ירושלים בתפקיד הפסיכופט, חיפה בתפקיד התקווה

יש דיבור עכשיו על הפלייאוף של הליגה בכדורסל. אנשים מדברים בשקט בשקט בחדרי חדרים, כי לא נעים שישמעו אותם אומרים את זה בפה מלא, אבל עד עכשיו יש פה פלייאוף טוב מאוד וסדרות מצוינות (במונחים ישראלים). אחרי כמה משחקים פתאום עשרות השמות של השחקנים הזרים שנמצאים כאן מתחילים להתחבר לתווי פנים מוכרים. הנה, זה יוטר מראשון; ההוא זה הופסון מאילת, וזה עם השיניים זה בראדלי מנתניה. מי שרואה את הסדרות יכול רק לחשוב איך בקלות כל כך גדולה האכילו אותנו במשך שנים בנחיצותו של הפיינל-פור. אולי הפיינל-פור הסינטטי הוא זה שהפך את כל מה שקורה בדרך לחסר משמעות ואת הליגה לפח.

רמת משחק היא לא מה שאוהד ספורט ישראלי מחפש. את זה הוא לא יקבל פה. הוא מחפש סיפור ומשמעות. את זה הוא דווקא מקבל. שתי סדרות רבע גמר הלכו למשחק חמישי, כשממשחק למשחק הן בונות סיפור שיכול להיבנות רק בסדרות; הדרבי התל-אביבי שנגמר אמנם בסוויפ היה חשוב בעיקר להמשך, כי הראה שאם קבוצה כמו הפועל הוציאה למכבי את המיץ עם כפית, אז למה שירושלים לא תעשה יותר.

ירושלים היא לא רק תוכנית ריאליטי. היא הבנאדם הפסיכי של תוכנית הריאליטי. מצלמה אחת כל הזמן על הספסל הבוער וקשה לעזוב את הטלוויזיה רק מהפחד שבפעם הבאה שהמצלמה תבקר שם יש סיכוי שתחמיץ משהו שטרם נראה פה. בסיום משחק 5 נגד נתניה זה היה שרון דרוקר שהלך בצורה מאיימת לכיוון סמארדו סמואלס שהיה מרוח כמה דקות טובות על השלטים בצד המגרש. שתי השניות הללו עד שדרוקר הגיע לסמואלס הזכירו את הצפייה בשחקן שעולה לזריקה בשנייה האחרונה במשחק אליפות - האם זה ייגמר בשלשת ניצחון או פצצה לקרש, או במקרה הזה פצצה לפנים.

הסיפור של מכבי חיפה הוא סיפור על תקווה. חיפה היא לא רק קבוצה טובה. ממשחק למשחק היא הופכת לתקווה ריאלית אצל יותר ויותר אנשים להפלת הרודן.

וכשהכדורסל לא גדול, אין לנו אלא לחיות מהתקוות הקטנות הללו: חיפה יכולה לקחת אליפות? דרוקר יצליח לצאת בחיים מכלוב הנחשים? ג'וש דאנקן יחתום בסוף העונה במכבי ויוכיח את הרלוונטיות של תיאוריית הפיצה 15 שנה אחרי?

***

העונה הזאת מראה שבמצבו הנואש של הכדורסל הישראלי הוא יכול לחיות טוב רק כשאין רעשי רקע. לליגה שיחק קלף טוב במובן הזה. שביתת השחקנים גרמה לכך שסיום העונה והפלייאוף נדחו עוד קצת לתקופה שבה אין כבר ספורט, ומלבד גמר ליגת האלופות שהעסיק פה את התקשורת ואת אוהדי הספורט כבר כמה שבועות שאין פה כלום (ליגות הכדורגל באירופה ובישראל הוכרעו מזמן). גם בנקודות החיכוך הקטנות החליטו במינהלת הליגה לוותר: כך למשל, מודים במינהלת, כי "השיבוץ של משחקי יום ראשון בשעה מוקדמת נובע מתוך רצון שלא להיכנס לתוך שידורי 'האח הגדול'".

