מי רוצה לשלם על המחאה?

1. שאלה מטרידה: האם הכוח האכפתי החדש - ציבור רחב ועמותות מאבק חברתיות - שמפגינים בימים אלה בדרישה לממשלה מקשיבה שתוביל שינוי במבנה המשק, הורדת יוקר המחיה, צמצום מונופולים, הפחתת ריכוזיות, וקטיעת כניעת פוליטיקאים למוקדי כוח, טייקונים וועדים חזקים - מוכן להתמודדות עם השינויים, אם וכאשר יבואו.

האם הציבור בעל התודעה הצרכנית-חברתית ומנהיגיו החדשים מוכנים למשל, לשביתה בנמלי הים שבוא תבוא אם אכן יעמדו השרים ישראל כץ, נפתלי בנט ויאיר לפיד, על דעתם להוביל להקמת שני רציפי נמל חדשים שלא בשליטת הנמלים הקיימים, כלומר לא כפופים לוועדי העובדים השולטים בנמלים הקיימים?

האם שוחרי השינויים כבר הפנימו את העובדה והם מוכנים ומזומנים לשדר/להסביר אותה לקהל שלהם באמצעות דרכי התקשורת החברתית המתפרצת, שכל שינוי נדרש מביא אתו גם תופעות לוואי מיידיות וקשות?

האם נושאי דגלי המחאה וכותבי השלטים מוכנים לקבל את העובדה שלגעת בסדרי העולם הנוחים של האינטרסנטים הגדולים, אם זה נוחי דנקנר מאי.די.בי או אלון חסן מנמל אשדוד, גובה "מחיר" כבד?

מחיר - זה הכוח לאפשר כניסת עובדים זרים לנמלים במצב של שביתה מתמשכת ולעמוד מול צילום (יחצ"ני) של אישה קשת-יום, אם חד-הורית, שמועסקת בשכר מינימום בנמל אשדוד. לא בטוח שיש כזו, אבל אם לא אז ימציאו אותה.. יגייסו אותה למשימה. מה נגיד אז לאלון חסן, זה שמחזיק את גרוגרת המדינה בצווארה?

2. ה"מחיר", זה גם מה שיידרש מול ח"כ מהליכוד, חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה הרווחה והבריאות בכנסת, שנמצא כבר תריסר שנים במעמד עובד התעשייה האווירית בחל"ת (חופשה ללא תשלום), וכל הזמן הזה הוא גם יו"ר ועד העובדים, המייסד והאיש החזק של סיעת "עוז", השותפה הקואליציונית של עופר עיני בהסתדרות.

שכן, אחד הנושאים שנמרחים כבר שנים ומהווה פרק בתוכנית הכלכלית הנוכחית, מדבר על הנפקה של 20% ממניות רפאל והתעשייה האווירית, ובחברות הללו מאוד לא אוהבים את זה.

3. "המחיר" הכבד הוא גם חשש להסרת התמיכה הפעילה של ההסתדרות ועופר עיני בתנועות המחאה הציבוריות. שכן, עיני מייצג את תמצית האינטרסים של הוועדים הגדולים, הממשלתיים והפרטיים שבראשם עומדים "טייקונים" אלה ואחרים, שנוהגים להסתתר מאחורי גבם של ראשי הוועדים.

"המחיר" - זה גם חקלאי קשיש, עובד אדמה מילדותו, שחי מהיד אל הפה, שיימצא אחרי חיפוש מקיף ברחבי הארץ וייחשף ברגע שיתחילו לדבר ברצינות על מלחמה ביוקר המחיה באמצעות פתיחת שוק המזון לייבוא, ללא מכסות וללא מכסים.

מלחמה ביוקר המזון גם תוציא לתקשורת את הקופאיות ברשתות השיווק שעובדות משרות חלקיות בשכר מינימום. מנהלי 'שופרסל' ו'מגה' למשל, לא יחשפו את עצמם, שכן שכרם ותנאי ההעסקה שלהם רק יחריפו את הדרישה להפחתת פערי התיווך ומחיר השיווק. הם, יגייסו יועצי תקשורת שיצלמו את ביתה של הקופאית. ננחש: יוצאת אתיופיה, אם לחמישה, אחד מהם חייל קרבי.

4. זו לא רק תעלומה חברתית-ציבורית מהמעלה הראשונה, זו גם בעיה המטרידה שרים בממשלה ובמשרד רה"מ, שנקראים להיות רפורמטורים. "כחלונים" חדשים. אלה אומרים לעצמם: אם נקשיב לעם ונלך ברצינות נגד הנמלים, חברת החשמל, יוקר המחיה, מקורות, מחצבים, גז טבעי, שרשרת המזון, המניפולציות במחירי הפירות והירקות, ועוד ועוד - האם אותה עוצמת ההמון תלך אתנו, תתייצב לצדנו, או שמא תיגרר לפינות אחרות ותצא בכוח נגדנו.

האם "העם" יבין, כפי שהבין את גל הפיטורים בחברות הסלולר המנופחות שבא בעקבות הטיפול המסיבי של שר התקשורת לשעבר, משה כחלון, במחירי הסלולר, ויזכור שהעובדים שאכן פוטרו השתלבו בתאגידים אחרים, מקבילים או שונים?

האם אותו פייסבוק ערטילאי ורב-כוח שמצליח לארגן אלפים להפגנות, יבין ויתמוך גם ב"מחיר" המיידי של השינויים שהוא עצמו דורש, או שמא יובל על-ידי אינטרסנטים עסקיים וכוחות פוליטיים שעיקר עניינם להפיל את הממשלה ואת מפלגות הקואליציה? כמה לשכות בכירות המבצעות סקרי דעת קהל כבר משחילות כמה שאלות בעניין הזה.

5. אין ספק כי עמדה חד-משמעית של עמותות חברתיות ותנועות מחאה ציבוריות היא שתקבע בסופו של דבר, ואחרי הדיבורים הגדולים של ראש הממשלה וכמה משריו, את עתיד הרפורמות.