מושחתים, נמאסתם

זה היה שבוע שבו אסיה היתה הכתובת הטבעית של מדיניות החוץ הישראלית. ביקורים רשמיים בסין חדלו להיות יוצאים מן הכלל, אבל קשה להימנע מלהיזכר מה עשה ראש ממשלה סיני במכתב של ראש ממשלה ישראלי לפני 50 שנה ופחות. ראש הממשלה לוי אשכול ניסה אז לפתוח דו-שיח עם סין. הוא כתב אישית אל ראש ממשלת סין, ג'ו אן-לאי. הימים היו ימי מהפכת התרבות הראשונים, זו עווית הטירוף האחרונה של מאו טסה טונג, שבמרוצתה הודחו, הושפלו, הוגלו ונרצחו מאות אלפי קומוניסטים שהיו חשודים ב"רוויזיוניזם". ג'ו אן-לאי, אחד המעטים שניצלו מחרון אפו של מאו, לא טרח לפתוח את המעטפה. מכתבו של אשכול הוחזר לו כלעומת שנשלח.

השבוע, בנימין נתניהו היה אחד האורחים הרשמיים הראשונים של ראש הממשלה החדש בבייג'ין, לי קג'אנג, עוד לפני שלי ייצא למסעו הראשון לחו"ל. למרבה העניין, תחנתו הראשונה של לי תהיה דלהי, בירת הודו, ב-20 במאי. מה שמזכיר לנו, כי רגליו של ראש ממשלה ישראלי לא דרכו בהודו מאז 2003. אז, אריאל שרון היה אורחו הרשמי של ראש ממשלת הודו אטאלי וג'פאי הזקן, שבלבו היו סנטימנטים כלפי ישראל עוד מזמן שהיה איש צעיר, בימי הודו הראשונים.

ההודים משתמטים משטיחים אדומים

אף כי יחסי ישראל עם הודו, כמעט מכל בחינה שהיא, חשובים לאין ערוך יותר, הודו אינה להוטה לפרוש שטיחים אדומים לפני ישראלים רמי-דרג מדי. לא עלה יפה אפילו ניסיון להביא את הנשיא שמעון פרס לביקור פרטי. ישראלים חורקים שיניים, אבל הם עושים כן בצנעה. אין צורך לרקוע רגליים, כאשר היחסים כל-כך מסועפים ומועילים. אולי חילופי שלטון בדלהי יקטינו את ההשתמטות ההודית מפגישות בראש חוצות. סוף סוף מפלגת האופוזיציה, המקווה להרכיב את הממשלה בשנה הבאה, היא אותה המפלגה שהנהיג וג'פאי, כאשר אירח את שרון.

לא תמיד מובן מדוע ההודים משתמטים. הזדמנותם של בנימין נתניהו ומחמוד עבאס לבייג'ין, בהפרש של יומיים זה מזה, מועילה לדימויה הבינלאומי של סין, גם לדימויה העצמי. אבל צריך להודות שסין חוששת קצת פחות מהתנגדותן של מפלגות אופוזיציה, אולי מפני שאין לה מפלגות כאלה. אמנם הסכסוך הישראלי-ערבי אינו מתקרב אפילו אל ראש סדר היום של איזשהו ציבור הודי, אבל ממשלה ללא רוב פרלמנטרי, הנאבקת על חייה, אינה זקוקה להסחות דעת. בהודו יש 177 מיליון מוסלמים, והם יכולים להטות הכף בבחירות.

העניים, הפחם והרכבות

עונת הבחירות בהודו מצטופפת והולכת. הממשלה נאלצה לסיים את מושב הקיץ של הפרלמנט שבוע קודם זמנו, מפני שמחאות יזומות של האופוזיציה שיתקו לחלוטין את פעולת החקיקה.

האופוזיציה לא הניחה לממשלה להגיש שתי הצעות חוק בעניינים חברתיים. אחת נועדה להבטיח אספקת מזון מוזל לעניים המרודים ביותר, השניה נועדה לאפשר סובסידיות ישירות לכיסיהם. שתי הצעות החוק האלה הן לצנינים בעיני האופוזיציה. ברורה למדי תועלתן האלקטורלית בשביל הממשלה. העניים, המתגוררים ברובם בכפרים ובעיירות, הם בסיס תמיכה מסורתי של מפלגת השלטון, הלוא היא "הקונגרס הכול-הודי" מיסודה של שושלת נהרו-גנדי.

