יש ליאיר עתיד?

אף אחד מאתנו לא היה רוצה לקום כל בוקר לסקר חדש שמטיח בפנים עד כמה הציבור מאוכזב ממנו, לכותרות ראשיות בעיתונים שמותחות ביקורת חריפה על כך מהלך, לגלות שאמון המצביעים בו מגרד את הרצפה, שהוא לא ההבטחה הגדולה שהוא חשב שהוא, ושהיא רחוקה ממה שהוא שיווק לציבור הקונים.

ההרגשה הזו ודאי לא זרה לראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא ודאי זוכר היטב איך כשהיה שר אוצר, טעמו של קפה הבוקר היה מקבל טעם מר עוד יותר לאור כותרות העיתונים והסקרים. ההאשמות שהוטחו בנתניהו של 2003 היו גרועות עוד יותר: הוא הואשם בהעמקת הפערים החברתיים בישראל וביצירת שכבה חדשה של עוני, שכבה שלא הגיעה לפת לחם. הוא היה מוקצה מחמת מיאוס.

לא בטוח ששר האוצר יאיר לפיד יכול לשאוב עידוד מהעובדה שיכול היה להיות יותר גרוע, אבל הוא ודאי ישמח לגלות שמסקר של המכון לדמוקרטיה שנעשה ב-2010 עלה כי 72% מהציבור סבר שנתניהו הוא שר האוצר הטוב ביותר שידעה ישראל מאז 1985. שבע שנים אחרי שמדיניותו כללה גזירות קשות וקיצוץ חד בתקציב המדינה, זכה נתניהו לרוב מוחץ בתחרות שר האוצר הטוב ביותר.

אם מהנתון הזה אפשר להסיק שהישראלים הם עם מזוכיסטי, שככל שמתעללים בנו יותר ככה אנחנו מעריכים יותר את המנהיגים שלנו, אז לפיד ללא ספק בדרך הנכונה לראשות הממשלה.

יש לו עתיד

ב-2003 היה דרוש המון אומץ או הרבה אלכוהול כדי להמר שנתניהו יהיה המנהיג השני אחרי בן גוריון שיוביל את ישראל במשך הזמן הארוך ביותר. מי שהיה מגיע לרמת שכרות מספקת כדי להעריך זאת, היה נשלח להסתכלות פסיכיאטרית, או לגמילה. אם ניקח את נתניהו כמקרה בוחן, נראה שעתידו של לפיד סוגה בשושנים, או בקיצור, יש לו עתיד.

השבוע הסתער לפיד על אמצעי תקשורת נוספים שאינם פייסבוק. הם ביקשו לשמוע ממנו בעיקר על כלכלה, הוא משך דווקא לתחום המדיני. בדיוק כמו נתניהו, את הריאיון הגדול העניק לפיד לתקשורת הזרה, זו שהעלאת מסים פחות מעסיקה אותה, אבל בנייה בהתנחלויות דווקא בראש מעניינה. ככה מתחילים לבנות תודעה, כזאת שעשויה להוביל לשערי מגזינים יוקרתיים תחת שמות מלוכה מחמיאים.

עוד לפני שהעביר את התקציב, כבר מסמן לפיד את שדה הקרב הבא מול נתניהו. שר האוצר מנסה לדחוק את רה"מ מהמגרש הכלכלי שבו יש לו יתרון עליו, למגרש המדיני שגם אם לפיד מזגזג בו, זה הרבה יותר ממה שלנתניהו יש לומר בנושא.

מי שעוקב אחר התנהלותו של לפיד יכול לראות שבאותה אינטנסיביות שהוא נפגש עם כלכלנים ואנשי האוצר, כך הוא מקיים פגישות עם שרי חוץ וגורמים מדיניים בינלאומיים. בשבועות האחרונים הספיק לפיד להיפגש עם שרי החוץ של קנדה וגרמניה, עם מקבילם הבריטי ועם טוני בלייר. בשבוע הבא יטוס לפאריז לפגישה ראשונה ב-OECD וייפגש גם עם שר החוץ הצרפתי.

לשכתו של שר האוצר אינה עומדת במבול הפניות מכל העולם, שכוללות גם את מנהיגי יהדות ארה"ב, קונגרסמנים וסנטורים שככל הנראה לפיד מוביל אצלם בבורסת ההימורים. את הדרך לפריז, דרך אגב, יעשה שר האוצר במחלקת תיירים.

על פי אחד התרחישים שרצים במערכת הפוליטית, את ההכנות להתמודדות לראשות הממשלה לא יעשה לפיד כשר אוצר. הוא מבין שהדרך לראשות הממשלה עוברת באופוזיציה. על פי ההערכות, לנוכח האכזבה הקשה משלי יחימוביץ' בעבודה, וכפי שטבוע בדי.אנ.אי של המפלגה, תודח היו"ר בפריימריז הקרובים של העבודה.

