העלייה של סן אנטוניו לגמר ה-NBA, שיוצא לדרך הלילה (בין חמישי לשישי), היא בגדר נס. היא מרגשת הרבה יותר ממפלצות התהילה של מיאמי ששבות למעמד בפעם השלישית ברציפות. אין דבר מהנה יותר מלצפות בשתי קבוצות שהן ניגוד אחד גדול: הזקנים מול הצעירים, היעילים והאפורים מול המלהיבים האנרגטיים, החוכמה מול הכוח. וחוכמה הוא הבסיס לשושלת הזו של הספרס שלפני עשור בדיוק נפרדה מדייויד רובינסון עם טבעת אליפות שנייה, רגע שאותו ראה לברון ג'יימס כרוקי נפלא אך שלא עומד בציפיות.
כבר אז היה טים דאנקן עמוד התווך, ומדהים שגם היום. כבר אז היו שם פארקר וג'ינובילי, ואיכשהו הם עדיין חיים ובועטים בכל המוסכמות. הביג-3 האמיתי נמצא בקבוצה מטקסס - שלישיה שחושבת פחות על כסף ויותר על הביחד.
***
"גם ב-2007 אמרו שגמרנו את הסוס. כבר שמונה שנים לפחות אומרים לנו שאנחנו זקנים מדי והם צודקים", אמר השבוע ג'ינובילי בחיוך. עבודת המאסטר של המאמן גרג פופוביץ', בחיבור השושלת היחידה שמעולם לא זכתה בשתי אליפויות ברצף, עוד תילמד בכל קליניקת כדורסל אפשרית. כסף מעולם לא היה שם התירוץ - הספרס זכו בשלוש אליפויות בעשור האחרון (יותר מכל קבוצה בליגה) למרות שסעיף השכר שלהם היה תמיד רחוק מאוד ממה ששילמו בקבוצות אחרות. העונה הקבוצה מדורגת רק במקום ה-12 בליגה מבחינת שכר שחקנים.
הספרס הדגימו כיצד בונים אמון עם כוכבים, מבצעים שינויים קוסמטיים בלבד, עושים התאמות מדי עונה בסגנון המשחק בהתאם לחומר הקיים ועייפותו. מקבוצת ההגנה הטובה בעולם הפך פופוביץ' את הספרס לקבוצת התקפה קטלנית (רביעית בקליעה עם 103 למשחק, וראשונה באסיסטים עם 25 לערב). מחבורה שערב פתיחת העונה היתה מדורגת בכל דירוג אפשרי בסוף העשירייה הראשונה לפיינליסטית או אולי אלופה. כך, עוד גניבת דראפט אדירה כקאווי לאונרד, פליטי אירופה כטיאגו ספליטר, גארי ניל ודני גרין, ננדו דה קולו למיניהם ובוריס דיאו את טרייסי מגריידי שהרבה מעבר לשיאם יכולים להפוך לאלופים.
***
המדהים בסדרה הזו הוא שכל מצ'אפ אפשרי על הנייר נוטה בבירור לטובת ההיט, אבל בשורה התחתונה איש לא פוסל את האפשרות שדאנקן ישלים יד מלאה בטבעות בעוד שבועיים וקצת. כולם שוב דיברו על קובי בראיינט והמרדף אחרי ג'ורדן, ושכחו את הביג פונדמנטל שיכול להגיע להישג זהה. חגיגה טקסנית היא ניצחון לרומנטיקה, לאולד סקול ולדברים הפשוטים באמת, אלו הטהורים. יש כאלו שיאמרו שהספרס עדיפים בזכות הניסיון, קור הרוח ואחד אלוהינו שעל הקווים. האמת היא שזהו הניצחון האמיתי של סן אנטוניו, תזכה או לא.
סדרת הגמר הזו תעצב את המורשת של לברון ג'יימס. הזמן עובר מהר: ילד הפלא כבר בן 28, ועדיין לא בטוח שמיאמי הדורסנית מגיעה כפייבוריטית ברורה לסדרה. שנתיים אחרי הפעם האחרונה שזה קרה לו, שוב נעלמים חברי המסייעת ומזכירים לג'יימס שאולי הבעיה נעוצה בו ולא באלו שסביבו. הניצחון על אינדיאנה היה צפוי אך מאוד קשה, כי מיאמי לא מתפקדת היטב מול קבוצות עם הגנות חכמות. היא השיגה 66 ניצחונות בעונה הסדירה בעליונות ברורה, אבל לא מצליחה להשתחרר מהתלות בכוכב האמיתי שלה.
זו מזמן לא הקבוצה של דוויין ווייד כפי שהצהיר לברון כשלקח את כישוריו לסאות' ביץ'. כדי לנצח בסדרת גמר - ויעידו שאקיל, קובי, מייקל, מג'יק, בירד ואייזיאה - אתה צריך לפחות את שני הכוכבים המובילים ביכולתם הטובה ביותר, ואת הצוות המשלים כמה שיותר קרוב למושלם. את הפיינלס מנצחים רוברט הורים, ג'ון פקסונים, דרק פישרים וסטיב קרים. מיאמי זקוקה נואשות לריי אלן שבשביל 4 עד 7 המשחקים הקרובים הובא לעיר. להובלת הכדור והקליעה של מריו צ'למרס. לאנרגיות המטורפות של כריס אנדרסן. להגנה וקריאת המסירות של שיין באטייה. למייק מילר שסיפק את הסחורה ברגע הנכון אשתקד.
בגלל שזו אמריקה במיטבה, השורה התחתונה שמעניינת את מרבית האמריקאים היא כיצד ייצא מכאן לברון. זכייה שנייה ברציפות תכניס את מיאמי לרשימת הגדולות בהיסטוריה, ועתידם לפניהם. מצד שני, תארו לכם עולם בו לברון ג'יימס מפסיד במערכה, ומוצא עצמו בפיגור 2-1 בסדרות גמר. כמה מלל יישפך על האימפוטנציה שלו, על כישלון מהדהד בעונה שעוד לפני תחילתה היה פייבוריט ברור.
נדמה כי איש עדיין לא הצליח לפענח מה עושה את ג'יימס כל כך אהוב על המבקרים, את הקוד הגנטי שלו אין סיכוי כלל וכלל להבין. דבר אחד ודאי: דייויד סטרן והמפרסמים מודים לאל שלא היו צריכים להתעסק בימים האחרונים בצמד המילים פול ג'ורג' או רוי היברט.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