אבל זו אינה הסיבה המפורשת לשיתוק הפרלמנט. האופוזיציה תבעה אולטימטיבית שראש הממשלה יפטר מייד שניים מחשובי שריו: שר המשפטים ושר מסילות הברזל (משרד רב-כוח מאוד בארץ התלויה לחייה בתחבורת רכבות. על פי נתוני הבנק העולמי, מדי יום ביומו הרכבות בהודו מסיעות 30 מיליון בני אדם ומובילות 2.8 מיליון טון משא).

שר המשפטים מואשם שניסה להשפיע על ממצאי החקירה בשערוריית שחיתות המסעירה את הודו בימים האלה, זו הנוגעת לזיכיונות לכריית פחם, ומכונה בעיתונות (לפחות בלשון האנגלית) Coalgate.

שר מסילות הברזל חשוד שהרשה לאחד מאחייניו למכור השפעה על פרויקטים של המשרד. סוכני משטרה לכדו אותו, כאשר עמד לקבל שוחד. אחר כך התברר שהשר, עוד בכהונה קודמת, הפקיד מספר ניכר של בני משפחה, קרובים ורחוקים, בעמדות משתלמות במועצות מנהלים של חברות ממשלתיות.

השחיתות בהודו היא מסיבית (ראו תיבה). הודו סמוכה לתחתית בטבלת הארצות שנוח לעשות בהן עסקים (94 מתוך 100 ברשימת פורבס, tinyurl.com/ckg5wwa; 132 מתוך 185 ברשימת הבנק העולמי, doingbusiness.org). שלמונים אינם אופציה. הם כמעט מובנים מאליהם. אולי אפשר גם בלי "כמעט".

שערוריית שוחד (מתעשיית נשק שוודית) הפילה כמעט לפני 25 שנה ממשלה של מפלגת הקונגרס. עכשיו, השערורייה הגדולה ביותר לצד Coalgate היא זו הקשורה במכירת תדרים לדור קודם של טלפונים סלולריים (G2). זו שערורייה רבת-שנים, שחקירתה מתנהלת בעצלתיים, אבל התחילה להתקרב אל דלת משרדו של ראש הממשלה מנמוהאן סינג (tinyurl.com/dcpyo).

במקום "האישה האיטלקייה"

לפני 20 שנה ויותר, מנמוהאן, בהיותו שר האוצר, יזם את מהלכי הליברליזציה הראשונים, שפתחו מעט מעט את השערים לפני משקיעים זרים, ואיפשרו רציונליזציה חלקית של הפעילות הכלכלית. הוא כלכלן מקצועי, עם תואר דוקטור מאוקספורד. הוא מעולם לא הצליח להיבחר לבית התחתון, העיקרי, של הפרלמנט. נשיאת המפלגה, סוניה גנדי, היטיבה להבין שההודים יתקשו לקבל "אישה איטלקייה" כמותה בראש ממשלתם. היא הפקידה אפוא את מנמוהאן על הממשלה, לאחר שמפלגתה חזרה לשלטון ב-2004.

חמש השנים הראשונות של מנמוהאן היו טובות. כלכלת הודו הוסיפה לצמוח בקצב של 8-7 אחוזים בשנה. ב-2009, מפלגת הקונגרס הגדילה במידה ניכרת את ייצוגה בפרלמנט, אבל לא כדי רוב מוחלט. תלותה באוסף של קבוצות אינטרסים אזוריות היתה לה לרועץ. הקיטור יצא ממפרשי הכלכלה ההודית, והתקיימה בה "קללת הקדנציה השניה", כפי שקוראים לה האמריקאים. כמובן, פגיעת המשבר הפיננסי העולמי היתה בלתי נמנעת, אבל הרושם הברור של השנים האחרונות הוא של הנהגה חלשה ושל חוסר דינמיות. תכנית סאטירה בערוץ טלוויזיה מקומי לועגת ללא רחם למנמוהאן הקשיש, המקרין פסיביות באשר הוא הולך, יושב או אפילו מדבר.

אבל פסיביות היא עניין אחד, חשד של שחיתות הוא עניין אחר. הניסיון לשזור את חוטי G2 עד הבונגלו של ראש הממשלה הוא אולי רק ניסיון לא מוצלח לרצח אופי. אבל מנוי וגמור עם האופוזיציה לתאר את הממשלה הנוכחית כ"מושחתת ביותר וחסרת האונים ביותר בתולדות הודו".

