הקרב על הנמל

 בנט

עובדי נמלי אשדוד וחיפה זכו לעמוד השבוע במרכז תשומת הלב, וכנראה לא בפעם האחרונה. נפתלי בנט, האיש שמצדיק סירוב פקודה לפנות יישובים, לא רואה שום בעיה בשליחת כוחות צה"ל לשבור סכסוכי עבודה לגיטימיים של עובדי הנמל.

בתחילת השבוע הודלפה תוכנית מגירה להפעיל את הנמלים באמצעות הצבא, אם אלה יושבתו כתוצאה מההחלטה להקים נמל פרטי. בסוף השבוע נחשפה התוכנית האמיתית של משרד התחבורה, שבמרכזה תגבור הנמלים האחרים בארץ (כן, יש נמל בחדרה) וגיוס עובדי נמל זרים.

רגע לפני שמתחילה המלחמה כדאי לשאול את עצמנו האם כל זה כדאי. האם לא הייתה דרך אחרת? התשובה היא שלא. עובדי הנמלים לא הותירו לממשלה כל ברירה.

לכאורה המצב בנמלים אינו רע כל כך. חברות הנמל רווחיות (בעיקר נמל אשדוד) ומעבירות למדינה דיבידנדים במאות מיליוני שקלים. ועדת טרכטנברג ושלל מומחים מטעם האוצר טוענים שחוסר היעילות בנמלים מייקר את המחיה - אבל אף אחד עוד לא הצליח להראות בכמה.

לב הבעיה אינו יעילות הנמל או תעריפי הפריקה והטעינה. הבעיה מתחילה ונגמרת בהיעדר אלטרנטיבה. מחירי ההובלה היבשתית מייקרים מאוד את הובלת הסחורות לאזורי הפריפריה. הם יוצרים מציאות שבה בעלי העסקים שמדרום לקו ראשל"צ הם קהל שבוי של נמל אשדוד ובעלי עסקים הפועלים מצפון לקו חדרה הם קהל שבוי של נמל חיפה. התחרות בין הנמלים קיימת, אך היא מוגבלת בעיקר לאזור המרכז.

לעובדי הנמלים יש לפיכך שאלטר ביד, ממש כמו לעובדי חברת החשמל. אלא שבניגוד לעמיתיהם מהחשמל, עובדי הנמלים אינם מהססים להפעיל את הכוח שבידם. זה מתחיל באירועים על גבול הקוריוז כמו השבתת הנמל במהלך חגיגת בר המצווה של בנו של יו"ר הוועד, זה נמשך במתן עדיפות לגורמים עסקיים מקורבים המבקשים לפעול בשטח הנמל וזה עלול להיגמר בקבלת טובות הנאה מיבואנים ויצואנים תמורת מתן יחס מיוחד לסחורה.

תחרות אינה תרופת פלא שתפתור את תחלואי נמלי אשדוד וחיפה, אבל היא יכולה לצמצם את ממדי הבעיה. נכון להיום ועדי העובדים בנמל נהנים מחסינות כמעט מוחלטת, רק בגלל הכוח שלהם לפגוע ביבואנים וביצואנים במדינה. המציאות הזו מזמינה צרות בהגדרה.

התוכנית המקורית של ממשלת נתניהו הייתה למכור את הנמלים בהדרגה, באמצעות הנפקתם בבורסה, אבל הוועדים טרפדו את המהלך. המדינה ניסתה דרך אחרת, תחרות פנים-נמלית, שמשמעה הפרטת רציף אחד בתוך הנמל. הוועדים הכריזו שמהלך כזה ייחשב הכרזת מלחמה. המדינה התקפלה, מתוך הכרה במגבלות כוחה.

הוועדים, מה לעשות, הם בעלי הבית היחידים בתוך שטח הנמל. בינתיים קידם יו"ר נמל אשדוד אלון חסן מהלך של הפרטה באמצעות מכירת שליטה. מהלך כזה היה הופך את נמל אשדוד למונופול פרטי, מרחיק ממנו רגולטורים כמו רשות החברות, רשות ניירות ערך ומבקר המדינה ומאפשר לעובדים להגיע להסכמי חלוקת שלל עם הבעלים מבלי שהציבור יידע על כך דבר.

הנמל הפרטי החדש עתיד לקום מחוץ לשטחם והשפעתם של עובדי הנמלים. העובדים בנמל הפרטי יהיו מאוגדים וייהנו מזכויות דומות לאלה של עמיתיהם עובדי החברות הממשלתיות. יש לנו את כל הסיבות להניח שגם הם לא יירתעו מהשבתת הנמל, אבל הם לא יוכלו לפגוע במדינה שלמה וגם לא בחצי מדינה. הקמת הנמל הפרטי היא הפתרון הריאלי היחידי שמונח כיום על השולחן, גם אם הוא רחוק מלהיות פתרון מושלם.

amiramdbarkat@gmail.com