שרון פרי: "ערוץ הספורט? קן צרעות, היה שם קטסטרופה"

לתוך התדמית המכופתרת של רשות השידור נחתה בעונת הכדורגל האחרונה שרון פרי, ילדה יפה חיפה, עם ג'ינס ונעלי אצבע, ובמידה מסוימת טלטלה את המוסכמות. אחרי הכול, המהפכה הנשית בשידורי הספורט שנמשכת כבר שני עשורים עוד לא באמת הביאה למצב שתוכנית הדגל של שידורי הספורט, אגדת הרדיו "שירים ושערים", תעבור מהגשתו הטרחנית של דני דבורין להגשה הקלילה של פרי. שלא לדבר על תוכנית סיכום המחזור הטלוויזיונית, "בועטים", שהותירה בשטח - בגשם ובקור - את בוני גינצבורג והושיבה באולפן את פרי והפאנליסטים שלה.

פרי, 41, כבר 16 שנה מאחורי המיקרופון, מגיעה גם לראיון הזה עם הג'ינס ונעלי האצבע והסיגריות. היא עומדת לעלות לירושלים לתוכנית הלפני אחרונה של "בועטים" לעונה. ונראה שהיא התעייפה: "זה נהיה כבר דרד'לה. עונה דרד'לה".

- את לא מרוצה?

"אני מאד מרוצה, אבל אין על מה. מכבי לקחה אליפות, יש שתי יורדות".

- עבדת בערוץ הספורט שנחשב כאקדמיה לטלוויזיה, והיום את בערוץ הראשון שנחשב כארכיון הטלוויזיה.

"אני לא חושבת שבמקום שיש צעירים, יש אקדמיה. במקום כזה יש מרפקים, נשכנות, קן צרעות. מקום שבו כולם רוצים לעשות הכול. כשאתה מביא כוח צעיר למקום שהוא יחסית מבוגר, אתה לבד במערכה ורוצה להביא את הרוח הצעירה שלך. לי מאד קל שם. מאוד נעים לי. אין לי אנשים שיושבים על הכתף ונושפים בעורף. היה לי מאוד קשה בערוץ הספורט".

- כשנכנסת לערוץ הראשון לראשונה היה לך הלם.

"הכינו אותי. לא הגעתי לשם כעובדת מן המניין. הגעתי שם לאולימפיאדה. אף אחד לא נתן לי הבטחה שאשאר שם. רציתי לעשות אולימפיאדה, ולא היה לי שמץ של מושג מה יהיה בהמשך. הכינו אותי שיכול להיות שיהיו תקלות, שזה ערוץ 1, שזה לא דומה למקומות שעבדתי קודם. הייתי כל-כך מוכנה, שלא קרה כלום. הייתי בסביבה מאוד צעירה, אולפן חדש, הכול מתוקתק, והייתי עם בוני. הוא צעיר אם משווים את זה לאנשי הרשות".

- התחושה היא שבערוץ הספורט אפשר להתקדם. אנשים מתקדמים מתפקיד של עוזרי הפקה למגישים ראשיים, אפילו למנכ"לות.

"אפשר גם להיתקע. עשיתי דברים נהדרים בערוץ הספורט, אבל בשלב מסוים לא היה לי לאן להתקדם. גם ברמה התקציבית. אי-אפשר היה לפתוח עוד נישה או תוכניות. יש אנשים שהמקום שלהם הוא טאבו, ולא היה לי מקום.

"פה נתנו לי תוכנית סולו, ואני מובילה אותה. זה מאוד מאתגר אותי. עבדתי כל החיים בטלפרומפטר וחדשות. פתאום אין פרומפטר, הכול פרי-סטייל. יש לי את הנישה שלי. אני לא יכולה להגיד שזה לא להתקדם. זה וואחד להתקדם ביחס למה שעשיתי שם".

***

ההגעה של פרי ל"שירים ושערים" לא עברה חלק. היא החליפה בתפקיד את דני דבורין, ועקפה בסיבוב לא מעט אנשים מתוך רשות השידור שבנו על הג'וב.

"גדלתי ב'שירים ושערים'. התחלתי את הקריירה שלי שם כשמאיר איינשטיין הגיש עם אבי רצון. הגעתי איכשהו ליעקב בלסנבוים לראיון, הסתובבתי עם אמיר בר-שלום במגרשים. היה לי חלום להיות שדרית ספורט. זה התגשם.

"כשהגעתי להגיש את התוכנית הראשונה כל-כך נהניתי. אלה היו 4 שעות שעברו לי ככה. בתוכנית הזו תמיד הגישו שירים, אבל אני התעקשתי שבכדורגל אין שירים. מהרגע שנכנסתי ועד היום לא היה בתוכנית שיר אחד, למעט שיר האליפות של מכבי תל-אביב. יש משחקים חיים, ואני לא רואה שום עניין לשים שיר".

- את לא מגישה-פרשנית-מחנכת כדוגמת דבורין ואיינשטיין?

