הצבעונית הקטנה של נוקיה: קו ההגנה במלחמה על השוק ההודי

נוקיה מתחה ביום שישי שעבר גשר חדש מעל שני אוקיאנוסים, בנסיון נועז, ואולי נואש, לבלום את ירידתה.

היא השיקה בו זמנית את הטלפון החכם היקר ביותר שלה ואת הטלפון החכם הזול ביותר שלה, בניו יורק ובניו דלהי. הבחירה לא יכלה להיות מאפיינת יותר. השוק האמריקאי היה תמיד החוליה החלשה ביותר שלה; השוק ההודי היה תמיד החוליה החזקה ביותר. בראשון היא מוכרחה לזנק, כדי לממש את הפוטנציאל של חלונות 8, ועל השני היא מוכרחה לגונן. כל כך מוכרחה, עד שיושב ראש נוקיה, סטיבן אילופ, טרח בכבודו ובעצמו לעיר הבירה של הודו, כדי להתפאר בתרומה החדשה.

אילופ הציג את Asha 501, הטלפון החכם שיימכר במחירי טיפשים: 99 דולר, בלי סובסידיה. המסך קטן, רק 7.62 ס"מ; המצלמה צנועה יחסית, 3.2 מגאפיקסל; תוכנת ההפעלה היא סימביאן הישנה; אבל המסך בר-נגיעה, והטלפון מבורך באוסף של אפליקציות ש-99 דולר מעולם לא כללו. הוא נועד לעודד את ההודים להשתמש בסלולרים שלהם, כדי להתחבר לאינטרנט. אף כי בהודו יש בערך 800 מיליון טלפונים סלולריים, רק 12 מיליון הודים מנויים על אינטרנט רחב-רצועה.

ביסוד האסטרטגיה של Asha 501 עומדת לא רק התגוננות, אלא גם התקווה שהחכם הזול יסלול את הדרך לשידרוג אל חכמים יקרים, שושלת ה-20 של Lumia.

מסמר מכאיב במיוחד

2012 היתה שנה איומה למדי בתולדות נוקיה. ענקית הסלולרים הפינית איבדה את בכורתה רבת-השנים לסמסונג הקוריאנית. כשלעצמו, ציון-הדרך הסטטיסטי הזה לא היה מפתיע. נוקיה הלכה מדחי אל דחי במשך שנים. אבל בארון המתים של בכורתה היה תקוע מסמר מכאיב במיוחד: הודו.

הודו היא השוק הגדול ביותר של נוקיה, 13% מכל מכירותיה. שם, במרוצת השנים, נוקיה היתה פחות או יותר שם נרדף לטלפון סלולרי. איש לא התקרב כלל לנשום בעורפה. אבל ב-2012 סמסונג נגעה בה ללא קושי. מ-170 מיליון הטלפונים אשר שווקו להודו, רק 26% היו של נוקיה, ו-22% היו של סמסונג (canalys.com). במספר הזה כלולה התפתחות מאיימת במיוחד: ב-2012 עלתה סמסונג למקום הראשון במכירות של טלפונים חכמים בהודו.

אינך זקוק לסטטיסטיקה מסינגפור, כדי לעמוד על היקף נצחונה של סמסונג. חמישה אינצ'ים וחצי של Note II, מיטלטלים ברחובות דלהי, בבתי הקפה שלה וברכבותיה. יצירי אפל נהנים מתפוצה לא מבוטלת, ונשיאתם מצריכה כיס פיזי הרבה יותר קטן. אבל הפיזי הקטן תלוי במטאפורי גדול: בשעה שהחכמים של סמסונג נמכרים במחירים הנעים בין 275 דולר ל-700 דולר, אייפון 5 נמכר ברמות של 800 דולר עד 1300 דולר. הודו אמנם מתעשרת, ומעמד בינוני צרכני מצטופף בעריה, אבל 1300 דולר עדיין נמצאים מחוץ להשג ידם של רוב הבינוניים.

החכמים של נוקיה מתדפקים על דלתותיו של השוק ההודי מאז סוף השנה שעברה. משפחת Lumia, על צהוביה, כחוליה ואדומיה, מתחננת לתשומת לב. הם אולי גם ראויים לה, אבל מיפקד אקראי של צבעים בחוצות העיר אינו מבשר טובות. יהיה צריך להתאזר קצת בסבלנות, לא הרבה, כדי לראות אם נוקיה איחרה את המועד, גם בהודו.

"מלכודת ההכנסה הבינונית"

המספרים מדברים בעדם: בהודו יש 1.21 מיליארד בני אדם (מיפקד 2011). בערך 60% מהם מחוברים לסלולריים. בהודו יש בערך 600,000 כפרים. לשליש האוכלוסיה בהם אין עדיין אספקה סדירה של חשמל. ל-90% אין גישה לשירותים בנקאיים. צרפו-נא חשמל ובנקים אל תשתית של טלפונים סלולריים, ונסו-נא לחשב בכמה אחוזים יגדל אז התוצר המקומי הגולמי של הודו. מרכז מחקר בדלהי חישב לאחרונה ומצא, כי כל גידול של 10% במספר המשתמשים באינטרנט יגדיל את התמ"ג באחוז שלם (tinyurl.com/d3luple).

זו רק מישוואה אחת. המספרים מערפלים את חושיהם של רוב המחשבים. רק ל-28% מן הנשים בהודו יש סלולרים, ורק ל-40% מן הגברים.

הודו מנסה להיחלץ ממה שכלכלנים קוראים "מלכודת ההכנסה הבינונית". היא צריכה עכשיו לעבור משלב הזינוק המוקדם אל שלבי זינוק מתקדמים. היא זקוקה להרחבה עצומת-ממדים של תשתית. הקשיים יוצאים מגדר הרגיל. אחת משערוריות השחיתות, המאיימות על שלומה של ממשלת הודו, קשורה במכירת תדרים סלולריים. השערוריה הזו כבר הכניסה שר תקשורת לשעבר לכלא.

לא קל לעשות עסקים בהודו, אבל מנסים.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com