עתים רחוקות מתרחש הנס; בורא עולם ברחמיו משגר אליי את אחת מעשר אצבעות האלוקים שלו, נוגע במצחי, ומשרה עליי רגעים מתוקים של בינה טובה. לאחרונה זה קרה בספרד. בדרום ספרד. לא הרחק מעיר הקודש ולנסיה.
להלן סיפור המעשה; נתכנסנו שם, קבוצת עיתונאים מרחבי העולם, להכיר של סיטרואן חדשה ובוהקת שבאה זה לא מכבר לעולם. DS3 היא נקראת. ולא סתם DS3 (שהרי סתם DS3 כבר יש מאז 2010), אלא DS3 קבריו. כלומר, ברייה היודעת להיות גם מכונית מהוגנת וחובשת כיפה, וגם הוללת קטנה ומחוצפת, המפשילה את גגה וחושפת את צפונותיה לעין-כל.
כמה נחמד.
כידוע (כמעט) לכל, ה-DS החדשות למיניהן מבקשות להיות ממשיכות ראויות לסיטרואן DS המיתולוגיות, שנולדו בשנת 1955, הדהימו את כל רואיהן, הקדימו את זמנן בעשרות שנים, והמשיכו להדהים עד שירדו מפס הייצור ב-1975. 20 שנים מפוארות ביותר.
בקיצור, לסיטרואן יש ללא כל ספק עבר מפואר המתחנן ממש לריענון. וכדי לשוב ולמחזר את התהילה הגדולה ההיא, נשלף התואר DS ושב ועלה על פסי הייצור. DS4 וגם DS5. ועתה הגיעה תורה של ה-DS3 קבריו.
היא יפה כלבנה. כולה עיצוב. בצעד זהיר אך בטוח היא צועדת בין חיטובים מעודנים לבין הגזמה, בין יופי לבין צעקנות, בין חגיגה לעיניים לבין שעורה בעיניים. אך אף לא פעם אחת היא חוצה את הגבול הדק הזה. כולה עיצוב מוקפד ומדויק. איש לא יחמיצנה בחולפה בכביש, אך איש גם לא יעוות את פניו בכעס. הוא יתפעל, הוא יחייך, הוא יתעניין. הוא יקבע לעצמו דעה נחרצת, לכאן או לכאן. אבל אדיש - לא יישאר איש.
הגג הנפתח - זה המעניק לה את התואר "קבריו" רק במידה מסוימת של צדק - הוא בסגנון קופסאות הסרדינים של פעם: הוא נגלל אחורנית כמכסה של קופסת סרדינים, מצטנף לו מגולגל בירכתיים, וממתין שישובו ויזעיקו אותו להיפרש ולכסות על המרכב. בעצם, כמו הגג של הדה-שבו זצ"ל. ובעצם, כמו גג-שמש מופרז. לא ממש קבריו מקובל, אבל כמעט.
למרבה הפלא, גם הגג המגולגל הזה מוסיף ל-DS3 קבריו עוד מנה קטנה של חן. הוא נח לו שם, מאחור, כסוודר מגולגל ברישול מוקפד הנח סביב עורפה של מלכת הכיתה.
ובלי קמצוץ טכני הרי אי-אפשר. אז ככה: רק בדגם אחד נהגנו, אשר צויד במנוע מוגדש בן 1.6 ליטרים. זה המנוע שפותח במשותף עם ב.מ.וו. ומריץ את המיני קופר S ובווריאציה אגרסיבית יותר, גם את המיני ג'ון-קופר-וורקס המסחררת. מנוע מוצלח מאוד. חד, חזק, ערב לאוזן וגמיש להפליא. עם תיבת הילוכים ידנית קיצרת מהלך ונעימה, הוא מאיץ ל-100 ב-7.4 שניות, וחוצה ללא קושי את קו 200 הקמ"ש. גם ההגה טוב, והחבילה כולה עושה רושם ספורטיבי בהחלט. מילת המפתח כאן היא "רושם". מיד נגיע אליה.
בעיר - במקומה הטבעי
תא הנוסעים פשוט מבריק. יפה, צבעוני, מקורי, נוח. הדוושות בוהקות באלומיניום, לוח המחוונים מעוטר בסיבי פחמן, והתא כולו גדוש עוד ועוד רעיונות עיצוביים משובבים. כמעט מאליו עולה החשק להפשיל סוף-סוף את הגג, למען יגנחו כל רואי התא הזה גניחות עמוקות של קינאה והתפעלות.
