סרט האימה של נוחי דנקנר

בסרטי אימים משנות ה-90 הופיעה לעתים סצינת עוועים שבה כלוא אדם בין קירותיו של חדר אטום, בעוד הקירות מתחילים להתקרב זה לזה ולסגור עליו אט-אט. הדמות הכלואה נקלעת לבהלה, כי הקירות מתקרבים, השעון מתקתק, ואם לא יימצא מוצא, שאיננו נראה באופק, יתרחש אסון.

גם הצופים נדרכים: משהו דרמטי בוודאי יקרה, והוא לא יכול להיות טוב. אלא אם עד לרגע האימה שבו המרחב המצטמצם לא יוכל עוד לאפשר לדמות לשמור על שלמותה, תפרוץ לפתע התרחשות חריגה, בלתי צפויה. הוא שאמרנו, משהו בוודאי יקרה.

נוחי דנקנר הוא הדמות הכלואה בתא ההולך ומצטמצם בסרט האימים הפרטי, שהוא גיבורו הראשי. מרגע שאימפריית הפיננסים של דנקנר החלה לשקוע ולהתרחק עוד ועוד מהסיכוי לעמוד בשרשרת חובות העתק שלה לנושיה, נכלא דנקנר בחדר הולך וצר, והשעון החל לתקתק.

כל המעורבים - לרבות הצופים הממתינים לבאות בנשימה עצורה - יודעים שמפלס הדרמה עולה כעת. מ-ש-ה-ו בוודאי יקרה.

ההיגיון הפשוט, ותסריטאי הוליווד, קובעים שהמהלך הבא אמור לבוא מהגיבור עצמו: הוא ינסה לפרק את הרצפה/התקרה בניסיון למצוא פתח מילוט סודי, או לתקוע טריז בין הקירות, כדי לעצור את מסעם. כל דבר, רק לא לשבת באפס מעשה ולצפות לנס.

נסיעתו הבהולה של דנקנר לארגנטינה, לפני שבועות אחדים, בניסיון לחתום על הסכם עם איש העסקים אדוארדו אלשטיין, הייתה כנראה אותו מהלך שדנקנר ביקש לשלוף מכובעו. אלא שהצעד נכשל, וכעת הרהיטים בחדר מתחילים להתרסק מלחץ הקירות המתקרבים.

ההסכם בין בעלי האג"ח של אי.די.בי פיתוח לאלה של אי.די.בי אחזקות, ליטול את השליטה בקונצרן מידי דנקנר ולהעביר אותה לידיהם, הוא מהלך מתעתע: פורמלית, דנקנר עדיין לא איבד את השליטה - הישירה או המשתרשרת - על החברות שבבעלותו. מעשית, דנקנר כבר איבד את השליטה - לפחות על מהלך העניינים. קצב ההתרחשויות כבר אינו בשליטתו.

בעמדת מגננה

ההסכם הזה חילץ מדנקנר תגובה היסטרית, המאששת שהוא מצוי כעת בעמדת מגננה. כעת עולות אל פני השטח יריבויות עתיקות, כביכול, שהיו חבויות עד עתה בין ההנהלה הלגיטימית של הקונצרן לבין בעלי האג"ח, שהיו עד לאחרונה שותפים למסע, בני-ברית מחויבים להצלחה העסקית.

"מהלך עוין", "הצעה קלוקלת" - אין גידופים רמים מאלה בקוד הדיפלומטי של עולם העסקים. אולי שבירת הקודים הזו מסמלת גם היא את התפוררות שלטון הריכוזיות בשוק ההון הישראלי. עד עכשיו אסור היה לדבר סרה ביריבים, כי אין באמת יריבויות בין שחקנים שעשויים להיות מחר שותפים לעסקת בעלי העניין הבאה.

שקיעתו של קונצרן אי.די.בי נבעה, בין היתר, מאופיו של דנקנר כמהמר שסיכן עוד ועוד נכסים במטרה לייצר הצלחה אחת, שתוציא את אשכול החברות כולו מהבוץ.

מתברר כי יש הבדל מהותי בין נער הזהב לשעבר לבין מהמר בלאס-וגאס: מי ששקוע ברולטה יודע שלפעמים בינגו אחד בשווי מיליוני דולרים יכול להעלים שורה אינסופית של כישלונות. אצל דנקנר, לעומת זאת, אובדן השליטה ולו בקומה אחת של הפירמידה, עלול לעלות באובדנה של הפירמידה כולה.

חוזקה של ההחזקה המשורשרת, מתברר, הוא כחוזק החוליה החלשה ביותר שלה. מה עוד שהמאמץ האדיר שהושקע בהפרדת הקומות זו מזו, מתברר כעת כמאמץ-שווא.

האם הציבור הצופה במתרחש אמור לשמוח לאידו של הטייקון המאבד שליטה? תשובה אפשרית לשאלה הזו עשוי לספק דווקא הקומיקאי האמריקאי לואי סי. קיי, ששואל במופע הסטנד-אפ החדש שלו: "אתם יודעים איך המצרים בנו את הפירמידות שלהם? הם פשוט השליכו מוות וסבל אנושי לעברן, עד שהן היו בנויות. כל דבר נפלא בהיסטוריה האנושית נעשה באמצעות עבדים".