מהלך הכניסה לממשלה שיוביל יורשה יהיה כל כך מהיר שעוד לפני שיישא את נאום הניצחון יחתום על הסכם עם נתניהו. המהלך הזה יוביל למסע לחצים להכנסת החרדים לקואליציה. לפיד יתנדב לפנות את מקומו ויצא לאופוזיציה להכין את הקמפיין לראשות הממשלה. התרחיש הזה, שמרחב הסבירות שלו הוא לא כל כך נמוך, מוכר לאנשיו של לפיד. הם לא נשמעו מתרעמים עליו.

ישי בקואליציה?

אחרי החופשה שלקח בעקבות הדחתו מתפקיד יו"ר ש"ס, חזר השבוע אלי ישי למסדרונות הכנסת. תקופת ההסתגלות של שר הפנים ויו"ר התנועה לשעבר למעמדו החדש כח"כ מן השורה מזכירה שביתה איטלקית. ישי שם, נוכח, אבל נפקד. השקט שהוא מפזר לא נובע מהתרסה, גם לא משעמום. ההיפך. הוא עסוק עד מעל לראש בבחישה בחצרות האשכנזים בניסיון להוריד מועמדים פוטנציאלים כמו אורי לופוליאנסקי ראש העיר ירושלים לשעבר, מהתמודדות חוזרת, ובוחן לעומק את סוגיית שאלת התמודדותו שלו לתפקיד ראש העיר ירושלים, בעידודו של ראש הממשלה.

בחודשים האחרונים, כחלק מהמאמצים למנוע מאריה דרעי לכבוש את המקום הראשון בש"ס, עלתה אפשרות בסביבתו של ישי, להריץ את דרעי לראשות ירושלים, בתוספת בונוס מתוק במיוחד: משקיף בקבינט המדיני ביטחוני, עמדה המקבילה בחשיבותה לראשות המפלגה.

החשיבה הזאת, מחוץ לקופסא נועדה בזמנו על מנת שדרעי לא יפריע לישי להמשיך ולשלוט בש"ס ביד רמה. עתה, משהתהפכו היוצרות ועל מנת לא לבזבז פתרון כה יצירתי, עכשיו היא קמה לתחיה כדי להותיר את ישי במשחק ועוד כשידו על העליונה.

הכניסה בשערי הקבינט משולה מבחינה פוליטית כמעט לכניסה לשערי גן עדן. כשהאפשרות עלתה לראשונה, היתה ש"ס בקואליציה וחבריה היו אמורים ליהנות ממנעמי השלטון, אבל השקפה מהקבינט על חברי הסיעה לשעבר נהנים מקסימום ממנעמי מזנון הכנסת (הנאה מפוקפקת ביותר) הופכת את הניחום למענג עוד יותר. הדרך לכיבוש ירושלים עוד ארוכה אבל אם התוכנית תצא אל הפועל, דרעי אמנם יהיה יו"ר ש"ס אבל באופוזיציה, בעוד ישי ישקיף עליו מרומי הקואליציה.

מערכת יחסיהם של ישי ונתניהו ידועה. לראש הממשלה יש אינטרס מובהק לחזק את ישי ולהשאיר אותו רלוונטי, אך במקביל הוא פועל בכל המישורים. בשישי שעבר, שעתיים לפני כניסת השבת, היה זה דווקא דרעי שנצפה נכנס בדלת מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור. זו היתה הפגישה הראשונה של השניים בארבע עיניים מאז חזר דרעי לחיים הפוליטיים. מקץ שעתיים הובהר כי הקרעים אוחו והמפגש הוכתר כפגישת פיוס, אם כי דווקא באותו הבוקר תקף דרעי את נתניהו מעל דפי ידיעות. רק ככה זה עובד עם נתניהו, ודרעי יודע לעבוד.

אז מה לאריה בבית ראש הממשלה? לנתניהו קשה עם הקואליציה הזו. הוא מרגיש חנוק. לא רק בבית החוקים נוקשים, גם בעבודה החיים לא פשוטים. הוא חייב לפתוח חלון ולשאוף קצת אוויר, גם אם בחלון הזה מופיע לו דרעי. מנגד, האריה הברדקיסט המהפכן, מוכן עכשיו לעשות הכל כדי להצטייר כדמות שלא מעוררת קונפליקטים, לא עושה דרמות, גם לא בלגן. בהבנות שקטות מתחת לשולחן. בדיוק כפי שהיה ישי.