לפטר לאלתר את גנץ ויעלון

1. רמטכ"ל שמכין את תיק התירוצים לכישלון במלחמה הבאה, לא ראוי שיישאר בתפקיד. אם ראש המטה הכללי, רב אלוף בני גנץ, מעריך-מאמין שבגלל קיצוץ תקציבי מינורי למדי (3 מיליארד שקל לשנתיים, שיוחזרו ויותר החל ב-2015), יחסית לגודל הכולל, הוא לא יוכל לקיים את רמת המוכנות והאחריות הראויה לסבב הלחימה הבא - שיהיה ישר עם עצמו, עם הציבור, עם הורים ששולחים את ילדיהם לשירות ביטחון וגם עם אלה שזקוקים לעוד כמה מאות שקלים בחודש כדי להישאר מעל המים - ויתפטר.

כמוהו גם שר הביטחון, משה יעלון, אמנם פוליטיקאי ששומר על עצמו מאחורי הגב הרחב של הרמטכ"ל, אבל גם הוא חייב לעמוד במדדי היושרה, האמינות וקבלת האחריות. אם שניהם זורקים את האחריות לאחרים, לא פועלים בתודעת ניצחון אלא בעליבות כספית - חייבת הממשלה להחליף אותם, ומהר.

2. לחילופין, אפשר שתוכניות הקיצוץ שפורסמו אמש (ב') הן אכן הדרך הנכונה לנקות את הצבא משכבות השומנים ההיסטוריות, ולהכניס בו איזושהי גמישות לשינויים מבניים. בהחלט אפשרי, ואת זה רק גנץ ויעלון יודעים, שיש תעסוקות מבצעיות למילואים מיותרות ולא-צבאיות, וראוי לבטל אותן. בהחלט אפשר שיש חטיבות מיותרות ותקני כוח אדם שפעם נזקקו להם - ומאז רק התנפחו, כך שהגיע זמנם להיפרד מהעולם. סביר להניח שהצבא רכש או הזמין אמצעי לחימה שאין בהם תועלת צבאית אמיתית, שההזמנות נעשו מטעמים זרים, תוצאה של לחצים, קשרים או ללא שיקול דעת רחב ומספק, ואכן ראוי לחתוך אותם.

אפשר שימי אימונים בחילות ההנדסה, התותחנים ופיקוד העורף מנופחים, לא בנויים באופן יעיל וראשי הצבא מבקשים עילה והזדמנות לצמצם אותם. סביר ונכון לצמצם באירועים וגם ב"פעילויות החינוך והרווחה לחיילים" (בתקווה שגנץ מתכוון לחתוך במסיבות עתירות ההון והראווה של הבכירים, ולא בהצגה לחיילי החובה). אבל, אם זה כך - הרי השניים, השר והרמטכ"ל, כשהם עושים שימוש ציני ובכייני בקיצוצים התקציביים ההכרחיים, ולא אומרים: אנחנו מקצצים כי צריך ונכון, בטח אינם ראויים לתפקידיהם, לאחריות וליושרה הכבדה המצופה מהם.

3. תקציב ההתעצמות נמוך מ-20% מהתקציב. אז איך קורה שעוד לפני שהוחלט על גודל הקיצוץ, כבר שחקה מערכת הביטחון את המשחק המוכר והציני שלה, וגרמה לפיטורי מאות עובדים המשרתים את התעשיות הביטחוניות - דווקא קטנות ודווקא בפריפריה? הנה כמה דוגמאות: במפעל סלרום אלקטרוניקה - מתוך 100 עובדים פוטרו 40; בעגם מפעלי מתכת - היו 350 עובדים, נותרו 170; בתעשיות שאינה - לפני חצי שנה היו 60 עובדים, וירדו ל-39.

