לא מתאים לכם שהגרמנים בגמר? בעיה שלכם

גרמניה היא לא סתם מקום יעיל שמתקתק הצלחה ספורטיבית. הכדורגל מוציא מהגרמנים עומקים של רגש והתלהבות. רק בשבוע האחרון הודיעה התאחדות הכדורגל על עלייה נוספת במספר חברי האגודות בגרמניה לשיא חדש, של יותר מ-6.8 מיליון. הכדורגל בגרמניה הוא קודם כל תוצאה של האהבה הזו.

הכדורגל הזה הפך לשיחת היום באירופה. הגרמנים מזמן מחכים בסבלנות ליומם שיגיע. אוטמר היצפלד, למשל, מאמנה הלאומי של שווייץ וזוכה ליגת האלופות עם באיירן ועם דורטמונד, אמר בראיון ל"קיקר": "הזיווג בגמר הוא פועל יוצא של הכדורגל הגרמני. בכדורגל המועדונים האירופי אירעו חילופי משמרות, כפי שהראו המפגשים עם הספרדיות ברבע ובחצי הגמר. התוצאות הללו צריכות אמנם אישור בשנים הקרובות, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שכך יקרה. הכדורגל הגרמני ממשיך להתקדם, ובאיירן יכולה לשלוט בכדורגל האירופי בשנים הבאות".

נכון, יש מי שמטיל בכך ספק. הכדורגל הגרמני לא פופולארי מאוד בעולם (בינינו, הגרמנים עצמם גם לא), סכומי הכסף שמניעים אותו נמוכים מהליגות באנגליה, ספרד ואיטליה, אבל לגרמנים זה לא משנה. הם הולכים ומשתפרים.

אז מה עושה את ההצלחה הגרמנית? בסופו של דבר, הרבה דברים קטנים. זה התחיל לפני עשר שנים. בעונת 2003/04 אף נציגה גרמנית לא עברה את שמינית גמר הצ'מפיונס או את הסיבוב השני בגביע אופ"א. הנבחרת נכשלה קשות ביורו בפורטוגל. צירוף המקרים שהביא את יורגן קלינסמן ויואכים לב לנבחרת הצית את הלהבה. הכדורגל של הנבחרת גרם לענף כולו להבין שיש גרמניה אחרת - טכנית, מהירה, התקפית ואטרקטיבית. ב-2006 עדיין לא היתה גרמנית ברבע גמר האלופות, בין 2007 ו-2009 רק אחת בכל שנה, מאז 2010 יש תמיד נציגה גרמנית בחצי הגמר. כך זה קרה:

1. בסיס

כל מועדון גרמני חייב להחזיק אקדמיה שעובדת צמוד למרכזי המצוינות של ההתאחדות בעזרת האימון המתקדם ביותר שיש. ב-10 השנים האחרונות הושקעו באקדמיות 620 מיליון אירו. בעונה שעברה היו אלה 77 מיליון אירו, כ-4 אחוז מההוצאות בכלל. 90% משחקני הנבחרת מגיעים באמת מהאקדמיות הללו, שמכשירות שחקנים טכניים ואינטליגנטיים על-פני מסלול קבוע ומפוקח. עם 24.8 שנים, ממוצע הגיל בסגלי הקבוצות בבונדסליגה צעיר משמעותית מאשר הליגה הספרדית (26.6) או האנגלית והאיטלקית (27).

2. הביטחון העצמי

זהו אותו ביטחון שאיפשר לקבוצות גרמניות רזות בכישרון לזכות בארבעה גביעים אירופיים בין 1996 ו-2002. רגשי הנחיתות מול קבוצות איטלקיות או אנגליות הם נחלת העבר. כמו שהראתה דורטמונד מול מנצ'סטר סיטי, או שאלקה מול ארסנל, באיירן מול יובנטוס, וכן הלאה.

3. המקצוענות

כשיורגן קלופ הגיע לדורטמונד החבוטה לפני חמש עונות, ההגנה של הקבוצה עברה עונה עם 60 ספיגות. "הקלטנו כל משחק, נסענו לגביע הללויה בוואטנשייד ואפילו את המשחקים האלה עם הצילום העלוב ניתחנו בישיבות ארוכות, למרות שרוב הזמן החזקנו בכדור. אם לא הייתי מאמן חדש, שחקן זה או אחר היה כנראה עוזב את החדר. להודות על האמת - כבר עשיתי דברים מרתקים צריכים יציבות. ניהלתי איזה אלף שיחות אישיות וניתוחי וידאו, עד לנפילה מהרגליים. תקופת עבודה אינטנסיבית, אבל אחת שהשתלמה, כך בנינו את הבסיס", סיפר קלופ בראיון.

