לפיד תוקף את דרעי: "עשה סיבוב. תקציב 'אל המעיין' יירד"

לאחר אישור התקציב הבוקר (ג') העלה שר האוצר, יאיר לפיד, פוסט בעמוד הפייסבוק שלו. לפיד כתב:

באחת בלילה יצאתי לרגע מחדר הממשלה, הצצתי בטלפון שלי וגיליתי שהבעיה החדשה איתי היא שאני רך מדי כלפי החרדים.

זה התחיל שעתיים קודם. שר החינוך, שי פירון, ניגש אלי ואמר שיש בעיה בביטול של תקנה 3-9-א', שהעניקה תקצוב מלא ל"אל המעיין", רשת החינוך של ש"ס. שאלתי מה הבעיה, ושי הסביר שעד שלא נקים באופן רשמי רשת חינוך ממלכתית-חרדית, אנחנו בעצם מבטלים להם את התקציב בלי להציע שום אלטרנטיבה.

קיימנו דיון קצר, ובסוף סיכמנו שנדחה בחצי שנה את ביטול התקנה עד להקמת הרשת החדשה. לפני שחזרתי לחדר אמרתי לשי, "אתה יודע מה, אם כבר דוחים, צלצל לדרעי ותספר לו. אין סיבה שהוא ישמע על זה ממישהו אחר".

שכחתי עם מי יש לי עסק. בשעתיים שחלפו עד תום הישיבה הבאה, דרעי עשה עלינו סיבוב מסביב לעולם ומכר לתקשורת שנכנענו לו והחלטנו לבטל את הקיצוץ ל"אל המעיין". האמת, אני לא מבין אותו. לא רק שזה שקר גלוי, הוא גם מנע את האפשרות שננסה אי פעם לשתף איתו פעולה בנושאים החשובים לציבור שלו.

אז נכון שספגנו נזק תקשורתי (בוחרי "יש עתיד" התרגזו מאוד, מבחינתם בצדק), אבל הרי אי אפשר יהיה להסתיר את האמת ברגע ש-3-9-א' תבוטל - ואל תטעו, היא תבוטל כמובן והתקציב של "אל המעיין" יירד - אז מה יצא לו מזה חוץ מההזדמנות להביך אותנו?

הסיפור הזה אולי תפס יותר כותרות, אבל הוא אופייני לליל התקציב. ככה זה עובד. חדר הממשלה הוא המוקד, אבל החלקים המעניינים קורים בחדרים הקטנים שמסביב ובמרפסת הירושלמית הקרירה של משרד ראש הממשלה (הידועה גם כפינת העישון של מאיר כהן ויענקל'ה פרי). כל כמה דקות ניגש אליך מישהו, שר, עוזר, מנכ"ל, מחזיק דף, מנופף בו לעברך. אתם תופסים פינה, מתווכחים, עוד מישהו מגיע, הויכוח מתעצם, מישהו מציע פשרה, תיקון לחוק, ביטול תקנה, שינוי מיבני, הצעה לרפורמה.

לפעמים הטונים עולים, לפעמים זה ענייני, אבל החלק היפה הוא שכולם מחוייבים. הם יודעים שהלילה הזה יקבע איך המדינה תיראה בשנה וחצי הקרובות.

הדרמה הגדולה היתה דווקא אתמול בצהריים, בדיון על תקציב הבטחון. כבר לפני חודש וחצי, כשהחל דיון התקציב, בוגי יעלון ואני קבענו שהפעם הוא יתנהל אחרת. בלי השמצות, בלי הדלפות, בלי לנסות להשפיע על התהליך בעזרת שמועות. בדיון פנימי שערכנו על כך באוצר אמרתי לאנשי אגף התקציבים: "סביב מדינת ישראל יש מספיק צבאות אוייב, צה"ל אינו אחד מהם."אני חושב שבוגי ואני עמדנו בסיכום בינינו, אבל בסוף הגיע הרגע שאין מנוס ממנו, שבו הרמנו יד והצבענו על הקיצוץ. זה סוג הרגעים שאתה שומע עליהם, אבל אינך יודע איך תרגיש עד שהוא לא קורה. אתה יושב מול אנשים שאתה מעריך ואפילו אוהב, שהקדישו את חייהם לבטחון ישראל, ששומרים על חייך ועל חיי ילדיך, וצריך להצביע על קיצוץ בתקציבם. זה קל לעמוד בחוץ ולהגיד "חייבים לקצץ בבטחון!".

אבל זו אחריות כבדה לעשות זאת באופן מעשי. מאז נבחרתי לכנסת זה היה הרגע הקשה ביותר שלי. אחר כך היה הלילה. הוא נמשך עד 5 בבוקר, כל חמש דקות נדמה היה שהכל קורס, כל רבע שעה מישהו מודיע לך שהוא כנראה יצביע נגד, כל שעה עגולה לפחות חמישה אנשים מחפשים בו זמנית את גלעד ארדן. בסופו של דבר מצאנו אותו והצבענו. 21 שרים בעד, שר אחד (עמיר פרץ) נגד.

זה תקציב קשה, הכולל העלאת מיסים ואת הקיצוץ הגדול ביותר בתולדות המדינה, אבל הוא גם תקציב של תקווה שבתוך שנה וחצי ישפר באופן משמעותי את מצבו של מעמד הביניים הישראלי. הוא מכיל את מהפיכת לימודי הליב"ה לחרדים, וסדרה של פעולות שנועדו להבטיח שהם ייצאו לעבודה; הוא יבטיח ירידה ביוקר המחיה; הוא יאפשר לנו להוביל מאבק בריכוזיות ולהגביר את התחרותיות; הוא מכריז מלחמה על ההון השחור כמו שלא נלחמו בו מעולם; הוא נסב - כמעט כולו - סביב האדם העובד.

הוא הצעד הראשון במסע.

ושיהיה חג שמח לכולם.