4. ב-24 במאי פרסם עיתון "סופהשבוע" תחקיר על "הפרה הקדושה" בתקציב הביטחון. 5 מיליארד שקל בשנה שהמערכת מפחדת להתקרב אליהם, תקציב "אגף השיקום". 100 אלף מוגדרים נכי צה"ל, 70 אלף מהם מקבלים קצבה חודשית והטבות לכל החיים. גם התקציב הזה מצוי בעלייה מתמדת. ההערכה: בעוד 25 שנה, בקצב הזה, תקציב השיקום יהיה יותר משליש תקציב הביטחון.

הבעיה: רק 33% נפצעו בפעילות מבצעית, כולל אימונים. כל האחרים מאירועים אחרים בעליל, חלקם הגדול בלי כל קשר לשירות הצבאי: 38% בתאונות עבודה ותאונות דרכים. 1% חיילי חובה בחופשה. 28% נפטרו ממחלה. לצד זה קיימת תעשייה נרחבת של חוות דעת בענייני זכאות והגדלת זכאות בהדרכת רופאים ועורכי דין. הקצבה החודשית ותנאיה ניתנים לכל החיים, ואינם תלויים בהכנסה. כל נכה צה"ל שיש לו יותר מ-50% נכות, כשילך לעולמו יוכר כחלל צה"ל, בלי קשר לסיבת המוות או לגיל הפטירה. "זאת אומרת", נכתב בתחקיר, "לא רק שהוא מקבל קצבה חודשית נדיבה כל חייו, מכונית צמודה, טיפולים, הטבות וסיוע, אחרי מותו תקבל אלמנתו 8,000-10,000 שקל בחודש, פטורים לגמרי ממס, כל החיים. למה? ככה". ברעש גדול הוקמה ועדת גורן שהגישה מסקנות והמלצות ב-2010. הן עדיין במג ירה.

5. 48% מתקציב הביטחון מופנים לשכר וגמלאות. חלק הגמלאות מזנק מדי שנה. אז איך קורה שמערכת הביטחון נמנעת מסורתית מכל בדיקה ונגיעה במבנה המנופח הזה? פקידים, פקידות ואנשי מקצוע יושבי-משרד - כמו מחשבים, כלכלה וכיוצא באלה, כלומר לא לוחמים שחייבים להיות מוגבלים בגיל - יוצאים לפנסיה בסביבות גיל 45, שיעלה בהדרגה עד 49, ותקציב הביטחון מתחיל לשלם להם מיד פנסיה מלאה, הכוללת הטבות שניתנות לקראת הפרישה. שווי הפנסיות מ-4 עד 10 מיליון שקל לפורש.

6. שלהי 2009. דובר צה"ל מודיע כי למקינזי, חברת הייעוץ הבינלאומית שגויסה לפני כן להתייעלות תפעולית, אושר להתחיל בשלב ב', שבו תבדוק ותגיש המלצות גם בסוגיה הכבדה מכולן: כוח האדם. מאז, למקינזי כבר שילם משרד הביטחון עשרות מיליוני שקלים, אבל לא ברור מה קרה מעבר לזה.

7. באוגוסט 2012 הוגש דוח "הוועדה לבחינת תקציב הביטחון, תהליכים, סדרי עדיפויות ותחומי התייעלות אפשריים". את החברים מינו שר הביטחון לשעבר אהוד ברק והמנכ"ל לשעבר אודי שני: פרופ' אשר טישלר, ד"ר ארנה ברי, עו"ד צביה גרוס, רו"ח גד סומך, רו"ח שני מרגלית, עו"ד ד"ר דוד תדמור. העמוד האחרון של החוברת מסתיר במונחים זהירים במיוחד (אחרי הכול, גם החברים המכובדים יודעים מי מינה ועוד ימנה אותם...) פוטנציאל למקור כספי כבד שמסתיר מאחוריו שלל אינטרסים, גם סותרים ואפשר גם לא ראויים. בהמשך לדוח ועדת ברודט מ-2007, מגלים החברים שהמדינה, משרדי הביטחון והאוצר, לא דואגת להבטיח את חלקה בזכויות המסחריות של מוצרים שפותחו במימון תקציב הביטחון.

