שעתם היפה של פרי ולפיד

אני מאוד לא אוהב את הביטויים הנובעים מהמילה "קיפול". נתניהו התקפל, לפיד קיפל, יעלון קופל וכיו"ב. אבל מילים אלה הפכו למשוש נפשם של עיתונאים רבים, ובעיקר של עורכי כותרות. ולא בכדי. יש במונח התקפלות דרמה. היא מקפלת בתוכה תחושה של מאבק, מעין הורדת ידיים, שבסופה מישהו נכנע. התקפל. יותר מעניין מהחלטה שהתקבלה בהצבעה לאחר מגעים שהסתיימו בהחלטה מסודרת.

ברור מאליו שמילה זו זכתה לעדנה בתקשורת בהקשר של פרשת גיוס החרדים על היבטיה השונים. וכך קראנו ושמענו לרוב שלפיד "ניצח" (עוד מילה לא סימפטית בהקשרים פוליטיים); ולאחר מכן, שהוא התקפל; וכך גם לגבי יעלון וכל מי שהיה מעורב ב"סערה" (עוד מילה מהז'רגון הזה) על גיוס החרדים.

דיון בלי קיפולים

לי דווקא נראה שהיה כאן באמת דיון קצת נרגש, שלעתים גלש לטונים של "סערה", אבל בדרך כלל זה היה דיון ענייני על נושא חשוב וערכי. והוא הסתיים בלי קיפולים ובלי ניצחונות והפסדים. הוא הסתיים בסיכומים אינטליגנטיים. ואם חייב להיות מנצח, אז הוא האזרח הישראלי השואף למקסימום של שוויון בנטל. לא שוויון מלא בשלב זה, אבל מקסימום - שזה הרבה מאוד לעומת המינימום שאנחנו חיים איתו מאז קום המדינה.

תקיפות מלווה בגמישות

סיעת יש עתיד, ובמיוחד פרי ולפיד, עשו עבודה מצוינת. כשהיה צריך הם הציגו תקיפות בלתי מתפשרת. כשהתנאים השתנו הם גילו את הגמישות הראויה והנחוצה. שוב - גמישות, לא התקפלות. אפשר להחיל דברים אלה גם על יעלון, גם אם לא מסכימים לעמדתו. אם אנשים - ועיתונאים - יעשו את ההבחנה בין גמישות לבין התקפלות, זה יוציא מהדיון הציבורי הרבה מהאמוציות השליליות.

על גווייתה של הקואליציה

עיקר המשבר היה בעניין הסנקציות הפליליות נגד תלמידי ישיבה המסרבים להתגייס. בהתחלה רצה יעלון את הסמכות הבלעדית להחליט לגבי יישום הסנקציות. פרי ולפיד אמרו - על גווייתה של הקואליציה. בסוף הסכימו על סידור ששר הביטחון (לא בהכרח יעלון, כמובן) יוכל לדרוש שהסנקציות הפליליות לא יופעלו - אבל לשם כך הוא יהיה זקוק לשינוי החוק. וזו מגבלה שכמעט מנטרלת לחלוטין סמכות זו.

מנפנפים באלוהים

סיעת "יש עתיד" לא ניצחה ולא הפסידה. היא השיגה דבר הרבה יותר חשוב: החדרת ההכרה לחרדים שקיימת היום בציבור החילוני, שהוא רוב רובו של הציבור בארץ, מעין התעוררות, דתית כמעט, נגד הציבור המנפנף באלוהים כדי לקבל זכויות יתר שאינן מגיעות לו. הייתי (אולי) מוכן לתת לחרדים הטבות כלשהן, אם היו מקיימים מצוות של בין אדם לחברו באותה להיטות של קיום מצוות אלוהים. אבל הם עושים את ההיפך. מסיתים ונוהגים באלימות מילולית ופיזית כלפי מי שמתנגד לדרכיהם ודעותיהם. ועבודת אלוהים שאינה מלווה בכיבוד האדם, כל אדם - גם אינה מכבדת את התורה, למעשה היא מבזה אותה.

לפיד - האב והבן

מה השתנה לפיד האב (טומי) - מלפיד הבן (יאיר)? לא בדעותיהם, לא באמונותיהם. דרכם הייתה כמעט זהה. האב הקים את מפלגת שינוי ועמד בראשה. הבן הקים ועומד בראש יש עתיד. שניהם שמו להם למטרה עיקרית לקצץ בכנפיהם של החרדים, לקרב אותם ככל האפשר אל אזרחות שוויונית. בתחום הזה טומי, בכל שנותיו באופוזיציה ובקואליציה, לא הגיע להישגים שמתקרבים אפילו למה שבנו השיג בכמה חודשים.

התוקפן והתקיף

לרשותו של יאיר עומד כוח של 19 מנדטים - אבל טומי לא פיגר אחריו בהרבה ונכנס לקואליציה עם 15. כלומר, כמעט שוויון כוחות. אז איפה ההבדל? באישיות. טומי התנהל בתוקפנות שקוממה נגדו לא רק את החרדים, אלא גם חילונים רבים וזה פגע ביכולתו הפוליטית. יאיר, לעומת זאת, הוא תקיף. אבל לא תוקפן. הליכותיו, בדרך כלל, מתונות ונעימות. אפשר להקשיב לו, ואפילו לחבב אותו, גם כאשר לא מסכימים איתו. זה נכס שיכול לעשות את ההבדל. כפי שאכן הוא עושה.

matigolan@globes.co.il