"אני נותנת את דעתי כשזה רלוונטי, אבל לא מתיימרת להיות פרשנית. קטונתי. מי שלא נמצא על כר הדשא לא יכול לבקר בעיני".

- דני דבורין דיבר איתך?

"לא. נכנסתי למקום שהייתה בו תרעומת על הגעתי. הייתה שם ישיבה. היו שם המון אנשים שראו את עצמם כמחליפים. יואב אביב מאוד רצה, אולי עוד כמה. הם נתנו את השנים שלהם לרשת ב' וראו את עצמם כמועמדים ראויים, ואז הביאו להם מישהי מבחוץ שעוד עבדה תחתם בשנים עברו.

"בישיבה היה כאוס מטורף. נכנסו לוויכוחים שלא קשורים לתוכנית אלא לכל מאבק הוועד. אנשים היו בלהט. בסוף כל הצעקות והבלגנים אמרתי להם: 'שמעו, אתם בוודאי יודעים שלא חתרתי תחת אף אחד. אני באה לעשות את זה בכיף. תרצו, תצטרפו. לא תרצו, תלחמו את המלחמות שלכם. לא אשכנע אתכם'. ועד העובדים אכן שבת.

"יצא לי לעבוד עם דני דבורין ב'שירים ושערים', ולא הייתי איתו בקשר טלפוני מעולם. יש בינינו הבדלי שנים מטורפים. האדם היחיד שמבוגר ממני כל-כך הרבה ואני בקשר טלפוני איתו הוא יורם ארבל. למה שיתקשר אליי, שיאחל לי בהצלחה? לא אכפת לי מכל התככים, למה התקשר או לא התקשר. שלא יתקשר. אני ישנה טוב בלילה".

- הזכרת את ארבל. יש עליו ביקורת מאוד גדולה.

"אנשים רעים. בעיניי הוא השדר הכי טוב בארץ, גם אחרי שיפרוש. קראתי דברים שאומרים עליו: שהוא לא רואה טוב, שעושה טעויות. עוד לא ראיתי שידור יותר צבעוני מהשידור שלו. כשאני רואה שידור שלו, מבחינתי זה תענוג גדול.

"אני אוהבת לראות משחקים שהוא משדר. הוא פרפקציוניסט ממדרגה ראשונה. הוא עובר על שמות. הביקורת לא נכונה. מאוד אכפת לו. הוא דרוך לפני כל שידור כאילו זה השידור הראשון שלו".

- יש סיבה למה השדרים הבכירים שלנו יחסית מבוגרים?

"את מי תשים במקום יורם? תן לי שדר אחד שיכול להעביר שידור לפחות כמו יורם".

- עמית הורסקי.

"הוא עדיין לא יורם".

***

לפני 3 שנים עזבה פרי את ערוץ הספורט, לאחר שהמנכ"ל אבי בר רצה לקדם אותה, ומגישי החדשות הראשיים, אלי אילדיס ובעיקר מירי נבו, נעמדו על רגליהם האחוריות.

- מה קרה שם?

"הגעתי לפרשת דרכים, חוסר שביעות-רצון מהמקום שלי. התחילו לעשות כל מיני שינויים בעמדות המגישים, רצו קצת ריענון. הביאו את יונתן כהן ועמיחי שפיגלר. אפי טריגר הלך, אני ולימור בלדב נשארנו במהדורת הערב. רצו שאעשה פינות בחדשות אצל יונתן ועמיחי. הם חברים שלי, ואני אוהבת אותם, אבל אני לא אעשה שם פינות. הרגשתי כבר שמאחורי גבי מחפשים כוח יותר צעיר, שזה מצחיק".

- הרגשת ששמים לך רגליים?

"ברור. מי ששם רגליים יודע. אני לא מרגישה לרגע משהו לא בסדר. אני כן יודעת שבסוף הדרך בערוץ הספורט, הם לא יכלו לסבול אותי, ואני לא יכולתי לסבול אותם. זו הייתה קטסטרופה. דרשתי תשובה חד-משמעית. יכולתי לסחוב עוד ועוד. ביקשתי תוך שבוע תשובה, ותוך שבוע הוחלט שניפרד".

- מה היה עם מירי נבו?

"אני חושבת שהייתה סיטואציה שדברים יותר מדי התערבבו. הייתה החלטה של המנכ"ל שאני אכנס לרוטציה של ההגשה בלילה, והם לא אהבו את זה שם. זה לא בא להם טוב. אז התחיל כל הבלגן.

"בדיעבד, זה היה יותר שימוש מכוער שלהם בעניינים אישיים של ההנהלה מולם. ענייני כספים. עשו שימוש בי. לא ידעתי שזה יגיע למקום כל-כך רע.

"לא הייתה לי מריבה עם מירי. פשוט נתק מוחלט. לא רבנו, לא דיברנו, לא התכסחנו. התנתקנו. לא יודעת מה עובר לה בראש. היא בן אדם מאוד חזק ומקצועני בתחומה. פתאום באה איזה בחורה שנכנסה לה לנישה, והיא נלחמה על הטריטוריה".