השאלה איך מנמיכים את רעשי הרקע כבר בעונה הבאה, בהנחה שכששוב תהיה לליגה תחרות מכיוון אחר היא תחזור לפעול במחתרת. האם אפשר להוציא את הליגה מהפריים-טיים או לדחוק אותה באופן יזום עוד שבועיים אחרי סיום ליגות הכדורגל? התרגיל הזה לא עבד במקומות אחרים. בליגה הספרדית בכדורסל למשל יש יותר ויותר קולות שטוענים כי הניסיון לשחק את הליגה בשעות הצהריים המוקדמות בסוף השבוע היה טעות פטאלית. בעיקר כי הוא הרחיק את ערוצי הטלוויזיה שלא רוצים להשקיע כסף בליגה שמשוחקת בבוקר.

כניסה לתוך הקיץ היא בעייתית גם מבחינה כלכלית, וכבר השנה התברר שהיא גרמה לכמה קבוצות לשלם יותר כסף לזרים מאחר שאצל חלק מהם (אלו שחתומים על חוזים פר-חודש) ההסכמים נספרים על-פי יום המשחקים האחרון שלהם בארץ.

וגם ככה מתברר שמינהלת הליגה מתקשה להשיג כסף מגורמי שידור, גם כשהליגה מייצרת עניין. ערוץ הספורט מחזיק באופציה לעונה נוספת על שידורי הליגה אבל כבר הודיע כי הוא לא מתכוון לעשות זאת בתנאים המוקדמים שנקבעו - תוספת של 10% עבור מימוש האופציה. במקום זה מוכנים לדבר בערוץ הספורט על סכום הרבה הרבה יותר נמוך מהכמעט 7 מיליון שקל ששילמו העונה.

***

שביתת השחקנים שהיתה כאן לפני כמה חודשים העלתה את המודעות לשחקן הישראלי. כשחזרו לשחק, התברר שוב עד כמה שהשחקן הישראלי לא מהווה פקטור אצל רוב המאמנים. אתם יודעים מה, די בצדק. אם לוקחים את הפלייאוף שהוא המקום שבו מאמנים כבר פחות או יותר גמרו עם הניסיונות שלהם, אפשר לראות עד כמה מעורער המצב המקצועי של השחקן הישראלי. ב-17 משחקי הפלייאוף עד כה קיבלו הישראלים נתח של 43% מכלל דקות המשחק - לא רע בכלל. אבל התרומה שלהם במגרש היא ביחס הפוך: שחקן ישראלי שנמצא על המגרש מייצר בפלייאוף נקודת מדד אחת בכל 3 דקות ו-48 שניות בממוצע; שחקן זר בפלייאוף מייצר נקודת מדד בכל דקה ו-54 שניות. במלים אחרות, כששחקן ישראלי על המגרש הוא נותן פי 2 פחות תוצרת משחקן זר שנמצא על המגרש.

כך שבאופן מעשי לגמרי, קבוצה שהזרים שלה טובים יותר ונמצאים יותר על המגרש - יש לה סיכוי טוב מאוד ללכת רחוק בליגה הזאת. במקרה או שלא במקרה יש קבוצה כזאת: מכבי חיפה. חיפה לא רק שבחרה שלא לשחק עם החוק הרוסי שמאפשר לה לשים 4 זרים על המגרש בכל רגע נתון, היא גם מקבלת מהזרים שלה מדדי יעילות גבוהים הרבה יותר מכל קבוצה אחרת בפלייאוף: כל אחד מהם מייצר בממוצע נקודת מדד בכל דקה ו-29 שניות.

מכבי ת"א לא רק שתקועה עם החוק הרוסי וישראלים שלא מתפקדים, אלא שגם הזרים היקרים שלה נותנים בינתיים בפלייאוף תפוקה של 40% פחות מאלו של חיפה (נקודת מדד בממוצע לכל 2 דקות ו-5 שניות).

מצד שני, גם חיפה הראתה בלא מעט רגעים העונה שהברגים לא תמיד מחוזקים שם. ואם לא אליפות, היא יכולה לתת פייט לירושלים בקרב מי תהיה הרוני מיילי של עונת 2012/13.

 הקבוצות בחצי גמר הפלייאוף / זרים מול ישראלים