כיצד סיקרו בסין את ביקורו של רה"מ בנימין נתניהו?

הדבר הבולט ביותר במהלך ביקורו של בנימין נתניהו בסין בשבוע שעבר, מעבר לכך שזהו ביקורו הראשון של ראש ממשלה ישראלי בסין מאז 2007, היה העובדה שבמקביל אליו ובאותו הזמן סין הזמינה עוד מנהיג מהמזרח התיכון - מחמוד עבאס (אבו מאזן), דבר שגרם לדיונים אינטנסיביים בתקשורת הסינית וברשתות החברתיות לגבי כוונותיה של ההנהגה הסינית.

היו עוד מספר מאפיינים מעניינים לביקור: אבו מאזן היה למנהיג הראשון מהמזרח התיכון שביקר בסין מאז שההנהגה החדשה נכנסה לתפקידה (הוא היה בסין בין ה-5 ל-7 במאי, ואילו נתניהו בין ה-6 ל-10); לנתניהו היה זה ביקור רשמי ראשון בחו"ל אחרי השבעת הממשלה החדשה בישראל.

זו הייתה גם הפעם הראשונה שמנהיגי ישראל והפלסטינים מבקרים בסין בו-זמנית והפעם הראשונה שסין פרסמה באופן פומבי את הצעתה לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלסטינים. סין גם הציעה לראשונה לארגן פגישה בין נתניהו לאבו מאזן בזמן ביקורם בסין.

בפגישתו עם אבו מאזן העלה מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ונשיא סין, סי ג'ין פינג, את 4 הנקודות שלו לפתרון הסכסוך, בהן תמיכתה (המסורתית, יש לומר) של סין במדינה פלסטינית עצמאית, שטחים תמורת שלום, הפסקת ההתנחלויות וכו'.

החידוש בהצעתו היה שסין הביעה תמיכה פומבית לא רק בזכותה של ישראל להתקיים אלא בצורך להתחשב ב"צורכי הביטחון הלגיטימיים של ישראל", ניסוח שנשמע לקוח מנאומים של נשיאים אמריקאים.

לסין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, יש באופן מובן אינטרסים רבים במזרח התיכון. סין היא היבואנית הגדולה של נפט מהאזור, ומאז שנות ה-50 היא שומרת על קשרים טובים עם העולם הערבי והמוסלמי. למרות קשריה עם המזרח התיכון, סין נמנעה עד לשנים האחרונות להדגיש יתר על המידה את מעורבותה והקפידה לשמור על פרופיל נמוך.

אך בשנים האחרונות סין חותרת לעמדה מרכזית יותר בזירה הבינלאומית. לעיתים זה בא שלא מתוך בחירה, כמו למשל ההשקעות המסיביות שביצעו הסינים בחברות אמריקאיות, לבקשת האמריקאים, בזמן המשבר הפיננסי העולמי, או בדרישתה של ארצות-הברית שסין תיקח חלק פעיל יותר בנושאי האקלים.

בשנים האחרונות סין נושאת את קולה ביתר ביטחון. זה כולל ניסיון להגביר את קולה וכוחה באמצעות התקשורת שלה (לדוגמה סינחואה, סוכנות הידיעות הרשמית של סין הקימה ערוץ טלוויזיה באנגלית שמשדר 24 שעות ביממה), באמצעות תרבותה, וגם בהבעת עמדות תקיפות יותר באסיה ובעולם.

זו הייתה התפיסה הרווחת בתקשורת הסינית במהלך ואחרי הביקור של נתניהו. לא רק שסין זכתה להערכה עולמית על ניסיונה לתווך בין ישראל לפלסטינים - בסופו של דבר, סין רק תרוויח אם היא תצליח להפיג את המתיחות באזור ובמיוחד בין ישראל לבין איראן, אלא שבראש ובראשונה על סין מוטל, מעצם מעמדה וכוחה, להעלות את הפרופיל שלה באזור.

סין צריכה לפעול כך אם היא רוצה שייקחו אותה ברצינות, טענו המאמרים בעיתונים. כך לדוגמה, יומון העם "Renmin Ribao", העיתון של המפלגה הקומוניסטית הסינית והמייצג את ההנהגה, כתב בטור עורך תחת הכותרת "סין, מקדמת השלום במזרח התיכון": "בקידום תהליך השלום במזרח התיכון, קולה של סין הולך ומתגבר".

סוכנות הידיעות סינחואה אף הרחיקה לכת יותר. בניתוח מיוחד על הביקור, כתבה סינחואה כי "נקיטת עמדה אקטיבית בקידום התהליך היא חלק חשוב במדיניות השלום הכוללת של סין, ותקדם את תדמיתה של סין כמעצמה אחראית".

קשה להאמין שהסינים לא מודעים לקושי להגיע לפתרון הסכסוך באזורנו, וסין כנראה לא מתכוונת, וגם לא יכולה, לנקוט אי אילו צעדים ממשים מיידיים לקידום התהליך. אבל מבחינת הסינים, הם כבר זכו בנקודות זכות בדעת הקהל העולמית, וזה היה הדבר העיקרי בביקורים.

* הכותב הוא יועץ בנושא תקשורת וניו-מדיה בסין.