יותר חשובים מביבי ושרה

אחרי שהפנמנו שגם "פוליטיקאים חדשים" מתנהגים בדיוק אותו דבר כשהם מגיעים לירושלים, הגיע הזמן להקדיש מעט יותר תשומת לב לבחירות החשובות באמת, שיחולו באוקטובר הקרוב, למאות הרשויות המקומיות.

זו לא הגזמה. ההשפעה של ראש העיר/ראש המועצה על חיינו היא לא פחות קריטית ומהותית מההשפעה של כל שר. זה נכון ודאי בכל פרמטר "אזרחי" - שיכון, חינוך, רווחה, תרבות, בריאות - שרובנו כבר הבנו שהם כנראה הפרמטרים הקובעים (והמשתנים) באמת. נושאים אקוטיים תכנון אורבני, כמו הקצאת שטחי ציבור (איפה יוקם גן, בי"ס, בית כנסת ועוד), הקצאת משאבים מהקופה הציבורית (לקבוצת הכדורגל העירונית, למשל, או לנבחרת המתמטיקה של בתי הספר), אכיפה נגד זיהום אוויר וסתם מטרידים ועוד.

אלה גם אותם ראשי ערים שאנחנו עדיין מאמינים, בנאיביות לא מועטה, שיסייעו למצוא פתרון למצוקת מחירי הדיור בעירם, בזמן שהם הבינו די מזמן שכל משפחה צעירה חדשה שמגיעה לעיר מערימה על הרשות המקומית הוצאות כבדות בהרבה מההכנסות שהיא תתרום מארנונה ומהיטלים שונים.

אלה גם ראשי ערים שיודעים, למרות שגם זה לא ממש פוליטיקלי קורקט, שהמיליונרים מפריז או ממנהטן שקונים דירה בעיר ובאים לבקר רק בחגים אולי תופסים דירה של משפחה ישראלית, אבל הם לא מבקשים בית ספר, גן ילדים או טיפת חלב.

ואם הפוליטיקאים בירושלים ממשיכים למכור לנו, בזה אחר זה, את המנטרה הישנה ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן", אולי באמת הגיע הזמן להתמקד ב"כאן", בתמורות העצומות שניתן לחולל בערים עצמן.

וברשות המקומית אי אפשר, כמה ימים לפני הבחירות, לתאר רוחות מלחמה מול סוריה או סימני שלום עם הפלשתינים, רק כדי להסיט את הדיון מהשאלות הבוערות של חיי היומיום.

כאן, ברשות המקומית, גם כמעט שאין נאמנות מפלגתית: בוחרים שהם תושבים מצביעים על פי רוב למועמד שהם באמת מאמינים שיוכל לעשות את החיים שלהם הרבה יותר נוחים. אז בואו נצא מהאדישות. רון חולדאי ומרים פיירברג, למשל, הרבה יותר חשובים לתושבי תל אביב ונתניה מביבי ושרה.