אפילו מאחור יש מקום די נרחב, ורק פתח הטענת הבגאז' קצת מגוחך. הוא כמו לוע של אווז המצפה להאבסה. העמסת הבגאז' הזה בתיקים ומזוודות דומה יותר לדחיסת המילוי לתוך קישקע, מאשר להטענת כבודה לתוך מכונית. למרבה הפליאה - תא המטען עצמו דווקא די גדול, בהתחשב בתנאים, במימדים, ובגג המקופל. רק הפתח... הפתח...
את יום הנהיגה הראשון ביליתי, כדרכם של חולי הגה חשוכי מרפא, בכבישים תובעניים ומהירים. הלא במכונית שעושה רושם ספורטיבי מדובר. והנה הגענו אל "הרושם".
ל-DS3 יש את כל הדרוש להיות באמת ספורטיבית: מנוע, גיר, הגה, מיתלים. אבל יש לה גם את ה"קבריו". גג הבד הנפתח. וזה - בנסיעה נמרצת ואפילו תת-נמרצת - לא מסייע. להיפך. הוא מפריע.
כאשר הגג סגור אפשר אמנם להשתובב כדבעי בכבישים המתאימים, אך מלוא החדווה הפוטנציאלית נבלעת בשאון הרוח הצורם, ולפעמים אפילו צורח. וכאשר הגג פתוח והמהירות עולה, כדאי לנוסעים לשמור את פיהם סגור, לבל תעקור הרוח את סתימותיהם.
אך למחרת, ביום הנהיגה השני, אירע הנס הנזכר לעיל; האל החנון שיגר אליי מנת שכל מבורכת, ואחד ממלאכיו לחש באוזניי עצה נבונה: "למה", ככה הוא מלמל, "למה אתה תמיד רץ להרים, למשעולי העיזים, לאוטוסטרדות המהירות, לדהירה מרתיחת אדרנלין? למה?"
"כי אני מכור. כי זה הכיף שלי", אמרתי למלאך. "לך יש כנפיים", הוספתי בקנאה, "אתה מסודר מלידה. אבל אני? רק ככה אני טועם טעם מה של תעופה".
"אתה ממש בפאתי ולנסיה", הוא ניסה גישה אחרת, "עיר נפלאה. יפה. מרתקת. כאן הציב אדריכל העל קלטראווה את מיטב יצירותיו, ולא רק את השאריות, כמו שעשה בירושלים עם 'גשר המיתרים' המטופש. כאן יש עיר עתיקה, שווקים, שדרות, היסטוריה", הוא המשיך במלאכת הפיתוי, "תנסה פעם את העיר". אמר, ופרח לו.
אז שמעתי בקולו, ונסעתי העירה.
את נפלאות ולנסיה כבר הכרתי מטיולי עבר, אך הטיול הזה הסביר לי את טיבעה האמיתי של ה-DS3 קבריו: היא לא נולדה למשעולי הרים, ולמרות יכולותיה המוטוריות ודוושות האלומיניום שלה - גם לא לכבישים מפותלים או לקטעי ראלי. כי היא לא מכונית מרוץ. היא תכשיט. היא חוויה עירונית. שם מקומה הטבעי.
וכשמזג האוויר יפה, והגג מופשל, והשמיים הכחולים בוהקים ממעל, והעולם חושף את צדדיו היפים, והמהירות לא חוצה את המותר בשטח בנוי (פלוס מע"מ), וכל העוברים והשבים מציצים בה ומחייכים - רק אז מבינים עד כמה יכולה ה-DS3 קבריו להיות משעשעת, ומענגת, ונכונה.
הכותב היה אורח החברה בספרד
חלק מהמתחרות
פיאט 500 קבריו
ב-135 אלף שקל מציעה פיאט את הפיאט 500 קבריו. למכונית יש גג "רך" שמתקפל לכל האורך וחושף תא נוסעים צבעוני ומאובזר. יש לה מנוע 1.4 ליטר בהספק 100 כ"ס שבסיוע תיבת הילוכים רובוטית מאיץ את המכונית מאפס ל-100 קמ"ש ב-10.5 שניות
מיני קופר קבריו
המיני-קבריו בעלת הגג הנפתח במלואו עולה בישראל החל מ-181 אלף שקל לדגם עם מנוע 1.6 ליטר בהספק 122 כ"ס ותיבה אוטומטית. גם לה יש עיצוב מסובב ראשים ושלדה ספורטיבית ומוצקה, שמפגינה יציבות והתנהגות של מכוניות גדולות
חיפושית קבריו
הדור החדש של החיפושית יגיע לארץ בתחילת השנה הבאה. גרסת הקבריו שלו היא מגנט לתשומת לב. באירופה עולה חיפושית קבריו עם מנוע 1.2 ליטר TSI ותיבה אוטומטית כמו גולף 1.4 ליטר מאובזרת
סיטרואן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
