ברונפמן: "צר לי על נוחי דנקנר, הוא כנראה קפץ גבוה מדי"

בצהרי יום חמישי שעבר, כשהתברר לו שאחר הצהריים שלו פנוי מפגישות, נראה המיליארדר הקנדי בן ה-82 צ'רלס ברונפמן נרגש מאוד. על אף שנקבע לו למחרת היום סיור פרטי בהיכל התרבות בתל אביב, שלשיפוצו תרם 10 מיליון דולרים ושנקרא כעת על שמו.

את ההחלטה לתרום לשיפוץ ההיכל הוא קיבל ברגע, לדבריו. "זו הייתה החלטה קלה מאוד בשבילי. חבר בא אליי ושאל אותי מה דעתי ומיד השבתי שבוודאי. הייתי בר מזל מאוד להיות מעורב בפעילות של מוזיאון ישראל ושל הפילהרמונית. אלה שני מוסדות מפוארים וככל שתהיה לי הזדמנות לקדם אותם, זה כבוד ועונג עבורי".

ברונפמן לא מכחיש שהעובדה ששמו מתנוסס כעת על קדמת היכל התרבות המשופץ, מול הרחבה הגדולה והיפה במרכז תל אביב, מעוררת בו גאווה: "אני שמח מאוד שהשם שלי קשור למוסד הזה. אני כבר לא ילד ואין לי שום דבר מרכזי בתל אביב. בירושלים יש לי את מוזיאון ישראל ובמשך הרבה שנים תרמתי למוסדות בישראל וחשבתי שיהיה נחמד מאוד לאזכר את מה שעשיתי פה בדרך מוחשית, פיזית. זה משהו אישי מאוד בשבילי".

"מדינה נהדרת בשכונה איומה"

ברונפמן הוא אחד הפילנתרופים הגדולים למטרות יהודיות וישראליות, ובכלל. לפני שלושה שבועות הצטרף ברונפמן למהלך שהחלו לפני כמה שנים ביל גייטס וורן באפט והודיע שלאחר מותו יועבר לצדקה כל הונו העצום, המוערך ביותר מ-2 מיליארד דולרים. "פילנתרופיה זה משהו שאני עושה בלאו הכי, אצלי זה בדנ"א".

ועדיין, אחרי שנים רבות שבהן תרם ברונפמן בנדיבות לפוליטיקאים ישראלים בניסיון לעזור לישראל לנתב את עצמה למקום טוב יותר לדעתו (ב-1988 הוא היה התורם הגדול ביותר לשמעון פרס ובעקבות אותה מערכת בחירות הוגבל בחוק גובה הסכום לתרומות), הוא הוציא את עצמו מהקלחת לפני מערכת הבחירות האחרונות. "אני לא אגיד לך מי ביקש ממני כסף, אבל אומר לך שהחלטתי שלא לתרום במערכת הבחירות האחרונה משתי סיבות", הוא מפרט. "קודם כול, האג'נדות של המפלגות השונות לא היו ברורות בעיניי, ומעבר לכך, בסוף היום אתה מצביע עבור מנהיג של מפלגה, ופשוט לא הצלחתי למצוא מנהיג של מפלגה כלשהי שחשבתי עליו שהוא ישנה פה משהו".

- עד כדי כך?

"תשמע, ישראל היא מדינה נהדרת בשכונה איומה. פעם היו לי דעות מאוד מוצקות, אבל היום אני כבר לא יודע. מבחינתי מדינה דו-לאומית היא סופה של מדינת ישראל והשאלה היא איך הגענו לדבר על זה בכלל. נראה ששני הצדדים לקונפליקט לא רוצים לעשות יותר מדי כדי לפתור אותו".

- אז מה חשבת על תוצאות הבחירות?

"הן היו הפתעה גדולה לכולם ועכשיו צריך לראות מה יקרה. אף אחד לא חשב שלפיד יצליח כל-כך ושבנט יצליח כל-כך. הכול התערבב וקיבלנו ביצה מקושקשת. הביצים יצטרכו להסתדר מחדש איכשהו ונראה מה יהיה בבחירות הבאות. אין לי מושג מה יקרה עם הממשלה הזו. אני זקן מדי בשביל להיות אופטימי".