- נתקלת בעוד דברים כאלה בתעשייה?

"כולם נלחמים על טריטוריה בתעשייה הזאת. מה אפשר לעשות? אין לי את הכוחות לעשות את המלחמות האלה. אף פעם לא היה לי".

- לא מאתגר אותך לתפוס פעם את עמדת המגישה הראשית של חדשות הספורט?

"לא מעניין אותי, באמת. לא מעניין אותי לקרוא פרומפטר. זה משעמם. בטח לא בערוץ הספורט".

 אלי אילדיס ומירי נבו מגישי חדשות הספורט / צלם: יוסי כהן

***

- כשהתחילה המהפכה הנשית בתחום שידורי הספורט, והייתן שדריות קווים, הייתה תחושה שרצו לתקוע פרצוף יפה ליד השדרים הגבריים. היום השתלטתן על שידורי הספורט. אפילו כאלה שלא נמצאות מול המצלמות, אחת כמו מורן ברק, עורכות תוכניות.

"זה עניין של קידמה. זה נורא מרענן. זה כיף שיש נשים שמתעסקות בספורט ומדברות על ספורט. בהתחלה הרימו גבה, כאילו מי אנחנו בכלל שנדבר על זה?"

- אופירה אסייג הפכה לאדם הכי חזק בתקשורת הספורט.

"אופירה אסייג תותחית. היא דוגמה מעולה למישהי שבאה מכלום. יש עליה כל-כך הרבה ביקורת, וזה שהיא עצמה אדם כל-כך חזק, שהאמין בדרך שלו, הביא אותה למקום שהיא נמצאת. אנשים יכולים לדבר עליה עד מחר. היא הביאה משהו חדש לעיתונות, ואנשים נדבקו בזה, ומשתמשים בזה ככלי. זה רע? זה טוב? אני לא יודעת. לי אין את היכולת שלה להיכנס לקרביים של אנשים. אני מודה. יש היום ויכוח על השיח התרבותי בתוכניות. אנשים התחילו לצעוק".

- תוכנית הדגל של השיח הספורטיבי היא תוכנית צעקות, "יציע העיתונות".

"הייתה. מאז שרון קופמן לא שם, זה לא זה. קופמן זה אופירה בן. ידברו עליו עוד 20 שנה. רון קופמן הבין משהו שאף אחד לא הצליח להבין, עם כל הביקורת והתביעות והמקומות הלא טובים שהוא נכנס אליהם. התוכנית היא לא אותה תוכנית בלעדיו, בדיוק כמו שליגת האלופות בלי מודי בר-און היא לא אותו דבר".

- אישה בסביבה גברית, בעולם התקשורת. איך זה מתקבל?

"מטעם המעבידים שלי זה תמיד היה בסדר גמור. סבלתי דווקא הרבה יותר מקהל. היו קריאות מכוערות, דברים שגרמו לי להגיע הביתה ולשאול למה אני צריכה מזה. מהסביבה הקרובה לא הרגשתי הטרדה".

- אין עוד סיפור כמו עמנואל רוזן בתעשייה?

"לא שאני יודעת. זה לא שלא התחילו איתי, אז מה. אפשר להגיד לא. זה יכול לקרות בכל מקום".

- לאן את שואפת עכשיו? אם מחר ירצו לקדם אותך למבט?

"אני לא רוצה להגיש חדשות. לא מעניין אותי. אני ארגיש כבויה. אחרי חדשות הספורט עשיתי שנה וחצי חדשות מקומיות, וזו הייתה התקופה הכי כבויה בחיי. ברגע שחזרתי לספורט, חזר לי הצבע בפנים. אני טובה בזה. אני אדם שלא הלך לבחור בבחירות, מה יש לי לעשות בחדשות?"

- את גם לא ברנז'אית.

בכלל לא. אני לא הולכת למסיבות ולא לחתונות ולא לפתיחות".

- את לא רואה את עצמך עוברת לתל-אביב?

"לא אוהבת את העיר הזו. היא יקרה ומסריחה. לא בשבילי. הילד שלי, המשפחה שלי, בחיפה. טוב לי שם. לא תמצא מחירים כאלה בחיים בתל-אביב".

- את לא שאפתנית. עיתונאי הגיע לתפקיד של שר אוצר.

"אני לא מבינה בזה. אין לי שום דעה בעניין. תמיד הצחיקו אותי המחאות החברתיות, כי ידעתי מראש שזה לא יעזור. במדינה שלנו הדבר היחיד שיעזור זה לשרוף צמיגים. חוץ מזה, מה חשבו שיקרה עם לפיד? הוא מחליט משהו? הוא יכול להחליט משהו? האם חשבו שאם בחר דרך, הוא יכול ללכת בה? אני מדברת מהיגיון. הוא עושה מה שאומרים לו. הוא בובה, כולם בובות".

מערוץ הספורט נמסר בתגובה: "אנחנו אוהבים את שרון פרי ושמחים בהצלחתה".