פרסום לשון הרע בפייסבוק כמוהו כפרסום לשון הרע בפומבי

הנה סיפור אמיתי, שחבר טוב שלי (מטעמי נוחות נכנה אותו כאן בשם "רוני") סיפר לי: גם הוא פתח בעבר דף פייסבוק וגם לו יש "חברי פייסבוק" רבים. לא את כולם הוא מכיר באמת. והנה, ביושבו באחד האמשים אל מול מחשבו, חסר מעש, הוא החליט להתעדכן בפייסבוק. לא חלפו אלא שניות בודדות ולפתע נגלתה לנגד עיניו הודעה (המכונה בעגה "פוסט"), שפרסמה ממש שניות קודם לכן אשתו של דניאל, חברו הטוב, אף היא "חברת פייסבוק" שלו (וגם חברה בחיים האמיתיים) (אותה נכנה להלן "דורית"). זו הייתה לשון ההודעה: "ברוך שפטרני מעונשו של זה. זהו! הוא הלך לבלי שוב. מתחילה בחיים חדשים וטובים יותר". הפוסט הזה הבהיל את החבר הטוב שלי. הוא הבין ממנו, שבני הזוג נפרדו באופן סופי. והם אפילו לא נועצו בו קודם לכן.

בעודו מהרהר במה שקרא בפייסבוק, טלפן אליו דניאל, ובקול חלוש סיפר לו, כי דקות קודם לכן הוא עזב את הבית, לאחר מריבה סוערת עם דורית, אשתו. "היא אמרה לי שאם אני הולך עכשיו, לא אוכל לשוב לעולם", סיפר לו בקול רועד. "כן, אני יודע", הפתיע רוני, חברי הטוב, את דניאל השבור. "דורית כבר פרסמה את הדבר בפייסבוק. כל העולם כבר יודע", הוסיף. השיחה בין השניים נמשכה עוד זמן-מה. רוני הציע לדניאל לשוב הביתה עוד באותו הערב. "לא מקבלים החלטות כה גורליות מתוך כעס", אמר לו את שכבר ידע בעצמו. "חזור הביתה, שוחח עם אשתך ונסו ללבן את הדברים ולתקן את היחסים. להיפרד תוכלו תמיד".

דניאל אכן שב הביתה באותו הערב. חלפו מאז ימים רבים, והוא ודורית עדיין ביחד. והנה, כחודש לאחר אותו ערב סוער, נצנצה נורית ה"הודעה חדשה" בדף הפייסבוק של רוני, החבר שלי. "זה לא יפה וגם לא אתי לרוץ ולספר על דברים שאחרים כותבים על הקיר של הפייסבוק", כתבה לו דורית בהודעה פרטית. רוני נזקק למספר שניות על-מנת להבין שדורית מכוונת לאותו ערב, שבו הוא סיפר לדניאל על הפוסט שהיא כתבה, ממש שניות בודדות לאחר שדניאל עזב את הבית. "תמוה לטעון שלא אתי לספר למישהו דברים שכתבת בפומבי לעיניהם של אנשים רבים", השיב רוני לדורית בהודעה פרטית משלו. "הרי לא לחשת זאת בשקט על אוזני. למעשה, הצהרת ברבים הצהרה, שנראה היה שנועדה להגיע לידיעתם של רבים, ללא הבדל דת, גזע או מין", הוסיף.

למה אני מספר לכם את הסיפור הזה? כי דבריה של דורית בהודעה הפרטית ההיא מבטאים תחושה מוטעית, הרווחת אצל אנשים רבים, משתמשי פייסבוק רבים. נדמה להם שדף הפייסבוק שלהם הוא המקום הפרטי שלהם, בו הם יכולים לשכון בצנעה, ללא ידיעתו של איש. נדמה להם, שלאחר שבחרו לעצמם את ה"חברים" שלהם, הם רשאים להאמין, שכל דבר, שהם מפרסמים בדף שלהם, "נשאר בין חברים". נדמה להם שככל שאדם זר כלשהו קורא את דבריהם, הוא חודר לפרטיותם.

