רגע האמת של דנקנר לא יגיע היום

מדברים על כך שהיום (ה') יגיע רגע האמת של נוחי דנקנר, בהליך שיתקיים בבית המשפט המחוזי אצל השופט איתן אורנשטיין, שם ידונו בהסדרי החוב השונים שמציעים דנקנר עצמו, מחזיקי האג"ח של הקונצרן והבנקים הנושים. אבל האמת היא שרוב הסיכויים הם שמחר לא תיפול הכרעה בתיק אי.די.בי, והשופט שוב ישלח את הצדדים למצוא פתרון מוסכם. הזמן ימשיך להימרח וקופת הקונצרן תמשיך להצטמק, כשהנהנים היחידים מכך הם עשרות עורכי דין ויועצים שונים שמעסיקים הצדדים, שגובים שכר מופקע לשעה.

להתמרחות האינסופית הזו צריכים נוחי דנקנר ושותפו, אדוארדו אלשטיין, לשים סוף. די עם הספינים על קרן דורסנית וסכנה למעמדם של עובדי הקבוצה (ג'רמי בלאנק מקרן יורק הוא "זר" בדיוק כמו שאלשטיין הוא "זר"), די עם גיוס ראשי מועצות מקומיות, ועדי עובדים ועמותות לטובת בעל השליטה המכהן. במקום להציג עוד יועץ תקשורת, הציגו את המשקיעים שצפויים להצטרף לאלשטיין בהשקעתו באי.די.בי.

דנקנר ואלשטיין צריכים להציג, רצוי כבר מחר בבית המשפט, רשימה מפורטת של המשקיעים הנוספים, ולדווח מי מהם התחייב להשקיע וכמה, מה הסכום שגויס עד כה ואיפה הוא נמצא. רק כך, כשיהיו בידי השופט אורנשטיין פרטים מלאים, אפשר יהיה להכריע באיזה צד לבחור: האם במתווה הסדר החוב של דנקנר-אלשטיין או בזה של נציגויות האג"ח המבקשות להשתלט על הקונצרן.

לכל מתווה יתרונות וחסרונות

כרגע, לכל אחד מהמתווים המוצעים יש יתרונות וחסרונות. מתווה נציגויות מחזיקי האג"ח משאיר את אי.די.בי פתוח רזה בחובות, מאפשר לה לשרת היטב את החוב שנותר, ונותן ודאות גבוהה יחסית למחזיקי האג"ח בחברה האם, אי.די.בי אחזקות, לגבי יכולת פירעון החוב שיישאר לאחר התספורת שיקבלו. מצד שני, המתווה מנתק את צינור החמצן לקומות העליונות בפירמידה - גנדן וטומהוק - החייבות כמיליארד שקל לבנקים. קבלתו שמה קץ לאפשרות התיאורטית של העלאת דיבידנדים מהקונצרן לחברות אלו.

מנגד, המתווה שמציעים דנקנר ואלשטיין, אמנם מגלם על הנייר תספורת קטנה יותר לנושי אי.די.בי אחזקות, אך הפתרון שהוא מציע מתייחס לטווח הקצר-בינוני בלבד - המזומן שיוזרם ע"י אלשטיין (בהנחה שהוא אכן יוזרם) יפתור חלק מבעיית החוב, אך מה לגבי העתיד? כיצד תוכל החברה לעמוד בהחזר יתרת החוב לנושיה? הרי המקור היחיד להחזר החוב באי.די.בי אחזקות היה ונשאר חלוקת דיבידנד מקופת החברה הבת, אי.די.בי פתוח. כך שבשביל לפרוע את יתרת החוב, יצטרך דנקנר לפתור את בעיית החוב בפתוח ולקבל לכך את אישורם של מחזיקי האג"ח שלה, ואי-הוודאות סביב יכולת פירעון החוב הזה נותרת גדולה.

בצד החיובי, המתווה הזה כן נותן תקווה לפירעון החוב או חלקו בקומות העליונות של הפירמידה. לכן המתווה הזה עדיף לבנקים. הוא טוב גם לאותם מחזיקי אג"ח באי.די.בי אחזקות שרכשו את האג"ח במחירים נמוכים, ויכולים לקבל את מלוא השקעתם בחזרה רק הודות להזרמת המזומן של אלשטיין ומשקיעיו.

אבל האם ההצעה הזו אכן פרקטית? מה הסיכוי להתממשותה? דנקנר חייב להציג את התשובות האלה לבהמ"ש בצורה ברורה, אחרת פסטיבל ההצהרות, הספינים ואי-הוודאות יימשך. וזה לא טוב לא מחזיקי האג"ח, לא לבנקים ולא לעשרות אלפי עובדי הקונצרן שנגררו בצורה מיותרת למלחמה הזו.