דהן: זו לא הפתעה שישראל בראש טבלת העוני ב-OECD

"אף אדם בישראל לא אמור להיות מופתע מכך שאנחנו מככבים בראש טבלת העוני. זו תוצאה מובהקת של המדיניות הכלכלית-תקציבית שמיטיבה עם האוכלוסיות החזקות ופוגעת באוכלוסיות החלשות", כך אומר בראיון מיוחד ל"גלובס", פרופ' מומי דהן, מנהל בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית בירושלים ומבכירי כלכלני המאקרו בישראל, בתגובה לדוח ה-OECD שפורסם שלשום ולפיו שיעור העניים בישראל הוא הגבוה מבין מדינות הארגון - אפילו יותר ממקסיקו ומטורקיה.

ניכר כי דהן מתבייש בתוצאות הללו, אך הוא כאמור, גם לא ממש מופתע מהן. לדבריו כאמור, מי שמנתח ובוחן את המדיניות הכלכלית והתקציבית בעשור האחרון יכול להבין איך השגנו את התואר המפוקפק, ולדהן נבואה מפחידה אף יותר: המדיניות הכלכלית הטמונה בתקציב החדש רק תחמיר את המצב. "הנקודה החשובה ביותר כאשר מסתכלים על דוח ה-OECD היא להבין כי שיעור העוני הגבוה בישראל הוא בראש ובראשונה פונקציה ישירה של המבנה המעוות של תקציב המדינה, הן בהיבט של ההוצאה הממשלתית והן בהיבט של המסים", הוא אומר.

לגבי המסים, מוסיף דהן, "העקיפים שבהם (מע''מ, מיסי קניה - א.פ.) שנגבים מהאוכלוסייה הענייה גבוהים יותר יחסית מאשר שאר המדינות ה-OECD, ומנגד, מסים על רכוש ועל הכנסה (מסים ישירים כמו מס חברות, מס הכנסה - א.פ.) המיועדים לאוכלוסיות העשירות - נמוכים יותר לעומת שאר המדינות המפותחות".

על הטענה כי לצורך חישובי העוני בישראל יש להחריג מהנתונים את הערבים והחרדים, אומר דהן כי "צריך להבין שגם בלעדיהם שיעור העוני במדינה גבוה ב-60% מהממוצע של מדינות ה-OECD, וכמובן שלהחריג אותם זה מעשה בלתי מוסרי".

חידוש עולמי

"יש כאן שינוי דרמטי", מוסיף דהן ואומר כי "זו הפעם הראשונה שארגון ה-OECD, שהוא שמרני מאוד מבחינת תפיסת העולם שלו, כותב באופן מפורש כי קצבאות אינן מובילות לעוני ומהוות תמריץ לאי-עבודה. להיפך, כתוב בדוח לראשונה כי ללא הסיוע לאוכלוסייה החלשה העוני היה גבוה יותר ולא נמוך יותר. מדובר בשינוי דרמטי שכן זה כאמור, שינוי בתפיסה של אחד מהמוסדות השמרניים ביותר שיש בעולם. למעשה, ישראל הפכה להיות המוסד השמרני ביותר בעולם כי היא היחידה שעדיין מאמינה שקיצוץ בקצבאות הוא התרופה לעוני".

עוד מזכיר דהן, כי "התפיסה הזו הופעלה גם ב-2002 וגרסה שאם רק נקצץ לחלשים שיעור העוני יירד באופן משמעותי. כאשר מסתכלים לאחור רואים את התוצאות המחרידות של השגיאה בתפיסה הזו: בין 2002 ל-2011 הצטרפו למעגל העוני כחצי מיליון אזרחים, ואם מסתכלים על הדוח רואים כי שיעור העוני בישראל גדל באופן המשמעותי מבין המדינות המפותחות ב-15 השנים האחרונות. כך שבהסתכלות על פני זמן - ישראל מובילה בגידול בשיעור העוני", אומר דהן ומעריך כי הצעת התקציב הנוכחית צפויה רק להחמיר את המצב. "למעשה, התקציב הזה ממשיך במידה רבה את המסורת של קודמיו ומנציח את אותו מבנה מעוות - הן בהיבט של המסים והן בהמשך הקיצוץ לאוכלוסייה החלשה".

