיר לפיד. ב"פוליטיקה הישנה" היו השרים מקיימים פה ושם מסיבות עיתונאים, לעיתים (די נדירות, למען האמת) היו מתראיינים לתקשורת - דיאלוג, אתם יודעים. ב"פוליטיקה החדשה" של לפיד יש בעיקר מונולוגים.

לפני יומיים כשסיים לשאת את דבריו בפתח ישיבת סיעתו, ושילח את נציגי התקשורת אל מחוץ לחדר נשאל לפיד לגבי פגישתו התמוהה עם המיליארדר שלדון אדלסון, בביתו בתל-אביב. "לפיד ענה: "אשמח לענות על השאלה הזו במסיבת עיתונאים שאקיים". ממש. לפיד, האיש שבקושי השיב על שאלה אחת מאז הבחירות, הוא שר האוצר הראשון זה שנים ארוכות שלא מקיים מסיבת-עיתונאים עם הצגת תוכניתו הכלכלית. למה לענות על שאלות אם אפשר להסתפק בסטטוס אצל מארק צוקרברג.

סקר "גלובס" שפורסם בסוף השבוע האחרון מעניק ל"יש עתיד" נתון מדהים של 30 מנדטים. אמנם הסקר נערך לפני שפורסמה במלואה תוכנית הגזירות הקשות, אך עדיין הנשאלים (אם לא חיו במאדים, כפי שלפיד אוהב לנסח זאת) כבר ידעו בקווים כלליים על הקיצוצים שבפתח, וכבר התוודעו לפשלה המביכה שלו, כאשר הציג את ריקי כהן מחדרה כגברת ישראלי הממוצעת, בעוד שהכנסות משפחתה (20,000 שקלים מפורסמים) ממקמות אותה גבוה בעשירון התשיעי.

עד כה לפיד לא שילם מחיר ציבורי על הפשלות שלו, והיו כאלה. לא מן הנמנע שמתפתח לנגד עינינו פוליטיקאי מזן הטפלון, שיכול בעזרת חיוך אמפתי או נאום רהוט להמיס את כל קיני ההתנגדות כמעט. העניין עם טפלונים הוא שמתישהו שכבת המגן נסדקת, והכתמים שמקודם החליקו בקלילות בלי להשאיר כתם נדבקים לעד, ולא מרפים. לפיד יכול להרים טלפון לשר לשעבר אהוד ברק, שאולי ישמח לספר לו איך זה מרגיש כאשר מגע הטפלון מתפוגג.

רק דמיינו את לפיד כשר חוץ

ראש הממשלה בנימין נתניהו ידע מה הוא עושה כאשר הכניס את האיש שרוצה לרשת אותו אל הקורלס המוביל למשרד האוצר. רק דמיינו עכשיו את לפיד כשר חוץ, משייט בין בירות עולם, הרחק מההמולה המיוזעת כעת בארץ, וממצב את עצמו, על הדרך, כמדינאי בכיר.

אם יצליח שר האוצר לסיים בשלום את הקדנציה, בעודו משמר את התמיכה הציבורית שהוא נהנה ממנה עד עכשיו, הדרך ללשכת רה"מ תהיה סלולה בעבורו. העניין הוא שמדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית ליישום. בטח ובטח כאשר בדרך לפיד ממשיך ליפול לבורות כמו הזגזוג הכפול והמשולש סביב הגדלת יעד הגירעון שנעשה (גם במתכונתו המצומצמת) בניגוד גמור לחוות-דעתם המקצועית של בכירי בנק ישראל.

די לקרוא את תחזיותיה של המשנה-לנגיד קרנית פלוג כדי להבין שהתחזיות הוורודות של שר האוצר על גן העדן שממתין לנו בעוד שנתיים ריאליות בערך כמו נאום הפצצה שנשא במהלך מערכת הבחירות. גם הדיל המסתמן עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מעמיד בסימן שאלה את נאומיו הנמלצים של שר האוצר, שהבטיח רק לפני שבועיים רפורמות מרחיקות לכת למען האדם העובד, גם אם יהיה צורך במלחמה. כשעיני לצדו ניתן להניח כי מי שבאמת יוכל לרוות נחת מתוכניותיו של שר האוצר הוא האדם העובד בנמלים ובחברת החשמל.

עוד מוקדם להעריך עד כמה גבוה יהיה המחיר שישלם לפיד בקרב בוחריו שהצביעו לו מפני שהוא הבטיח כי יפעל למענם, ובמקום זאת הכביד את עליהם ידו בעוד מסים וגזירות. אבל ירח הדבש הסתיים. הרומנטיקה נעלמה מהברית שרקם מעמד הביניים הישראלי עם האיש שהתיימר להרים אותו מחדש.

ואת זה שום סטטוס רהוט בפייסבוק כבר לא ישנה.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10