4. הכסף

אם מוציאים את הכסף שנכנס מהעברות שחקנים, גרמניה (1.9 מיליארד) שנייה בהכנסותיה רק לפרמיירליג (2.5 מיליארד) והן במגמת עלייה. רק ארבעה מועדונים בבונדסליגה הפסידו כסף השנה, והחל מהשנה הבאה נכנס חוזה השידורים החדש לתוקף, ממוצע של 628 מיליון אירו בשנה, עלייה של כ-20%. ובעקבות ההצלחה השנה, צפוי גם העניין הבינלאומי לעלות.

התוצאה של זה היא שהבונדסליגה משלמת, וכוכבים שמחים לבוא לשחק בגרמניה. לא רק קרואטים או פולנים, שעברו מתחת לרדאר של הפרמיירליג. ניימאר, למשל, שרוצה להגיע לבאיירן, או כריסטיאן אריקסן מאייאקס שדיבר על רצונו לעבור לדורטמונד. לגרמנים יש הרבה כישרונות צעירים, ולכן יותר ממחצית הזרים בליגה 48% הם שחקני נבחרת בארצם. בהשוואה להר החובות שמעיק על הליגות באיטליה ובספרד, ובצירוף המשבר הפיננסי המתמשך והחלת הפייננשל פייר-פליי, זו מגמה שתימשך.

5. כמות המשחקים

לגרמניה ליגה של 18 קבוצות בלבד ופגרת חורף של חמישה שבועות. מעבר לכך, הרוטציה של קלופ והיינקס נושאת פירות. "המאמן עשה את הרוטציה באופן מושלם, הוא מזהה את הרגע המנטאלי הנכון. אני בכושר מעולה בכל משחק, זו העונה הטובה ביותר שלי", מתלהב פיליפ לאהם. המגן שיחק השנה 52 משחקים, כולל נבחרת, שני רק לתומאס מולר, 54. אוסקר מצ'לסי, למשל, שיחק 74 משחקים (חמישה אחרים 67 ומעלה), כריסטיאנו רונאלדו 62. ארסן ונגר אומר "מרגישים את זה כשפוגשים קבוצה גרמנית במארס-אפריל, אז יש בעיה לקבוצה אנגלית". אנדרס אינייסטה אמר אחרי המפגש עם באיירן: "הרמה הגופנית שלהם היתה גבוהה מדי עבורנו".

6. הטקטיקה

הגרמנים פיתחו את הטיקי-טאקה הלאה. הם הוסיפו לטקטיקה את הממד הגופני. הכוח והמהירות שלא הספיקו לגרמנים לפני עשור נתנו לבאיירן ודורטמונד יתרון מכריע בחצי הגמר. שחקני באיירן לא נתנו לבארסה למסור, וברגע הנכון עטו על מקבל הכדור. העיתון ABC כתב: "האימפריה הספרדית של שחקנים קטנים והחזקת כדור תיפול. שעתם של הגרמנים החזקים והרב-תרבותיים תדרוך".

דורטמונד, מצידה, פשוט רצה יותר. כבר בשלב הבתים אמרו אלכס פרגוסון וז'וזה מוריניו, שבורוסיה מועמדת לדעתם לגמר. וזה בעיקר בגלל סגנון המשחק שמקדש קודם כל את עליונות הקבוצה. הבורוסים רצים יותר מכל אחד אחר (121.5 ק"מ בממוצע למשחק, 127 ק"מ בשיא, לעומת ברצלונה: 110 בממוצע, 116 בשיא). אריגו סאקי ראה את הגרמנים כך: "השחקנים היו תמיד בתנועה, כך שלמוביל הכדור היו מספר אופציות. ההתקפה היתה קו ההגנה הראשון, לא היו כמעט כדורים ארוכים אלא מסירות קצרות - אלו שתי קבוצות אורגניות והרמוניות, שמנצלות כל מטר על המגרש".

והמאמן האגדי מוסיף: "הגרמנים לימדו שיעור בכדורגל טוטאלי, הקולקטיב ניצח, בו כל השחקנים ללא קשר למחירם מתפקדים במערך המשחק. ב-40 השנה האחרונות עשו תמיד קבוצות הטוטאל פוטבול היסטוריה". אז אם באיירן ודורטמונד עומדות בשושלת אחרי אייאקס, מילאן ובארסה, אולי כדאי להעיף מבט לכיוון.