"זה הטור שלפיד העיתונאי היה כותב על לפיד שר האוצר"

ח"כ איתן כבל (העבודה) פרסם הערב (ה') בדף הפייסבוק שלו את "הטור שיאיר לפיד העיתונאי היה כותב על יאיר לפיד שר האוצר בעקבות המתווה לשיוויון בנטל", לכאורה.

"הייתי משלם הרבה כסף כדי לקרוא ביום מחר את הטור של לפיד העיתונאי על לפיד שר האוצר. הייתי כל כך רוצה לקרוא מה לפיד העיתונאי היה אומר על המתווה שלפיד שר האוצר מציע כדי לקדם את השוויון בנטל כך שהחלטתי לכתוב אותו בעצמי", כתב כבל.

כבל כתב את הדברים לאחר שהשבוע אושרה בוועדת פרי הצעת חוק הגיוס החדש, כולל הסעיף המאפשר הטלת סנקציות פליליות על צעירים חרדים שלא יתייצבו לשירות ביטחון.

על-פי החלטת חברי הוועדה, אושר הסעיף לפיו יחולו הוראותיו של חוק שירות הביטחון - הכוללות הטלת סנקציות פליליות על אלה שלא יתייצבו לשירות - על כלל הציבור, פרט ל-1,800 מתמידים, כל זאת אם לא יעמדו ביעדי הגיוס במסגרת תקופת הביניים שהוגדרה על-ידי הוועדה. בנוסף, אישרו חברי הוועדה כי אם אכן תהיה עמידה ביעדי הגיוס כפי שנקבעו - יוצב יעד חדש, ואף תימשך הטלת סנקציות כלכליות כפי שהוגדר בתקופת הביניים.

להלן הסטטוס שכתב כבל:

חזרתי אתמול מאימון הבוקר שלי, המגבת עדיין על הכתף והגוף כואב כמו שרק גוף של אדם בן 50 שמתעקש לקבל מכות קרטה בכל בוקר יכול לכאוב. בדרך למקלחת ראיתי את ליאורי שלי יושב מהורהר בסלון. הוא בגיל שמותר לו להיות מהורהר, למעשה זהו גיל בו אתה מהורהר ב-90% מהזמן, אבל הפעם משהו בעיניים שלו רמז לי שאני חייב להתערב.

"מה קורה ליאורי? למה אתה מוטרד?" שאלתי ולא צפיתי שהילד שלי, שרק לפני כמה שנים עוד ביקש שאבוא לכסות אותו בלילה כי זה עוזר לו להירדם, יתקיל אותי בסדרת שאלות שנוגעות לבסיס הקיום שלנו בארץ הזאת.

"אבא", אמר ליאורי, "אני חייב להבין משהו. במהלך מערכת הבחירות דיברו כולם על שיוויון בנטל. במיוחד הסלב שהקים מפלגה. ועכשיו הוא יושב בממשלה ומציע מתווה, ואני לא מבין האם בשורה התחתונה כשאלך לצבא אפגוש שם גם את בני גילי מבני ברק וממאה שערים?"

איך אספר לילד בן 17 שמרמים אותו? איך אגיד לו שבגלל שהוא חילוני, שרוצה לשלם את חובו לחברה אין לו היום אף אחד בממשלה שבאמת דואג לו? איך אסביר לו שאלו שבאו להציל את הפוליטיקאים הישנים באמצעות פוליטיקה חדשה, הפכו בתוך חודשיים למרצים מצטיינים ביסודות הקומבינה הפוליטית?

"תראה", אמרתי לו תוך שאני מניח יד בוטחת על כתפו, "אני בטוח שהיו לאנשים האלה כוונות טובות. במיוחד לשר האוצר. אבל משהו קרה בדרך. משהו השתבש. ובמקום להיות אמיצים ולגלות מנהיגות הם מנסים למרוח אותך ואת כולנו במתווה גיוס שיגרום לך להמשיך לרוץ על ג'בלאות עם נשק ולבן גילך החרדי להמשיך לשבת באוהלה של תורה, עם מזגן וספר".

"אבל הם אמרו שהחרדים יתגייסו בגיל 21. מה רע בזה?"

"בגיל 21 ליאורי, צעירים חילונים בגיל שלך יוטרדו במקרה הטוב מהשאלה האם לטוס למזרח הרחוק או לדרום אמריקה בעוד הצעיר החרדי כבר יהיה אבא לשניים או שלושה ילדים. כאבא הרעיון ללבוש מדים ולסכן את חייך באופן יום-יומי נשמע מופרך. וגם אם בכל זאת יהיו אבות משוגעים שיסכימו לזה, אז הצבא ייאלץ לשלם להם 4,000 שקל בחודש בעוד אתה תקבל רק 800".

"אז מה שאתה אומר לי בעצם זה שלא משנה איך אני הופך את זה נדפקתי מכל הכיוונים".

"כן. ואם זה לא מספיק, אז שר האוצר מציע שבני ישיבות ההסדר ישרתו שירות קצר יותר משלך. סתם, כי בא לו לרצות את האח בנט".

"מה, ככה נראית פוליטיקה חדשה?"

"לא. אתה מכיר את זה שעל גביע הגבינה יש תאריך תפוגה של החודש הבא אבל כשאתה פותח אותה אתה מקבל גל של ריח רע שלא משאיר מקום לספק? אז ככה זה נראה. מבחוץ זה נראה חדש, אבל כשנכנסים פנימה מבינים שזה ישן ורקוב".

הסתכלתי על ליאורי והוא עליי. הרגשתי שהתשובה שלי לא מספקת אותו. "אני רוצה לצטט לך את עצמי מטור שכתבתי מתישהו ובטח תלוי עדיין על מקרר איפשהו בארץ: 'להיות ישראלי זה ללבוש את מדי הזית ביום ראשון, להכניס את הכומתה לכותפת, לצחצח את הנעליים ולחזור ליחידה שלך. ולמרות שאתה שבו"ז ומבואס אתה יודע שברגע האמת תהיה מוכן לסכן את החיים שלך כדי לשמור על החיים שלנו. זה להיות ישראלי'".

"אבא", הסתכל עליי ליאורי במבט מופתע, "אני לא כל כך מבין מה זה קשור".

"זה לא. ואני גם לא בטוח שכתבתי את זה אי פעם, אבל אנחנו מתקרבים לסוף הטור ועוד לא ציטטתי אף אחד".

ליאורי נראה לי שפוף כפי שמעולם לא נראה. הילד הכל כך ישראלי הזה נראה לי לרגע כמו מישהו שהבין שישראל שחלם עליה ושמע עליה מהסבא והסבתא שלו היא לא הישראל שהוא חי בה.

"אבא, אני חושב שכואב לי הגב"

"גם לי. אבל אצלי זה בגלל הבעיטה שחטפתי היום מהמדריך באימון. למה לך כואב הגב?"

"אתה אולי לא רואה את זה אבא, אבל אני סוחב עכשיו על הגב גבר חרדי בן 21".