האם זה יעבוד? פרדוקסלית, הוכחה שזה יעבוד נובעת דווקא מתבוסה ניצחת שהאופוזיציה נחלה השבוע בבחירות חשובות לאסיפה המחוקקת של קארנאטאקה, המדינה הדרומית ביותר בהודו. לעולם החיצון היא ידועה בעיקר בזכות בירתה באנגלור, המרכז המהולל של תעשיית הטכנולוגיה העלית בהודו, מגנט לכישרונות מכל רחבי העולם. אבל קארנאטאקה, שמתגוררים בה 43 מיליון בני אדם, היא הרבה יותר מבאנגלור, או אולי הרבה פחות.

"אלופת העולם בשחיתות"

ב-2008, קארנאטאקה היתה המדינה הדרומית הראשונה מאז ומעולם שהצביעה לטובת מפלגת העם ההודית (BJP). בשעתה, BJP ראתה בזה סימן לשידוד מערכות בכל הודו. אבל שלטונה של BJP במדינה הזו התאפיין בשחיתות גרוטסקית. המפלגה עצמה ראתה צורך להיפטר מראש הממשלה המקומי (צ'יף מיניסטר, בתוארו הרשמי), ואחר כך להיפטר גם מיורשו. המפוטר הראשון טרק בכעס את הדלת, והתייצב בבחירות בראש מפלגה עצמאית. היא לא עשתה חיל, אבל היא גזלה קולות קריטיים מ-BJP.

מפלגת הקונגרס העמידה את השחיתות במרכז מסע הבחירות שלה בקארנאטאקה. היא שלחה לשם את מנהיגתה סוניה גנדי ואת בנה ראהול. הבן, 43, כנראה יהיה מועמדה של המפלגה לראש הממשלה בבחירות של השנה הבאה. אנשי הקונגרס תיארו את קארנאטאקה כ"אלופת העולם בשחיתות". הבוחרים נטו להסכים. הם הפחיתו את ייצוגה של BJP בפרלמנט המקומי ב-65%, והעניקו לקונגרס רוב מוחלט.

איך לפרש את התוצאה הזו? הקונגרס כמובן מייחס לה משמעות ארצית, ורואה בה ביטוי של שביעות רצון משלטון המפלגה בדלהי. BJP מייחסת אותה לפילוג בשורות המפלגה. רוב המשקיפים מייעצים לקונגרס שלא להגזים. הסיבות, שהניבו את תבוסת האופוזיציה בקארנאטאקה, עשויות לפעול בנקל נגד מפלגת הקונגרס בזירה הארצית. האימפולס ההודי, להיפטר מן המפלגה שבשלטון, עזר לקונגרס בבאנגלור, ויעזור ליריבי הקונגרס בדלהי.

לראש ממשלת ישראל, אילו הזדמן לדלהי, היו יכולים להיות הרבה נושאי שיחה בעלי עניין משותף. הוא ומארחיו היו יכולים לדבר על שיתוף פעולה בטחוני, טכנולוגי וחקלאי; והיו יכולים גם להשיא עצות זה לזה על שיורן של ממשלות קואליציה רופפות. יש סיבה סבירה להאמין שהממשלה הבאה בהודו, יהיו צבעיה האידיאולוגיים אשר יהיו, תהיה עוד יותר רופפת מן הנוכחית. ספר לי, מר נתניהו, איך מפלגה עם רבע המושבים בפרלמנט יכולה להקים ממשלה, תבקש ממנו אז סוניה גנדי להסביר.

*** רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com

מדריך קצר לשחיתויות הודיות

■ ב-2008 העניקה ממשלת הודו 122 רישיונות לתדרי G2 למפעילי טלפונים סלולריים. בית המשפט העליון של הודו פסק בשנה שעברה, כי הרישיונות חולקו ב"שרירות לב ונגד החוקה". בית המשפט קבע, כי שר התקשורת ההודי "העניק למעשה את הרישיונות במתנה, על חשבון אוצר המדינה". הוא וכמה ממנהלי החברות הזוכות הושלכו לכלא. השר טען אחר כך, כי הוא קיבל את אישורו של ראש הממשלה.

■ רוב החשמל בהודו בא מתחנות המונעות באמצעות פחם. ב-1992 הורתה הממשלה לחלק 143 גושים של כריית פחם לחברות ממשלתיות ופרטיות. החלוקה נעשתה בין 2004 ל-2009, שלא באמצעות מכרזים פתוחים. טענות לא מוכחות מעמידות את ההפסדים לאוצר המדינה על סביבות 200 מיליארד דולר. התקשורת קראה לפרשה הזו "האמא של כל השחיתויות". בחודש שעבר התברר, כי שר המשפטים של הודו התערב בנוסח הדוח שהגישה משטרת החקירות של הודו לוועדת חקירה פרלמנטרית.