כוכבת "אנטיגונה": "מהתחלה היו לי עיניים גדולות"

רות רסיוק רעבה. רעבה לתפקידים, רעבה לבמה, רעבה להצלחה. בסך הכול בת 27, וכבר היא היונה הבלגית הענוגה ב"יונה ונער", נעמי המופנמת ב"בין לילה ובין שחר", פצצת האנרגיה נל גווין ב"פרימה דונה", דיצה העז בגלגול המסקרן לקלאסיקת "כפר" שחוזרת בימים אלה, השכנה קליאופטרה ב"פיניטה לה קומדיה!", עיבוד מתהווה ל"המתאבד" מאת ניקולאי ארדמן; וגולת הכותרת, אנטיגונה בשר ודם ב"אנטי" לצדו של וילוז'ני.

שלוש שנים מאז סיימה את לימודיה בסטודיו של יורם לוינשטיין, שנתיים בתיאטרון גשר, וכבר היא זוכה לתפקיד ראשי על הבמה המוערכת של יבגני אריה.

צריך לא מעט מזל בשביל לעשות את זה, אבל לא רק, וניכר כי פרט לכישרון הטבעי לגלם קשת רחבה של תפקידים ("זה נורא כיף שאין לי איזה טייפ-קאסט, ושכל הצגה אני עושה משהו אחר"), רסיוק התברכה בתכונות אופי שעושות את ההבדל. היא לא התביישה לנדנד למנכ"לית גשר לנה קריינדלין, במשך כשנה עד שהגיעה היונה ("לא הייתי מגיעה לגשר אם לא הייתי דוחפת את עצמי"), היא שולחת בכוחות עצמה הזמנות לבימאים ולמלהקים על מנת שיבואו לראות אותה על הבמה, כדי לקדם את הקריירה שלה ("זה לגמרי עבודה, ואני לגמרי עובדת בזה. אני המפיקה של עצמי"). וחשוב מכל, היא מאמינה שזה מגיע לה. הכול, ובגדול.

- מאיפה זה בא, האמונה?

"האמת שמהתחלה היו לי עיניים גדולות. הכיתה שלי בסטודיו של יורם הייתה מאוד מוכשרת. יצאנו מבית הספר וכולם ישר התחילו לעבוד בתיאטראות ובטלוויזיה. את אומרת לעצמך - 'הנה הוא עושה את זה, היא עושה את זה, אז גם אני יכולה'".

- אז נהיית תחרות של לא להישאר מאחור?

"באיזשהו אופן כן, אבל תחרות בריאה. כשיצאתי מבית הספר, חטפתי הלם של מה קורה איתי. למדתי שלוש שנים, קרעתי את התחת, אני רוצה לקצור את הפירות וזה לא מגיע.

"אבל אז, בזכות האנשים שהיו איתי בכיתה, ראיתי שזה אפשרי; שאפשר לקבל תפקיד ראשי איך שאתה יוצא מבית הספר. אם אתה מספיק בטוח ויש לך את הצניעות הנכונה, את הכריזמה ואת האמביציה להראות שאתה שווה את זה, אז אין סיבה שלא".

- ועדיין, תפקיד ראשי בגשר זה ממש לא טריוויאלי.

"נכון, ואני מאוד מעריכה את זה. זה לא מובן מאליו, ואפשר להגיד שזה היה ללכת על עיוור, כי את מה שעשיתי ב'אנטי', גם אני לא האמנתי שאני יכולה.

"לא ידעתי לאן אני נכנסת. אבל גשר זה תיאטרון שלוקח סיכונים, וזה באמת היה לקחת איזשהו סיכון איתי".

- הסיכון כלל גם אותך. לא מפחיד רף הציפיות?

"בחזרה הראשונה של 'אנטי' היה לי ממש מפחיד וממש לא רציתי לאכזב, אבל ברגע ששחררתי ואמרתי שאני צריכה לסמוך על עצמי שיהיה בסדר ושלא סתם קיבלתי את התפקיד, אז מצאתי את הביטחון. לא סתם הגעתי לאיפה שהגעתי, זה תהליך, דבר שהוביל לדבר, וכן, גם אני איזה משהו מיוחד".

- בואי נדבר על "כפר". לפי החישוב שלי היית בת עשר כשהיא עלתה לראשונה.

"ראיתי אותה כשהייתי בתיכון. זה מאוד מרגש להיות חלק ממשהו שהוא הצגת דגל של התיאטרון. אני מאוד אוהבת את דיצה, ממש התאהבתי בבובה הזאת. "כל פעם שאני משחקת ומסתכלת עליה היא מרגשת אותי. בסך הכול אתה מכניס את היד ויוצר חיים".