המלצת ספר: ג'ואן אריס עם ספר שמציע מאה גוונים של טקסט

"היה הייתה פעם אלמנה ולה שלושה בנים, ושמותיהם שחור, חום וכחול. שחור היה הבכור, והיה עגמומי ותוקפן. חום היה האמצעי, והיה ביישן ומשמים. אבל את כחול אהבה האם יותר מכולם. והוא היה רוצח". זו הפתיחה של "נערכחולעיניים" (כך במקור, בלי רווחים), הרומן החדש של ג'ואן האריס שתורגם באחרונה לעברית. ספק אגדה מודרנית, ספק מותחן, ספק הרהור על תרבות האינטרנט והרשתות החברתיות.

בג'ואן האריס התאהבתי לפני שנים. קיבלתי במתנה את ספרה "חמשת פלחי התפוז". לא ידעתי כלום על הספר או על הסופרת, והוקסמתי. עלילת הספר מתרחשת על רקע מלחמת העולם השנייה, בכפר צרפתי קטן על גדות הלואר. הייתי בטוחה שהסיפור ביוגרפי, ושהמחברת היא אישה מבוגרת, צרפתייה. באתר האינטרנט של ג'ואן האריס התברר שהיא בכלל אישה אנגלייה צעירה. חיפשתי עוד ספרים שלה, ומצאתי את "שוקולד", שהיה משהו אחר לגמרי, חצי-אגדה מיסטית, סקסית, שונה מאוד מהסרט (הבינוני) שנעשה לפיו עם ז'ולייט בינוש וג'וני דפ.

לכן כשבאתי אל "נערכחולעיניים" הרגשתי מחושלת. ידעתי שהאריס היא זיקית, זליג, לובשת ופושטת צורות וזהויות, נכנסת מתחת לעור של הגיבורים שלה ומדברת בקולות שונים. איזה מחושלת ואיזה נעליים. הפעם היא נכנסת לראש של פסיכופט, רוצח סדרתי (ואולי לא?). הטכניקה מעניינת - סדרה של מונולוגים, פוסטים בבלוג שכותב הגיבור. ספק מתוודה ספק מתפאר במעשיו, ספק מפנטז, ספק ממציא הכול. מערכות היחסים שלו עם קוראי הבלוג מתנהלות בעיקר דרך תגובות לטוקבקים שלהם.

ברשת הוא מכנה את עצמו "נערכחולעיניים". בחיי היומיום הוא בי-בי. בנג'מין. גבר בן 42 שחי עם אמו בעיירה אנגלית קטנה ועובד כאיש ניקיון בבית חולים. אבל בבלוג שלו באינטרנט הוא מישהו אחר לגמרי. משהו אחר לגמרי. המשהו הזה אפל, CREEPY, מושך ודוחה. לרגעים מניח יד קרה על העורף. לרגעים גורם לנו לרצות לחבק אותו. להזדהות איתו. לחבב אותו. להיבהל ממנו.

בספר הזה האריס מתעתעת בנו בגלוי, במוצהר. המספר שלה אינו אמין. הוא משנה גרסאות. הוא מעיד על עצמו שהוא משקר. אבל אולי דווקא אז הוא דובר אמת? אפילו החושים מתעתעים. הגיבור הראשי, ואולי לא רק הוא, לוקה בסינסתזיה. תסמונת נוירולוגית שגורמת לאנשים לחוות מילים כצבעים, טעמים או ריחות. "המילה 'שלווה' היא אפורה בעיניו. 'שלו' כחולה כהה, עם טעם קל של אניס. יש לו גם תגובות פיזיות למילים: ייצור מוגבר של רוק בתגובה למילה ארגמן, שלגביו יש לה ריח של שוקולד, ותחושת סחרחורת המקושרת עם הצבע הוורוד, שמבחינתו יש לו ריח חריף של דלק".

גם הדמויות האחרות אינן בדיוק מי שהן טוענות שהן. משקרות, מתחזות, משקפות זו את זו. בגלל שחלקים גדולים מהעלילה מתנהלים בבלוגים ובשיחות רשת, אין דרך לדעת, כמו באינטרנט, מיהו הדובר האמיתי ומתי הוא אומר אמת, אם בכלל. הסיפור נשבר במאה פריזמות, שיוצרות סיפורים אחרים מאותם חומרים עצמם. הוא משתקף באוסף של מראות מעוותות המשקפות זו את בבואתה של זו עד לאינסוף, עד לסחרחורת. אבל הוא מרתק.

ג'ואן האריס, נערכחולעיניים, כנרת, 432 עמ', 96 שקל