לא עוד אנונימיות. לא עוד פרטיות

תחושה מוטעית זו, שקשה להבין מהיכן היא נובעת, מובילה רבים להתבטא בפייסבוק באופן, בו הם לא היו מרשים לעצמם להתבטא בכל פורום אחר. יתכן שהגורם לכך הוא שילוב של תחושה זו עם תחושה נוספת, מובנת יותר, לה הורגלנו כגולשים באינטרנט, עוד לפני עידן הפייסבוק. כולנו מכירים את האפשרות לפרסם ברשת טוקבקים ותגובות בלי להזדהות ותחת כינויים ("ניקים") שאנו ממציאים לעצמנו. רבים גם יודעים, כי על-פי הדין, גם אם נשתולל ברשת וגם אם נפרסם, באופן אנונימי, תגובות פוגעניות, משמיצות ומזיקות, לא יהיה בית המשפט מוסמך לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את זהותנו, ואנחנו נישאר אנונימיים וחסינים. כך, גם אם ההודעות האנונימיות מתפרסמות באתרים רבי-תפוצה, הפרטיות שלנו נשמרת לחלוטין.

יכול וידיעה זו "פולשת" לתת המודע שלנו גם בעת שאנחנו מפרסמים הודעות בדף הפייסבוק שלנו. מבחינתנו, אנחנו מפרסמים דברים באינטרנט, כמו פעם. אנחנו רק שוכחים שזו הפעם ההודעות שלנו מתפרסמות תחת שמנו המלא ובדרך כלל גם כשתמונתנו נלווית אליהן. לא עוד אנונימיות. לא עוד פרטיות.

ואולי זה ההסבר להודעתה המוזרה-משהו של דורית, שלפיה זה היה ממש לא יפה מצדו של רוני לספר לדניאל אודות הפוסט שהיא פרסמה בדף הפייסבוק שלה, שניות ספורות לאחר שהוא עזב את הבית.

זה המקום להדגיש: פרסום בפייסבוק כמוהו ככל פרסום אחר. אדרבא, על מי שמפרסם דברים בפייסבוק לצפות, שדבריו יעשו להם כנפיים ויגיעו למחוזות רחוקים, אפילו נידחים. הדברים נכונים בכל מקרה, ללא קשר לשאלה כיצד הגדיר משתמש הפייסבוק את "הגדרות הפרטיות" שלו.

גם עובדת, שמפרסמת בפייסבוק דברי לשון הרע על מעסיקיה, צריכה לקחת בחשבון, שהודעותיה יגיעו לידיעתם ולעיניהם של אותם מעסיקים.

לשקול מילים היטב

כ"לשון הרע" מוגדר כל דבר, שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם, לבזותו, לפגוע בו בעסקו, במשלח-ידו או במקצועו ועוד. על-מנת שמי שפרסם בכתב דברים פוגעניים ייכנס לתוך ההגדרה הזו, די לו בכך, שהפרסום היה עשוי להגיע לאדם אחד, זולת הנפגע. אדם אחד. בפייסבוק, כידוע, מגיעה כל הודעה לעיניהם של גולשים רבים עד מאוד. לעתים קרובות היא מגיעה לעיניהם של אנשים רבים יותר מאשר "חברי הפייסבוק" של המפרסם. יש "שיתוף" ויש "לייק" וקיימים אמצעים שונים ומשונים, שגורמים לכך, שחברי פייסבוק רבים עד מאוד, כחול אשר על שפת הים, ידעו אודות פרסומה של הודעה ויקראו אותה.

פרסום לשון הרע בפייסבוק כמוהו ככל פרסום לשון הרע בפומבי. שלא כמו פרסומים אנונימיים באינטרנט, הפרסום בפייסבוק מזוהה עם המפרסם. ניתן לאתר אותו על נקלה. כך, מי שמפרסם לשון הרע בפייסבוק צפוי להיתבע ולהיות מחויב בתשלום פיצויים. תפוצתו הרבה של הפרסום בפייסבוק עלולה להשפיע על גובהו של סכום הפיצויים. להעלות אותו במידה רבה.

מוטב לכולנו שבפרסמנו הודעות בפייסבוק, נזכור את הדברים האלה. מוטב לכולנו שנשקול היטב את מילותינו ושנבחר לפרסם דברים, שאינם צפויים לפגוע באחר. כך מוטב הן מבחינה אגואיסטית של המפרסם, שלא ייתבע ויחויב בתשלום פיצויים. כך מוטב גם מבחינה ציבורית-חברתית. הפייסבוק הוא רשת חברתית. ומה לה, לחברה, שייעשה בו שימוש קלוקל ומזיק?.