את מתקפת הראיונות שנתן שר האוצר יאיר לפיד בימים האחרונים לתקשורת הישראלית והזרה ניתן לכנות גם "טקס הסרת המסיכות". לפיד נכנס אל הסבב הזה מצויד בתדמית של ליברל עתיר חמלה במישור הכלכלי, ואיש מרכז מתון במישור המדיני. אך התיוגים השגויים הללו התנפצו לנגד עינינו עם כל משפט שלפיד אמר לעיתונאים ולעוקבי הפייסבוק שלו.
עכשיו כבר ברור: יאיר לפיד הוא ימין כלכלי מובהק וימין מדיני מובהק עוד יותר. הוא בנימין נתניהו בגירסה צעירה יותר, ראוותנית פחות, ועם אישה שמושכת פחות אש.
בהתבטאויותיו בעברית לפיד הבהיר בבוז שהוא "לא סוציאליסט", שהוא מתנגד ל"הענשת" מנהלים מצליחים (אבל להעניש את העובדים שלהם מותר?), שאת הרעיון של "לקחת מהעשירים" כבר ניסו בהרבה מקומות וזה לא עבד (הרעיון של לקחת מהעניים, לעומת זאת, עובד מצוין במשק הישראלי, בעיקר עבור מי שנמצא במאיון העליון), ושהוא מודאג מההתקפות על בעלי ההון והמגזר העסקי. יחצ"ני האלפיון לא היו מנסחים את זה טוב יותר.
את התופין המרכזי שמר לפיד ל"ניו-יורק טיימס". את מחרוזת הפנינים המדיניות ששטח שם רובנו כבר מכירים: אבו מאזן לא פרטנר (אף שנראה כי לפיד לא טרח לשוחח איתו או עם פלסטיני אחר מאז שנבחר); ירושלים לא נתונה לדיון; הקפאת התנחלויות לא באה בחשבון; והשיא - אין לו כוונה להפסיק את ההטבות הניתנות למי שבוחר להתנחל בשטחים. בדומה לקודמיו ולשותפיו בימין, גם לפיד מקדם בהתלהבות את מדינת הרווחה הישראלית - אבל ממזרח לקו הירוק.
עוד קדנציה אבודה
הדברים הללו הופכים לבדיחה את הניסיונות הקלושים של השרה ציפי ליבני להתניע משא-ומתן בינינו לפלסטינים; ברור שממשלת לפיד-נתניהו-בנט לא תעשה דבר שיקדם את הסיכוי לשלום עם הפלסטינים; ברור שגם הפלסטיני הציוני ביותר שקרא את הדברים, מבין שלפנינו עוד קדנציה אבודה. שבירושלים אין פרטנר. וטוב שכך.
למה זה טוב? כי הגיע הזמן לפזר את הערפל. מערכת הבחירות האחרונה הייתה אחת המבולבלות שידענו. בדיעבד מתברר עד כמה הבלבול היה עמוק, ועד כמה לפיד נהנה ממנו: רבים ממאות-האלפים שהשתתפו או תמכו במחאה החברתית הצביעו עבורו משום שהשתכנעו שלפיד יביא אל השלטון חמלה חברתית חדשה; רבים ראו בו נציג אותנטי של המרכז-שמאל המדיני, שיוכל לחלץ את ישראל מהקיפאון המדיני ההרסני.
היום זה נשמע כמו בדיחה רחוקה, אבל ערב הבחירות ואחריהן "יש עתיד" סומנה כמי שמשתייכת לגוש המרכז-שמאל, ולפיד נחשב למי שהעביר מנדטים יקרים מגוש הימין שמאלה. ובכן, קבלו את המציאות: לפיד הוא בשר מבשרו של הימין, ובבחירות הוא העביר למעשה כמה וכמה מנדטים מהשמאל-מרכז לזרועות גוש הימין.
אין לי יומרה לקבוע איזה לפיד העם מעדיף, אבל טוב לדעת שכיום ההכרעה צלולה מאי פעם: קפיטליזם ברוטלי מול שמאל חברתי, המשך הכיבוש וההתנחלויות מול חתירה לפשרה היסטורית. בבחירות הבאות העם יבחר במה שיבחר - אבל לפחות יהיה לו ברור במה הוא בוחר. לא עוד חתולים בשק.
מדובר בהכרעה היסטורית, ברגע הכמעט אחרון שבו ניתן להביא לסיום הכיבוש ולמניעת מדינה דו-לאומית בין הים לירדן. אם שותפיו של לפיד לסיעה ימשיכו לתת גיבוי למדיניות ההתנחלות של ממשלת נתניהו-בנט-סטרוק, הם הופכים במו גופם למגש הכסף שעליו יונצחו הכיבוש והסכסוך למאה השנים הבאות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
