זהירות, פילים!

העיסוק בשר האוצר ובגזירות הכלכליות מובן וראוי אך טיבו של האדם שאינו רואה את שלעתים נמצא לנגד עיניו. יאיר לפיד הצהיר שבא לשנות אך מצא עצמו פועל בניגוד להצהרותיו והולך בדרכי קודמיו - הכבדת העול על ציבור בוחריו.

הזעם המופנה נגדו משקף ייאוש מ"השיטה" שבה חלקים רבים מהציבור עובדים קשה למחייתם, משלמים מסים גבוהים וזוכים לתמורה שנתפסת בעיניהם כבלתי נאותה (כגון כיתות צפופות, יוקר מחיה גבוה, ריכוזיות). יאיר לפיד נשא עימו תקוה לשינוי אך זו התנפצה אל קיר המציאות.

המציאות אליה נכנס שר האוצר החדש היא המשך של שני העשורים בהם אימץ המשק הישראלי את עקרונות השוק החופשי. למרבה הצער, רק מעטים מדי נהנים מפירות השגשוג ורבים מדי חשים עניים ומנוצלים.

המדינה נתפסת כמסוגלת להגן על אזרחיה באמצעות צבא חזק בצורה יוצאת דופן אך בה בעת היא חלשה וכחסרת יכולת ממשית לפעול למען הרווחה הכלכלית של תושביה. זהו מצב של חברה ללא דרך וחברה ללא דרך תתקשה לממש את הפוטנציאל הטמון בה.

הזעם המופנה אל לפיד ואל "המערכת" (הוועדים, הטייקונים) מופנה למטרה צדדית, במקום למטרה העיקרית - החברה הישראלית. אותה חברה שמכחישה את קיומם של הפילים השועטים בחדר. אולי אם נטמון את הראש בחול - הפילים ייעלמו ויפסיקו להשתולל.

המשבר הנוכחי הוא קריאת השכמה: זהו המנוע האמיתי להתפכחות מאשליות ולהיישרת מבט לעצמנו ולפילים שרומסים את החדר ואת יושביו. הציבור בישראל מתחיל להבין שהמפתח לצרותיו הכלכליות אינו מצוי בממשלה או במדיניות כלכלית כזו או אחרת אלא בגיבוש חזון פוליטי ומדיני. להלן 5 פילים גדולים שאנו בוחרים להתעלם מהם:

1. תקציב הבטחון יכול להיות נמוך בהרבה אם ישראל תהיה מסוגלת לוותר על הוצאות העתק הכרוכות בהחזקת שטחי יו"ש ואם תהיה מסוגלת למנף את השינוי בעולם הערבי לטובתה
2. הפניית כל אוצרות הטבע לרווחת אזרחי המדינה יכולה להוזיל את יוקר המחיה בצורה דרמטית ולהפוך את ישראל לנסיכות נפט בזעיר אנפין
3. שילוב חרדים וערבים בשוק העבודה יגבירו את התוצר לנפש ויפחיתו את הצורך בנשיאת העול של תשלומי ביטוח לאומי
4. התייעלות יסודית וחריפה במגזר הציבורי תצמצם את הוצאות הממשלה ותאפשר הקלה במסים ישירים ועקיפים
5. שינוי שיטת הממשל לשיטה על-מגזרית שתפסיק את ההתנצחות המתמדת (על תקציבים) בין חרדים, חילוניים, ערבים וכן הלאה. שיטת ממשל דמוקרטית תקינה צריכה להתבסס על דיאלוג מכבד, ושיתוף פעולה על בסיס רעיונות ותפיסות עולם ולא על בסיס מוצא אתני.

האם הציבור מכיר בבעיות אלו כמחסום ל"צדק החברתי" אליו הוא כמהה? האם הממשלה מסוגלת לפעול כדי להתמודד עם הבעיות הללו? האם הציבור הישראלי מעוניין להפשיל שרוולים ולגבש לעצמו כיוון ברור?

ל"מעמד הביניים" לא נותרה ברירה. אם יבחר לדבוק בהכחשה והפניית זעמו כלפי הממשלה, הוא יירמס על ידי הפילים (יוקר מחיה, חוסר צדק, היעדר תקווה). הבחירה הקשה היא לאזור אומץ ולאלף את הפילים: להתאחד ולהפעיל לחץ מתמשך על הכנסת ומהממשלה שיעשו את השינויים הנדרשים (כפי שהיה בקיץ 2011). או אז נגלה שפילים מאולפים יכולים להיות ידידותיים למדי ואף לשרת אותנו. משק תחרותי אינו מתנגש עם "צדק חברתי". נהפוך הוא - הרווחים משניהם ממתינים לנו מעבר לפינה ולהפוך את ישראל למשק הוגן ומשגשג.

עודד שפר הוא מוסמך בפסיכולוגיה תעשייתית