יש הבטחות שעדיף לא לקיים

משונה בעיני התגובה להודעת נתניהו כי משה כחלון לא ימונה ליו"ר מינהל מקרקעי ישראל. מטיחים בו, בראש הממשלה, שהוא מפר את ההבטחה שנתן לכחלון לפני הבחירות ושעליה הודיע בשעתו קבל עם ועדה. זה באמת לא נראה טוב. אנחנו גם יודעים שנתניהו כבר הפר הבטחות על ימין ועל שמאל. אבל תראו לי פוליטיקאי שלא עשה זאת? ומי לא? ככל שאדם בכיר יותר כך הוא מפר יותר הבטחות.

שינוי התנאים

מה שאומר נתניהו להגנתו הוא שהתנאים השתנו. כוחו ירד בבחירות באופן דרמטי, מה שגרם לאילוץ קואליציוני. למה כל כך קשה לקבל את זה? זה הסבר כל כך מופרך? כל כך קשה להאמין שאם תוצאות הבחירות היו מאפשרות לנתניהו לעשות מה שבא לו, הוא היה מקיים את "הבטחתו"?

האם הכעס על ראש הממשלה הוא באמת על ההבטחה שלא קוימה? או שזה נתניהו? אחרי הבחירות ראינו הפרת הבטחת בחירות שכמותן אין הרבה. יאיר לפיד שהבטיח להיטיב עם מעמד הביניים, ועשה את ההיפך מהיום הראשון שנכנס למשרד האוצר. יש לו הסברים. אפשר לקבלם או לדחותם. אבל הבטחתו הופרה, והיחס להפרה זו לא דומה לזה שמקבל ביבי על הבטחה הרבה פחות חשובה.

הבן הנבחר של לפיד

נתניהו בדרך-כלל מרוויח את הביקורת עליו. למשל, המיטה בטיסה ללונדון, כל מילת ביקורת שנכתבה עליו ועל רעייתו הייתה מתבקשת. אבל אין ספק שהוא נבחן בדרך-כלל במשקפיים מחמירות בהרבה מאנשי ציבור רבים אחרים. נחזור שוב אל יאיר לפיד שאתמול (ג') הביא את בנו לישיבת קבינט הדיור. כדי "שיראה יום עבודה של אבא", הסביר האבא. יש בוועדה, בכל ועדה, עוד חברים עם ילדים.

האם כל אחד, בכל ועדה, יוכל מעכשיו להביא אותם לישיבות כדי שיראו איך אבא עובד? וכמה ילדים אפשר להביא? אחד, שניים, כולם? ואולי גם לישיבת הממשלה? לקבינט הביטחוני? הדבר הזה מקומם, להרגשתי, לא פחות מהמיטה של שרה וביבי.

לא רק בגלל העניין עצמו, אלא בגלל עזות המצח, הצפצוף, היהירות של האדם שההצלחה מעבירה אותו לפעמים על שיקול דעתו. למרות זאת אין כמעט ביקורת. בטח לא כזאת שהייתה מוטחת אם היה מדובר באחד הבנים של נתניהו.

עיסוק עקר ומיותר

כל העיסוק בהבטחות הוא עקר, שלא לומר נגוע בצביעות. מי שמאמין להבטחות של פוליטיקאים - שיאכל אותה. פוליטיקאים, בתוקף עיסוקם, נאלצים להבטיח הרבה. אז הם מבטיחים. וטוב מאוד שלפעמים לא מקיימים. כי יש הבטחות והן לא מעטות, שטובה הפרתן מקיומן. בכל מקרה, לא הייתי רוצה שפוליטיקאי, במיוחד בעמדות הנהגה, יראה עצמו כבול להבטחותיו. הוא צריך להיות קשור לשכלו ולמציאות. ואם צריך להפר - לא להסס.