מפרץ החזירים הישראלי

בדיוק כמו אז, בדיוק כמו בקובה, דוהרות עכשיו שתי רכבות משא זו מול זו על אותה מסילת ברזל. הנהגים מחכים לראות מי ימצמץ ראשון וירד מהפסים לפני ההתנגשות, רגע לפני הפיצוץ הגדול.

הבשורה הטובה היא, שכרגע זו מלחמת מילים ולא מלחמת טילים. יותר נכון, לפחות מהזווית הישראלית, מלחמת מילים שנועדה למנוע מלחמת טילים.

ההצהרה של שר הביטחון משה בוגי יעלון, שלפיה "נדע מה לעשות" מובנת במוסקבה ובדמשק. על-פי פרסומים זרים וכו', מטוסים שנשלחו שלוש פעמים נגד משלוחי נשק בסוריה, יידעו למצוא גם את המשלוח הרביעי. האמת צריכה להיאמר: כל תקיפה נוספת מצמצמת את המרחב שבו נשיא סוריה בשאר אסד יכול למחות את הרוק מפניו, לטעון שזה גשם, ולחזור לטבוח בעמו בלי שיגיב תגובה משמעותית בגולן או לעבר העורף הישראלי.

אסד מצהיר על פתיחת חזית בגולן אולם זו הצרה האחרונה שהוא צריך על הראש. אם כבר מישהו יפתח חזית בגולן יהיו אלה קבוצות מורדים המזדהות עם אל-קאעידה המתבססות בכפרים לאורך גבול ישראל. מי שרוצה לפתוח חזית יורה, לא מדבר בטלוויזיה. כאשר הרתעה היא שם המשחק, כל השכונה עוברת מאסטרטגיה לפסיכולוגיה.

הרתעה היא מושג פסיכולוגי בעיקרו המתקיים בראש, בתודעה, בפחדים הכמוסים. אסד ניסה בראיון לאל-מנאר להרתיע את ישראל מתקיפות נוספות בשטחו; וישראל מנסה להרתיע אותו מלהגיב על התקיפה הבאה. הבעיה היא שהרתעה היא מושג כה חמקמק, כה נזיל. 40 שנה ההרתעה יכולה להחזיק מול סוריה, ואז להסתיים ברגע אחד.

מדוע הפכו טילי האס-300 לסיפור כל-כך גדול?

בחיל האוויר נזכרו בטיל שכופף את כנף המטוס במלחמת יום הכיפורים - גם אז היו אלה טילי נ"מ רוסיים. בהיסטוריה הצבאית מספיקה לעיתים התפתחות טכנולוגית שמכתיבה מציאות חדשה, מלחמה ושלום. מכונת הירייה, הטנק, הטיל והרקטה עיצבו את שדות הקטל של המאה ה-20. על-פי פרסומים זרים, חיל האוויר כבר טס מול אס-300 באימונים, כאשר ידידות שונות בעולם סיפקו לו את נתוני המערכת, אימונים שהוכיחו שגם מול פאר היצירה הרוסית לא אלמן חיל האוויר.

כדי להתמודד עם האס-300, כפי שהתמודד עם מערך הנ"מ הסורי במלחמת לבנון הראשונה, על חיל האוויר להכיר את הטיל בליסטית ואלקטרונית, כדי לשבש אותו ולהתחמק ממנו.

בניגוד לרקטות הכבדות האיראניות מסוג פתח-110, במקרה של האס-300 הסכנה היא להפעלה בסוריה יותר מאשר העברה לחיזבאללה. סוללות הנמצאות באזור דמשק יכולות לכסות בלי בעיה גם את כל אזור דרום לבנון, שם שומעים ורואים יום ולילה כלי-טיס מאוישים ולא מאוישים של חיל האוויר, עושים פעילות סיזיפית של מעקב אחר שמורות הטבע ומצבורי הרקטות, מכינים את בנק המטרות של מלחמת לבנון השלישית, או שמא מלחמת איראן הראשונה.

ישראל נסוגה מאמירת "השטן שאתה מכיר עדיף על השטן שאינך מכיר" באשר לאסד, וטוב שכך. כי בסיפור הזה אין טובים ורעים. אין כאן 'טוב ליהודים' ו'רע ליהודים'. מאז הפיאסקו של מלחמת לבנון הראשונה, ישראל כבר אינה מנסה להכתיב לעמי השכונה מי ישלוט בהם, וטוב שכך.

בדיוק כמו במלחמת איראן-עיראק, ישראל מאחלת הצלחה לשני הצדדים. בתסריט האופטימי, נטול השיקולים המוסריים והמוסרניים, שעון ושאון מלחמת האזרחים בסוריה ממשיך לתקתק עוד שנה-שנתיים, וממשיך להחליש הן את הצבא הסורי והן את החיזבאללה. בתסריט הפסימי פירוקה של סוריה לא עובר בשקט בלי לערב גם את השכנה מדרום. צבאות נערכים תמיד לתסריטים פסימיים.

ריצה אל הפצצה

ברקע של כל זה - נמצאת איראן. התקווה שהבחירות באיראן באמצע יוני יביאו לשינוי במדיניות הגרעין, נגוזה. מי שייבחר יהיה עושה דברו של המנהיג הרוחני עלי חמינאי, ומה שהיה הוא שיהיה: ריצה אל הפצצה. בעוד החיזבאללה מושקע באלפיו, 4,000-5,000 לוחמים, במלחמה בסוריה, וסופג רקטות גראד על הדאחייה המשוקמת בדרום ביירות, נמשכים מאמציו לבצע פיגוע הרחק מגבול ישראל.

הפרסומים על לכידת חוליית חיזבאללה חמושה בניגריה באפריקה - פעילות נחושה של שירות הביטחון הניגרי, כנראה בסיוע מוסד מדינתי ידידותי - רגע לפני פיגוע נגד הישראלים הרבים העובדים בה, מלמד שהמאמצים של מנגנון פיגועי חו"ל של חיזבאללה, בעידוד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, נמשכים כל העת במטרה לייצר פיגוע נקמה מתחת לסף הרעש.

אחרי תאילנד, קפריסין, אזרבייג'ן, הודו, גיאורגיה, והפיגוע הקשה בבורגס בבולגריה שעדיין לא פוענח, חיזבאללה עבר לאפריקה. ישראלים השוהים במדינות כמו חוף השנהב, בנין, גאנה, סיירה-לאון ועוד, נמצאים עכשיו על הכוונת.

הכותב הוא הכתב הצבאי של ערוץ 10