באתר כלכלי כלשהו התפרסמה במוצ"ש הכותרת הבאה: "המחאה נמשכת - כ-200 איש צועדים לביתו של סילבן שלום". בהמשך נכתב, כציטוט מפי המארגנים, כי "הציבור מתעורר ומתחיל להבין שסוחבים לו את אוצר הטבע הכי חשוב".
רק לעתים נדירות זוכה הקורא שיאכילו אותו ב-3 ספינים בכותרת אחת. ספין ראשון: המאבק על יצוא הגז הוא חלק מהמחאה החברתית נגד יוקר המחיה (מה הקשר?). ספין שני: הציבור מתעורר כנגד יצוא הגז (כמה מאות מפגינים זה עדיין לא "הציבור הרחב"). ספין שלישי: יצוא הגז הוא ניסיון לגנוב את אוצרות הטבע (אין ויכוח אם לייצא גז אלא רק כמה ומתי).
הסיפורון הזה מדגים עד כמה הצליח המאבק נגד יצוא הגז להשתחל לתודעה באמצעות מסרים קליטים אך בעלי קשר רופף למציאות. מעניינת לא פחות העובדה שתחום אפרורי ומשמים מייצר בשנתיים האחרונות רצף של מאבקים יצריים; מהקמת "מפעלי הגז בחוף דור", דרך ששינסקי והתמלוגים ועד היצוא.
המכנה המשותף הוא כמובן פניו הקורנות של יצחק תשובה, האיש שבישר לאומה שגאל אותה מהמחסור באנרגיה, פיזר הבטחות ואז נלחם בחירוף-נפש נגד העלאת המס.
תשובה אולי הרוויח ביושר את הכעס הציבורי, אך נדמה שעם כל הכבוד לספינים, גם מארגני המחאות הנלהבים ביותר יודו כי היה להם הרבה יותר קשה לתפוס כותרת אילו מהצד השני הייתה אישיות פחות צבעונית, פחות מצליחה ופחות ברת-מזל מזו של הטייקון מנתניה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
