מדינת ישראל נגד הקטינה ר'

ר' בת ה-7 נולדה לאם רווקה ולאב גרוש שניהלו מערכת יחסים זוגית. האב הכיר באבהותו על ר' מבראשית, ליווה את האם במהלך ההיריון והלידה, גידל יחד עימה את הקטינה ולקח חלק בימי הולדת של הקטינה בגן. האב שימש לקטינה אב לכל דבר ועניין, הקטינה ראתה אותו כאביה וקראה לו "אבא", ואף משפחתו של האב התייחסה לקטינה כבתו.

רק מבחינה אחת חשובה נושא אבהותו של האב על הקטינה לא הוסדר, והוא רישומה כבתו במשרד הפנים. על-פי נוהלי משרד הפנים, כאשר ההורים אינם נשואים זה לזו, עליהם לפנות להסדרת רישום האבהות בתוך שנה מהולדת הקטין, ובדרך-כלל הרישום יאושר מבלי לעורר בעיות מיוחדות.

במקרה של ר' נוצרה בעיה כפולה: לא זאת בלבד שעברה למעלה משנה מיום היוולדה, אלא שהאב הלך לעולמו בפתאומיות והותירה ללא אב רשום כדין.

אמה של ר' הגישה בשמה תביעה להצהיר על המנוח כאביה של הקטינה, ולרושמו כן ברישום מינהל האוכלוסין, וצירפה לתביעתה תמונות של האב המנוח עם הקטינה מיום היוולדה.

לתביעה צורפו כנתבעים כל מי שיכול היה שיהיה לו יד ורגל בהתנגדות לרישום, לרבות הוריו של האב המנוח, אחיו, ילדיו מנישואים קודמים ואף גרושתו.

הסיבה לכך היא המשמעויות הכלכליות הנלוות לרישומה של הקטינה כבתו של המנוח, שכן היא יכולה להפוך לאחת מיורשיו על-פי דין אם לא הותיר אחריו צוואה, וכן היא יכולה לעתור למזונות מן העיזבון וכו'.

על אף ניגוד האינטרסים הכלכלי, בני משפחתו של האב התגלו כאנשים ישרים, וכולם כאחד אישרו בפני בית המשפט שהם ידעו מאז ומתמיד שר' היא בתו של המנוח, והם אינם מתנגדים שתקבל הכרה פורמלית בכך באמצעות רישומה כבתו במשרד הפנים. עם זאת, נמצא מתנגד אחד נחרץ לרישום, והיא מדינת ישראל עצמה.

נציגת המדינה טענה כי אין די בראיות והעדויות להוכחת אבהותו של המנוח על הקטינה, והיא דורשת לחייב את הקטינה לעבור בדיקה גנטית להוכחת האבהות.

אימה של הקטינה התנגדה בטענה כי אין לה אפשרות כלכלית לממן בדיקה כזאת, שכן בהיעדרו של האב, יהא צורך לבצע את הבדיקה באמצעות קרובי משפחה אחרים, והעלות מגיעה לסך של 7,500 שקל.

המדינה מצידה השיבה כי הטענה הכלכלית היא אך תירוץ, אך מאידך לא הציעה לממן את הבדיקה בעצמה, ותחת זאת בחרה לנהל הליך הוכחות יקר, אשר בסופו עמדתה נדחתה.

מדוע מתנגדת המדינה לרישום הקטינה כבתו של המנוח על אף שאין מחלוקת עובדתית בין כל הגורמים הנוגעים בדבר שהיא אכן בתו? המדינה טענה כי החשיבות של רישום נכון של אבהות במשרד הפנים גובר על שאר השיקולים, שכן רישום אבהות בלשכת האוכלוסין הוא אחד מן הנתונים המהווים ראיה לנכונותם, והבדיקה הגנטית נחוצה כדי לוודא ב-100% שהרישום אכן נכון.

על פניו נראה כי מדובר בנימוק משכנע, אלא שטעות מהותית טמונה בחובו. רישום האבהות מהווה ראיה לנכונות האבהות המשפטית אך לא לאבהות הביולוגית. האבהות המשפטית והאבהות הביולוגית אינן תמיד חופפות, ותפקידה של המדינה הוא לוודא כי רישום האבהות המשפטית הוא הנכון, ולא האבהות הביולוגית.

כך, כאשר נולד ילד לזוג נשוי, הבעל נרשם כאבי הקטין במשרד הפנים. מדובר באבהות משפטית ולא בהכרח ביולוגית, שכן המדינה אינה דורשת מהאב והקטין לערוך בדיקה גנטית, על אף שתמיד קיים סיכוי תיאורטי שהאם לא הייתה נאמנה להתחייבות נישואיה, והבעל אינו האב.

יתרה מכך, גם אם האם תודיע קבל עם ועדה כי בעלה אינו האב הביולוגי, ואף תביא לכך הוכחות, המדינה תסרב לערוך בדיקה גנטית ותעמוד על רישומו של הבעל, שאינו האב הביולוגי, כאב המשפטי במשרד הפנים. הסיבה לכך היא כי טובתו של הקטין שהבעל ירשם כאביו, פן ייחשב כממזר על-פי חוקי ההלכה היהודית.

אין ספק כי טובתה של הקטינה ר' הוא להירשם כבתו של המנוח, וטובה זו אינה מתנגשת עם אינטרסים של אנשים אחרים הקרובים למנוח. האם סיפקה למדינה הוכחות למכביר כדי לבסס את הטענה שהוא אביה של ר' במאזן הסתברויות, וחבל שהמדינה מוצאת לנכון להשקיע את משאביה במלחמה בקטינה שרוצה אבא.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".