"אי אפשר לצפות את העתיד"

בעוד ברונפמן בקיא מאוד בנבכי הפוליטיקה הישראלית, הוא אומר שהוא לא עוקב במיוחד אחר הכלכלה הישראלית ואחר עסקיו של אחיינו מתיו - בין היתר בעל השליטה בבנק דיסקונט - פה. עם זאת, הוא מודע לטלטלה העוברת על תאגיד אי.די.בי ואומר שצר לו מאוד על נפילתו של נוחי דנקנר.

"הוא איש מאוד נחמד ואני אוהב אותו, אבל הוא כנראה קפץ גבוה מדי", הוא אומר. "אני יכול לומר לך שאני תמיד התנגדתי למבני אחזקה פירמידיאליים. אתה ממנף יותר מדי, ואם הבסיס לא חזק מספיק או משהו חיצוני קורה, הכול יכול להתמוטט כמו אבני דומינו. אני לא יודע אם צריך ליצור רגולציה נגד מבנים כאלה. אני יכול לומר לך שאני מעולם לא הייתי במבנים עסקיים מהסוג הזה".

- יש האומרים שהמשבר של 2008 אירע בין השאר בגלל היעדר רגולציה בשווקים הפיננסיים. אתה מסכים?

"אני חושב שישנם יותר מדי גופים שמפקחים על מה שקורה בשווקים הפיננסיים בארצות הברית ושהם פשוט לא הצליחו לפקח על הבנקים. בקנדה, המדינה שממנה אני בא, יש למשל גוף אחד שעושה את העבודה הזו ומשום כך הוא יעיל. תראה לדוגמה מה עשתה ארצות הברית עם הלקחים של אירועי ה-11 בספטמבר 2001.

"הם הבינו שכל הסוכנויות הביטחוניות לא מחליפות מידע זו עם זו, אז הם הקימו את המשרד לביטחון המולדת. ועכשיו יש עוד גוף ביורוקרטי גדול שנמצא מעל כל אותן סוכנויות שעדיין לא מתקשרות טוב זו עם זו. אותו הדבר קורה במערכת הפיננסית שלהם. יש שם יותר מדי גופים מפקחים: הרשות לניירות ערך, משרד האוצר, הבנק הפדרלי".

- דובר הרבה על אובדן האמון הציבורי במערכות הפיננסיות עקב המשבר. אתה חושב שמי שאומר את הדברים הללו מוציא את הדברים מפרופורציה?

"לא. ממש-ממש לא. אני חושב שהמערכת הפיננסית איבדה שליטה. תאוות בצע הפכה לשם המשחק. זה בסדר שיש לך מוצר, ושאתה מוכר אותו, ושאתה מרוויח ממנו הרבה כסף. למעשה, הדת היהודית מעודדת את זה, כל עוד אתה מחזיר מעשר ממה שאתה מרוויח, אבל להגזים כל דבר, זה רע. אני לא איש פיננסי, אבל זה מדהים כמה אנשי עסקים אינטליגנטים פשוט המשיכו והמשיכו במה שהם עשו בסוף 2007. זו בעיה אנושית.

"כשהזמנים טובים, אנשים יכולים לראות רק את הגרף העולה וכשזמנים רעים הם יכולים לראות אותו רק יורד. הרי אי אפשר לצפות את העתיד. פשוט אי אפשר. זה כמו התחזיות האלה שאני רואה מדי פעם על מה יהיה המצב הפיננסי ב-2030. אלה שטויות מוחלטות! אף אחד הרי לא יודע מה יקרה. אני זוכר שפעם היו לחברות תוכניות עשור, ואז תוכניות חומש, ואז תוכניות לשלוש שנים, שבהן אתה מוותר על השנה השנייה והשלישית. אף אחד כבר לא יודע מה יהיה. אנחנו חיים בעולם חדש".

"מה שעשו אצלכם בישראל - העלאת מסים לכולם - זה דבר שיפגע במעמד הביניים אפילו יותר מארה"ב. אם למשל היו מעלים בשני אחוזים את המס שמשלמים העשירים ביותר, זה לא היה פוגע בשום צורה בסגנון החיים שהם מנהלים. בשביל מעמד הביניים זה שיעור העלאה שפוגע בסגנון החיים. וזה לא טוב".

הכתבה המלאה - במגזין G