חברת הוט החליטה להוציא למיקור חוץ חלק ניכר משירות התמיכה הטכנית שלה ולסגור מוקדים תוך העברת העובדים לחברות קבלניות.
אף שהשירות נחשב ל"ליבת העסק" בשוק התקשורת, מיקור חוץ הוא חלק מהפררוגטיבה הניהולית של כל מעסיק. הוא רשאי וזכותו לסגור יחידות, כשם שהוא רשאי לסגור את העסק כולו.
אבל בין שלל סמכויותיו וזכויותיו של המעסיק, הוא אינו רשאי לנהוג בכוחנות ובחוסר תום-לב משווע. הנהלת הוט, לפחות עד להתערבות משפטית בעניין, עשתה את שניהם.
לטענת ארגון "כוח לעובדים", שהודיע בשבוע שעבר כי הפך לארגון היציג של עובדי הוט, הנהלת החברה כינסה את עובדי המוקדים בנשר, בחיפה ובבאר-שבע, והקצתה להם שעות ספורות בלבד לחתום על חוזה שיעביר אותם לחברות קבלניות. בחלק מהמקרים נטען כי העובדים התבקשו לחתום בו במקום. עד שהארגון השמיע קול זעקה, לעובדים לא ניתנה אפשרות אפילו להוציא את החוזה החדש ממתקני החברה.
כשקוראים מה נכתב באותו חוזה, שהוצג בסופו של דבר בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - זה מעלה לדרגת חוסר תום-לב מיוחדת את התנהלות החברה. הנה כמה מהסעיפים הבולטים:
"הואיל והעובד פנה לחברה בבקשה כי זו תסיים את העסקתו בחברה, וזאת על מנת לשמור על זכויותיו לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת; והואיל והחברה אינה מתנגדת לסיום העסקתו של העובד כבקשתו; והואיל והצדדים הגיעו להסכמות באשר לתנאי סיום העסקתו של העובד; פיצויי הפיטורים ישולמו לפנים משורת הדין, ועל אף שסיום ההעסקה נעשה על-פי רצונו של העובד".
החוזה הולך ונעשה מופרך ככל שממשיכים לקרוא בו: "העובד מתחייב כי לא יעלה כל טענה נגד החברה כאילו פוטר ו/או חלה הרעה בתנאי עבודתו ו/או כל טענה שלפיה החברה פעלה בניגוד לדין ו/או הביאה להתפטרות העובד. היה ויעלה העובד טענה כאמור, מתחייב העובד להשיב לחברה מיד עם דרישתה הראשונה את מלוא הסכום שישולם לעובד כאמור בסעיף 3 לעיל (פדיון ימי חופשה ויתרת דמי הבראה)".
ודאי תתפלאו לקרוא שאותם עובדים שהתבקשו למהר ולחתום על החוזים החדשים - בשעה שנציגי ארגון העובדים לא הורשו להיכנס ולייעץ להם כי "לא תיאמו ביקור מראש" - התבקשו גם להסכים לסעיף 7 באותו הסכם, שאומר כך: "העובד מצהיר כי בדק את זכויותיו היטב בטרם חתימתו על הסכם זה, לרבות באמצעות ייעוץ משפטי, וכי בכפוף לביצוע האמור בהסכם זה אין לו ולא יהיו לו כל טענות ו/או דרישות כלפי החברה ו/או מי מטעמה בגין תקופת עבודתו בחברה, לרבות סיומו".
באופן אירוני, דווקא החברה שהבהירה לא פעם שהיא לא מתלהבת מארגוני עובדים, בלשון המעטה, הוכיחה כעת עד כמה התארגנות עובדים היא הדרך היחידה לאיזון יחסי הכוחות ולמניעת מהלכים כוחניים מצד ההנהלה. בשום מקום עבודה בעולם שבו פועל ועד עובדים, לא ניתן היה לכנס את העובדים בחדר ולבקש מהם לחתום על הסכם כזה.
ועד עובדים, בטח ועד חזק, יכול היה למנוע את עצם המהלך הזה למיקור חוץ. גם אם ההנהלה הייתה מתעקשת, העובדים היו מקבלים לפחות זמן סביר לשקול את הדברים, לנהל משא-ומתן מול המעסיק, להחליף טיוטות ומספרים ולהמתיק את הגלולה.
הוט, בדומה לרוב המעסיקים, יודעת טוב מאוד למה היא לא רוצה ועד עובדים. כי בפעם הראשונה בתולדות העסק המנכ"ל והדירקטוריון לא יכולים לעשות את כל מה שהם היו רוצים לעשות. בפעם הראשונה העובדים הם לא רק "המשאב האנושי החשוב ביותר" כל זמן שזה נשאר בגדר סיסמה, אלא גורם משמעותי ובעל משקל בעסק, עם זכויות מעין-קנייניות, שיש לשתף, להיוועץ ולבוא איתו בדברים.
אאוטסורסינג לנאמנות
התחלנו בזה שזו זכותה של הוט להוציא את השירות למיקור חוץ. אבל על דבר אחד אי-אפשר להתווכח: עובדים מן המניין יהיו תמיד נאמנים יותר למקום העבודה שלהם מאשר עובדים של חברת קבלן.
עובדי המוקד של "תקשוב" יכולים להיות מאוד נחמדים בטלפון, אבל לא יהיה להם דבר וחצי דבר עם חברת הוט. אולי, במקרה הטוב, הם יהיו נאמנים לתקשוב.
צריך לראות את העובדים של פלאפון, שקוראים לעצמם "כחולים בנשמה", כדי להבין מה זאת נאמנות לחברה ולמותג. ובמקרה של הוט, זאת לא רק בעיה של הוט מול העובדים - אלא מול הלקוחות שלה. שיהיה לה בהצלחה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.