"המבחן הראייתי לשם החלטה חד הוא לאיש ציבור, בכיר ככל שיהיה, ולאחד האדם" - כך אמר השבוע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בכנס עורכי הדין באילת. זו אמירה יפה, לכן נורא חבל שהיא לא מדויקת, שלא לומר בלתי נכונה בעליל.
וינשטיין עצמו מביא בהמשך דבריו דוגמאות המוכיחות את ההיפך ממה שאמר. וינשטיין דיבר על החלטתו לסגור את תיק חברות-הקש, או השוחד, נגד אביגדור ליברמן. הוא לא סיפק כל נימוק ענייני, מעבר להצהרתו כי לא ייכנע לשיקולי רייטינג ויוקרה.
אלה לא הסברים, אלה סיסמאות. כוחן, בשביל וינשטיין ושכמותו, בכך שלא ניתן לבדוק את אמיתותן. איך יכול הציבור לדעת אם וינשטיין כן או לא הונע משיקולי רייטינג ויוקרה? רק משום שהוא אומר כך? האם אפשר שיאמר אחרת?
איפה הראיות הראויות?
מה שקרה עם ליברמן מוכיח כי בפרשה זו, וינשטיין עצמו נהג בניגוד לדוקטרינת השוויון שלו. בראשית החליט היועץ כן להגיש כתב אישום נגד שר החוץ דאז. אבל לאחר מכן, על-פי עדות וינשטיין עצמו, הוא בדק ובדק ובדק, כולל שימוע ארכני - ואז החליט שלא להגיש את כתב האישום.
למה? היעדר ראיות מספיקות. רק כמה שבועות לפני כן הוא החליט שיש ראיות די והותר, וזה על סמך שנים של חקירות ובדיקות. לאן נעלמו הראיות המספיקות שעל-פיהן החליט וינשטיין להגיש כתב אישום? איך פתאום נוצר המצב של אין ראיות ראויות? לכך לא קיבלנו הסבר.
וינשטיין לא הציג בפנינו את הראיות שעליהן הסתמך בשתי החלטותיו הנוגדות. ולכן איך נדע? מה שאפשר לדעת בוודאות זה שהטיפול שקיבל ליברמן אצל וינשטיין - אדם פרטי בחיים לא היה מקבל כמותו.
איזה רייטינג ואיזו יוקרה?
ומה הדיבור הזה על רייטינג ויוקרה? לא רק התקשורת מתחה ביקורת על סגירת התיק. גם פרקליט המדינה אמר שהיה מקום להגשת כתב אישום, וכך גם פרקליטים בכירים רבים.
וינשטיין היה די בודד בהחלטתו. לכן הוא משמיע אמירות של "אני לא אכנע לביקורת ורייטינג", שהן בדרך-כלל מקלטם של מקבלי ההחלטות המוטעות. לאמור: בעצם אני אדם אמיץ שלא נכנע לביקורת. גם כשהיא מוצדקת.
חוסר השוויון של אהרן ברק
מעשה בראש הממשלה (כהונה ראשונה), יצחק רבין, שהחזיק חשבון דולרים בוושינגטון בלי לדווח עליו - בניגוד לחוק. הממונה על מטבע חוץ רצה להסתפק בהטלת כופר. אהרן ברק, אז היועץ המשפטי, התנגד בתוקף והודיע כי יעמיד לדין את רבין ואשתו לאה. כדי להימנע מכך, הודיע רבין על התפטרותו מראשות הממשלה (אשתו נשפטה ונקנסה).
מדוע סירב ברק להסתפק בהטלת כופר, שהיה העונש המקובל במקרים כאלה? מכיוון, הסביר, ש"עם איש ציבור ראוי להחמיר יותר". לאמור: לא שוויון, אלא חוסר שוויון מחמיר כלפי איש הציבור, שהרף המוסרי והחוקתי לגביו חייב להיות גבוה יותר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