דהן מציין כי "למרות ששיעור המסים העקיפים ממוקם בראש טבלת המדינות המפותחות, התקציב הנוכחי כולל בכל זאת העלאה של המע"מ בהיקף של 7 מיליארד שקל (המהלך המיסויי המשמעותי ביותר בתוכנית הכלכלית - א.פ)".

יתרה מזו, הוא מוסיף, "ההצעות במיסוי כוללות גם הטלת מס רגרסיבי ביותר בצורה של העלאת מס בריאות ודמי ביטוח לאומי, שהם מסים לכל דבר ועניין, על עקרות בית שהן חסרות כל הכנסה. יש כאן חידוש עולמי של הטלת מס גולגולת כפי שהיה נהוג בעבר, ובכך ישראל נותנת דוגמה לשאר העולם", הוא מציין.

את דהן מקומם במיוחד הקיצוץ בקצבאות הילדים: "בצד ההוצאות, אחד הסעיפים הגדולים ביותר הוא הקיצוץ בקצבאות הילדים שפוגע באופן ממוקד באוכלוסיות החלשות ביותר. הקיצוץ הזה אינו נובע מהעובדה שהקצבאות בישראל גבוהות ולכן יש לרסן אותן. להיפך, הן מן הנמוכות ביותר בעולם המפותח. בישראל הקצבה עומדת על כ-38 יורו בממוצע (לשלושת הילדים הראשונים), זאת לעומת 80 יורו בבריטניה, 120 יורו בצרפת, ו-190 יורו בגרמניה".

לדבריו, הקיצוץ נובע "מהתפיסה לפיה קיצוץ נוסף בקצבת הילדים יביא לצמצום העוני, זאת בניגוד גמור לניסיון שנצבר בישראל מאז הופעלה התוכנית ב-2003".

דהן גם לא מקבל את הטענה לפיה קצבאות ילדים מעודדות ילודה. "אם הטענה נכונה, היא אינה רלוונטית וגם לא מסבירה את המהלך כי היא מתייחסת למשפחות מרובות ילדים כאשר הקיצוץ נעשה גם לילד הראשון, גם לשני וגם לשלישי. אם הבעיה הייתה עידוד ילודה, היה ניתן להגדיל את הקצבה לשלושת הילדים הראשונים, ומנגד, להקטין אותה החל מהילד הרביעי. אך כאן הקיצוץ הוא ללא הבחנה במספר הסידורי של הילד".

"אין מספיק מידע"

גם אופן הגשת התקציב מכעיס את דהן: "מגישים תקציב לממשלה והיא מצביעה עליו, אך למעשה היא לא מקבלת את המידע הכי בסיסי על איך התקציב - כ-300 מיליארד שקל, לא כסף קטן - ישפיע בשנים הקרובות על אי-השוויון והעוני. שרי הממשלה מצביעים בעיניים עצומות".

לדבריו, המצב הזה נוצר כי "או שלא מעניין את השרים שישראל מככבת בראש טבלת העוני ולכן הם אינם זקוקים למידע הזה, או שאולי ממשלת ישראל מעוניינת להגדיל את אי-השוויון אבל לא נעים לה מהאזרחים. האם ניתן להעלות על הדעת שמנכ"ל של פירמה היה מציג תוכנית אסטרטגית שמתעלמת ממשתנים מרכזיים כגון רווח והפסד?", הוא תוהה.

דהן גם לא חוסך משר האוצר החדש, יאיר לפיד: "בא שר אוצר חדש שאחת הטענות שלו היא שהוא לא ידע שהגירעון התקציבי הוא גדול - ואני מאמין לו. לכן, אני מצפה ממנו שיפעל להגברת השקיפות בתהליך קבלת ההחלטות בנושא התקצוב. עם זאת, תהליך התקצוב הזה חולה בכל המחלות שהיו בתקציבים הקודמים, והדוגמה הראשונה לכך היא שאין מספיק מידע על איך הוא משפיע על משתנים מרכזיים. יתרה מזו, חלק מהסעיפים מחוק ההסדרים לא כוללים מידע על ההשפעה התקציבית שלהם, אפילו רוב הסעיפים!".

דהן גם לא מקבל את הטענה שהממשלה אישרה קיצוץ רוחבי די משמעותי כי היא נקלעה למצב של קיפאון בשלוש לפנות בוקר ולא הייתה ברירה: "תמיד יש 3 בבוקר! השעה הזו תמיד מגיעה. זה מזכיר את אותם האנשים שמופתעים שכבר הגיעו החגים", הוא מסכם.

 חבילת הגזירות