מיתוס הנמל הפרטי

מי שהקשיב לפחות לחלק מהאמירות הנלהבות של שרי הממשלה שהתחרו ביניהם בימים האחרונים מי יפרק ראשון את "הוועדים החזקים" בנמלי הים, יכול היה להתרשם כי בנמל החדש והפרטי שמתוכנן לקום לא יהיו ועדים, לא שביתות ולא שכר גבוה. כאילו כל אלה היו בגדר המצאה ישראלית, תופעה ייחודית שנולדה בימי יהושע פרץ והתפתחה בימינו אנו של אלון חסן, האויב מדרום.

פקידים במשרדי התחבורה והאוצר הסבירו לנו כי "היום, בכל העולם הנמלים מתופעלים על-ידי חברות ניהול פרטיות כמו האצ'יסון בהונג-קונג". מה שהם שכחו להסביר לציבור ולמי שמיהר לצטט אותם, הוא שרק לפני כשבועיים הסתיימה שביתה בת 40 יום באותו נמל פרטי בהונג-קונג. העובדים דרשו תוספת שכר של 23% לשנתיים, המעסיקים הסכימו לתוספת של 12%, ובסוף התפשרו על תוספת של 20%. העובדים דרשו את התוספת על רקע שחיקה בשכרם, בעיקר בשל יוקר המחיה והדיור.

נמל הונג-קונג נמצא בשליטת חברת הונג-קונג אינטרנשיונל טרמינלס, שבבעלות "הטייקון" הגדול באסיה, לי קאשינג. רציפי הנמל הימי, בדומה לנמל התעופה במקום, מתופעלים על-ידי חברה זכיינית. המודל הזה הופך למעשה את העובדים לסוג של "עובדי-קבלן", אבל הם הוכיחו כי גם עובדי-קבלן יכולים להתאגד ולשבות. מתברר שיוקר המחיה מציק גם במקומות שפועל בהם נמל פרטי. לא ייאמן כי יסופר.

הונג-קונג היא רק דוגמה אחת. אפילו בארה"ב של אמריקה, זו ששברה את פקחי הטיסה ב-1981, כמו ששר הכלכלה נפתלי בנט טרח להזכיר השבוע, יש ועדים חזקים בנמלים. רק לאחרונה איים איגוד הסוורים האמריקני להשבית את כל נמלי הים בחוף המערבי והמזרחי גם יחד, לאחר שהמעסיקים ביקשו להכניס שינויים בשיטת הפרמיות המקובלת. נשיא ארגון המעסיקים בענף ההובלה הימית בארה"ב, ג'ימס קפו, אמר לעיתון "סוואנה מורנינג ניוז" כי סוור בארה"ב מרוויח 50 דולר לשעה בממוצע, ו-124,138 דולר בשנה. כלומר, יותר מ-37 אלף שקל בחודש. לדבריו, מדובר בשכר כפול מהשכר הממוצע של עובדים מאוגדים אחרים בארה"ב.

כמו באמריקה

בישראל, לשם השוואה, השכר הממוצע בנמלים הוא 27 אלף שקל ברוטו בחודש. השבוע פורסם אמנם בכותרות גדולות כי עובדי הנמלים בישראל מרוויחים 37 אלף שקל בחודש, אבל כוכבית קטנה בתחתית העמוד בישרה כי שמדובר בעלות ההעסקה. בדיווחים לא נאמר דבר על כך שכ-60% מעובדי הנמלים בישראל הם במעמד של דור ב', שכפוף להסכמי עבודה עם דירוגים חדשים, ושכר ממוצע של כ-16 אלף שקל בחודש.

השכר הממוצע של כלל העובדים מוטה מעלה בשל שכרם של העובדים הוותיקים (דור א'), 33 אלף שקל ברוטו בממוצע בחודש, שחלקם הגדול עומד בפני פרישה.

בשנת 2002 עובדי הנמלים בחוף המערבי של ארה"ב האטו את העבודה ברציפים כחלק ממאבק לשיפור שכרם, מה שהביא להשבתת-מגן של כשבועיים מצד המעסיקים, שסגרו את כל 28 הנמלים בחוף המערבי.

גם בהולנד, בנמל רוטרדם הגדול באירופה ואחד הגדולים בעולם, שמופעל על-ידי חברת ניהול, יש שביתות. חלקן, לא להאמין, הוגדרו אפילו כ"פראיות" - שפרצו ללא הודעה על סכסוך עבודה כדין. בשנה שעברה פרצה שביתה גם בנמל אנטוורפן בבלגיה, כחלק מהמאבק של איגודי העובדים בבלגיה נגד יוזמת הממשלה להעלאת גיל הפרישה ל-65.

ייתכן כי קיים היגיון בהקמת נמל פרטי סמוך לאחד הנמלים בארץ. ברוב המקרים, לא בכולם, תחרות היא חיובית. אבל מי שמוכר לציבור ששביתות ושכר גבוה בנמלים הם המצאה ישראלית, טועה ומטעה. הפרטה יכולה לעזור במקרה הזה לא משום שהיא מבטלת את ארגוני העובדים, אלא משום שניהול פרטי לא עסוק כל היום בהתרסה ובהסתה נגד העובדים.

גורם ממשלתי צוטט השבוע כמי שאמר שזכיין פרטי בנמל יביא מחו"ל מנהלים מקצועיים ולא מינויים פוליטיים. האם מישהו הפריע עד היום לשר התחבורה למנות מנהלים מקצועיים ולא פעילי ליכוד? אם בשביל זה מקימים נמל חדש בעלות 4 מיליארד שקל, חבל על הכסף.