אין רישום, אין מעקב, אין מידע על השימוש וההכנסות של התעשיות הביטחוניות מאמצעי הלחימה, שפותחו במימון המדינה, הנמכרים בעולם. אין דרישה לתמלוגים. "מדובר לא רק בצורך ביטחוני ברור, אלא גם באינטרס כלכלי ראשון במעלה", כותבי מחברי הדוח ומוסיפים בזהירות נדרשת: "התעשיות הביטחוניות, אלה שבבעלות פרטית ואלה שבבעלות הממשלה, ממלאות תפקיד חשוב במערך הביטחוני בישראל... מבלי לגרוע מזכויותיהן הרבות של תעשיות אלה, יש הכר ח לוודא כי זכויות המדינה מתועדות, נשמרות ומנוצלות לטובתה מהפן הכלכלי... 'תחושת המשפחתיות' הברורה, שהיא מבורכת מבחינות רבות, ואשר נגזרת משיתוף הדרך, הקרבה האנושית, המטרות המשותפות והחזון הביטחוני המוגדר, אינה תחליף לניהול סדור ומרכזי של זכויות המדינה בקניין הרוחני שלה בתחום הביטחון".

בשפה אחרת: יחסים קרובים במיוחד, משפחתיים, קיימים בין ראשי מערכת הביטחון לראשי התעשיות הביטחוניות (הרי מרבית ראשי התעשיות הביטחוניות הם אנשי צבא בכירים בגמלאות). משרד הביטחון מממן מתקציבו פיתוחים חכמים וחדשניים לתעשיות הביטחוניות, ממשלתיות ופרטיות, הצבא משתמש בהם, מה שהופך אותו לגורם שיווקי; התעשיות הביטחוניות מבקשות אישורים ליצוא, ראשי מערכת הביטחון מאשרים, התעשיות הביטחוניות מרוויחות כסף טוב ממכירות בעולם - אבל המממן, תקציב הביטחון, לא מקבל אגורה שחוקה מזה. המלצת הוועדה: "להקים לאלתר ועדה חיצונית של מומחים, שעליה יוטל לבחון את האופן שבו מנהלת מערכת הביטחון את זכויות הקניין הרוחני שלה, בעיקר בתחום המו"פ הביטחוני... ובכלל זה גם האם המדינה מתוגמלת באופן מלא בגין השימוש בהן בידי צדדים שלישיים". זה היה לפני 10 חודשים. שום ועדה לא קמה. אגורה של תמלוגים לא הועברה. נכסי המדינה ממשיכים למלא את קופות התעשיות הביטחוניות. יעלון? גנץ? מישהו?

8. בעיה מבנית: מאז ימי בן גוריון משמש ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון גם כיועץ הכספי לרמטכ"ל. יש לו שני משרדים, שני צוותי עבודה, שני סוגי מסמכים, שתי חתימות. וכך המפוקח הוא המפקח. הממונה על התקציבים מפקח על ההתנהלות הכספית של הרמטכ"ל, שהוא הממונה על התקציבים בביטחון. עד מתי?

9. וכל זה רק חלק מאי הסדרים המתמשכים בתקציב הביטחון. לא דיברנו על פרטים שוליים, כמימון משלחות צבאיות יקרות שנשארו מהימים שלפני עידן המייל (זהו סידור עבודה לפורשים מהצבא וממשרד הביטחון שהתנהלו יפה), או על העובדה שבה בשעה שהצבא מממן מגורי טייסים בנגב, נוהגים טייסים להישאר לגור במרכז הארץ ולהגיע בבוקר בטיסות מיוחדות של החיל...

10. עיקר העיקרים: ככל שהמניפולציות של מערכת הביטחון בוטות יותר, ככל שגוברת התלישות של ראשי המערכת מהמצב הכלכלי-חברתי - כך יורדת אמינות הצבא, חיילים ואנשי קבע נפגעים, מילואימניקים מרגישים יותר "פראיירים" , המוטיבציה צונחת והרצון לגיוס ממשיך להישחק.