לכל אחד מדיניות רשתות משלו. מדיניות הלינקדאין שלי - רשת סטרילית הכוללת רק אנשים שאני מכירה - רובם ככולם קשרים שאספתי בעולם העבודה. אני מקפידה על סטריליות למרות הרצון למקסם חשיפה לטורים שלי, ואף דואגת באדיקות לא לעבור את סף 500 הקשרים, פן חלילה איחשד כמקשרת עצמי לדעת.

מסתבר שיש אנשים המשתוממים (שלא לומר נדהמים) לנוכח הקונספט הזה, משל היה כמוסת שיגעון טובלת בנפטלין שאני גוררת מראשית המאה שעברה, ולא חלילה עיקרון שתכליתו מקצוענות, אפקטיביות, אקסקלוסיביות (ומיתוג עצמי בהתאם).

"בהחלט גישה שונה ברשת עסקית חברתית" כתב לי בחצי התנשאות סמנכ"ל לא מוכר בתשובה לסירובי המנומס והמנומק לקשר, "אבל אם בכל זאת תשמעי על משרה שנפתחת ותחליטי לחרוג מעמדתך, אשמח ואודה מראש" הוסיף בלי להתבלבל. בשנייה הראשונה התעצבנתי (רפלקס מותנה), בשנייה הופתעתי (מה הסיפור שלו? האחרים מודים על עצם התשובה), בשלישית אמרתי "שווה טור" ומיד התבאסתי "הלך הטור" (בטח חשב שאני חברת השמה לכן תמה על הסירוב). על המקום פניתי לברר את הסוגיה (שאוותר על טור שווה בכזאת קלות?).

"ברור שאני יודע שאת לא חברת השמה", אמר בזחיחות, "אז למה אתה מצפה שאמליץ עליך? חסרים אנשים טובים שאני מכירה מצוין?" שאלתי, "אז איך בדיוק את מצפה שאגיע למשרות אם לא דרך נטוורקינג"? נפלה לי הלסת! ניסיתי לשווא להסביר את הטעות, לסדוק במעט את תפיסת עולמו המגובשת, עד ששמעתי את עצמי זועקת בייאוש "אתה לא מבין שקשרים וירטואליים יביאו לך רק עבודה וירטואלית!?" בסוף השיחה הוא אמר "תודה על הטיפים" (כאילו אני אודטה, כאילו ניהול קריירה זה להסיר כתם אומלטה מחולצה בגוון של מופלטה), והשאיר אותי מדוכדכת קלות.

רשת קשרים או אוסף חורים?

ידידנו הסמנכ"ל מייצג גישה מאד נפוצה וסופר רדודה על עצם המהות של נטוורקינג, שכולה חוסר הבנה משווע כיצד רשת קשרים עובדת. קומץ עקרונות על קצה המזלג:

1. לא מספיק להכיר מישהו, צריך שתתקיים ביניכם מערכת שוטפת של 'תן וקח', אחרת זה לא קשר זה קישוט. זו הסיבה שרוב הקשרים (כולל אנשים שמכירים היטב) הם תיאורטיים בלבד.
2. אם אין לכם מה לתת, לא תקבלו! לכן חייבים לבנות ולתחזק 'בנק' טובין, כדי שכל הזמן יהיה במה לסחור
3. לא מומלץ להיזכר להתחיל ולבנות רשת רק אחרי הפיטורים - הסיכוי שזה יעבוד דומה להסתברות לקבל הלוואה גדולה מסניף בנק מקרי ברחוב (ללא כל בטחונות כמובן).
4. לאנשים בקושי יש מספיק מה לתת לאלה שהם מכירים ומחויבים להם, מאיפה שיביאו גם לזרים?
5. לינקדאין זה בסך הכל כלי, בשום אופן ופנים לא תחליף נטוורקינג (לאנשים עם הנטוורקינג הכי משובח אין לינקדאין)
6. הכלי הזה וכמוהו הפייסבוק ממתגים אתכם בשוק העבודה, לטוב ולרע (בעיקר לרע),כשכל פסיק משפיע. מה כתבתם, כמה כתבתם, רמת הפירוט, האורך, העומס, כמה קשרים, מי הם, כן ממליצים, לא ממליצים, מי, כמה, מה הם כותבים, קבוצות, תחומי מומחיות, כמה, למה, מי מאשר (endorse) וכו', כשכל זה מעבר למה שממלא נתון (השכלה, רקורד תעסוקתי, מסלול קריירה, מראה חיצוני וכו')
7. נטוורקינג איכותי זו תוכנית חסכון הכרחית (למרות שלא יודעים מראש מתי היא נפתחת ומה התשואה), משאב קריירה בלעדיו קשה מאד לשרוד בשוק העבודה לאורך זמן, לא רק בתפקידי ניהול
8. קשרים בונים לא נולדים איתם, ומאד מומלץ לא להתבלבל בינם לבין פרוטקציה (מאובן הסתדרותי, נפוץ ביותר, במגזר הציבורי בלבד.)
9. מי שמזלזל בעצם המוסד 'קשרים' מעיד על עצמו כאדם לא לגמרי מפותח...... אז בבקשה לא בפרהסיה

10. נטוורקינג אפקטיבי צריך לתחזק כל הזמן, אחרת כשתצטרכו את הרשת תגלו אוסף חורים.

אם אתם לא שווים דייט אתם לא שווים

אז איך יודעים מי מהקשרים שלנו אמיתי, על מי מהם אפשר לסמוך שיתאמץ לעזור כשנזדקק? אני מציעה מבחן פשוט מאין כמוהו המזהה אותם בקלות, "מבחן הדייט". אם מישהו מתחמק באופן שיטתי ממפגש פיזי מחוץ לרשת, הוא כנראה לא ממש סופר אתכם. הקשר הזה וירטואלי בלבד ולא רצוי לסמוך עליו יותר מידי, אלא אם אתם מסתפקים בשכר שהוא וירטואלי גם הוא.

הכותבת היא יועצת לניהול קריירה. לתגובות: orna@rudi-cm.com