ומה עם שוויון הזדמנויות?

ארגון ה-OECD כיכב בימים האחרונים בחדשות, בעיקר בגלל הדוח הביקורתי שהוא הנפיק על המדיניות החברתית של ממשלת ישראל. הדוח סוקר בהרחבה ב"גלובס" ובעוד אמצעי תקשורת, ועל-פי מחזור החיים של ידיעות בעיתונות, היה ניתן לצפות שהוא וה-OECDיירדו במהירות מהכותרות.

אלא שאז הגיעה פגישתו של שר האוצר יאיר לפיד עם מזכיר הארגון, אנחל גוריה, במסגרת הכינוס השנתי של שרים. לפיד, כהרגלו, תיאר את חוויותיו בדף הפייסבוק שלו, ומצא לנכון להבליט את השבחים שהוא קיבל מדיפלומט מקצועי. "אני מברך על השוויון בנטל כי אתם מוכרחים להכניס את החרדים לשוק העבודה". כך סיכם לפיד את דבריו של בן-שיחו. עם זאת, בטקסט שכתב השר לפיד לא הייתה התייחסות לתוכן הפגישה השנתית, ולמסר אשר יצא ממנה.

את הדברים אפשר לקרוא ב"הודעה לעיתונות" שפורסמה מיד לאחר סיום הפגישה. כשירות לשר האוצר, אשר אולי לא הבין לעומק את מה שנאמר לו בפגישה עם גוריה, נביא את תוכן ההודעה, המשקפת את ההסכמה הקיימת בין השרים לגבי הסוגיות הבוערות. להבדיל מלפיד, אשר מדגיש וחושב יותר במונחים של "שוויון בנטל", יתר שרי ה-OECD מדגישים דווקא את הצורך ב"שוויון בהזדמנויות". הכותרת להודעה המשותפת היא: "זה הכול על אנשים: משרות, שוויון ואמון".

טוב היה עושה שר האוצר של ישראל אם הוא היא מודד את עצמו, ואת הממשלה שהוא ייצג ב-OECD, על הציר שמשרטטת אותה כותרת. משלושת מרכיביה (משרות, שוויון ואמון) נתחיל במרכיב האחרון, האמון. הודעת ה-OECD מדברת בהקשר זה על שלושה מרכיבים - פתיחות, שקיפות ופעולה ללכידות חברתית.

במדינה שבה שר האוצר מעדיף תקשורת דרך עמוד הפייסבוק, ומתחמק משאלות מביכות, ממסיבות עיתונאים ומביקורת ציבורית, הפתיחות לא ממש קיימת. במדינה שבה נדרשים לחצים ציבוריים, הפגנות ופניות לבג"ץ כדי לקבל פרוטוקולים של ועדות ציבוריות, אין שקיפות. ולגבי לכידות חברתית בישראל - אין צורך להוסיף למשמעות שעולה מהביטוי "שוויון בנטל".

בעניין זה כדאי היה לשר לפיד לעיין בדוח של הביטוח הלאומי על משמעות המהלכים שבהם הוא נקט במסגרת תקציב המדינה. הדוח הזהיר מפני הפגיעה הגדולה דווקא באוכלוסייה הענייה, גם אבסולוטית וגם יחסית. איך הדברים מסתדרים עם הקריאה של שרי הארגון לגיבוש מדיניות כלכלית אשר תדגיש את השתתפות של כל חלקי האוכלוסייה בפירות הצמיחה הכלכלית?

למען האמת, השאלה הרלבנטית והמהותית יותר היא - האם שר האוצר של ישראל מבין את הסוגיות האלה, האם הוא מכיר בחשיבותן לא ברמה ההצהרתית או המילולית, אלא ברמה של ההכרה והרגש. האם ברמה האישית העמוקה ביותר הוא מחויב למדיניות של הגדלת השוויון, העמקת הלכידות החברתית והרחבת פירות הצמיחה לשכבות עניות.

הביטחון התעסוקתי הולך ומידרדר

לפיד מרבה לדבר על הישראלי הרגיל, בן "מעמד הביניים". בשמו הוא נכנס לפוליטיקה. כדי להבין מי הוא אותו ישראלי נביא נתונים נוספים שפרסם ה-OECD במסגרת "מדד החיים הטובים יותר" שהוא עורך. מנתוני "מדד החיים הטובים" עולה כי הישראלי עובד בממוצע 1,890 שעות בשנה, לעומת ממוצע של 1,776 שעות ב-OECD. יתר על כן, 18% מהישראלים עובדים שעות עבודה ארוכות מאוד, לעומת ממוצע של 9% במדינות הארגון. אולם כאשר זה מגיע לתמורה, התוצאה שונה: הישראלי משתכר קצת יותר מ-28,600 דולר בממוצע לשנה, לעומת 34,500 דולר לשנה בממוצע של עובדים במדינות ה-OECD.

כאשר מביאים בחשבון נתונים אלה, ומוסיפים עליהם את אי-השוויון הגובר בהכנסות, את הביטחון התעסוקתי שהולך ומידרדר, את המאבקים שצריכים לנהל עובדים צעירים רבים ואת ההזדמנויות שהולכות ונסגרות עבור משפחות צעירות, אפשר להבין עד כמה גדול המרחק שיש בין עולם ה"שוויון בנטל" של יאיר לפיד לבין העולם האמיתי, הגורם דאגות רבות לשרי אוצר אחרים.