ישנם כיום 30 אלף זכאים הממתינים לדיור ציבורי, רובם עולים ומיעוטם ילידי הארץ. עם זאת, לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), קיימת שכבה של 250 אלף עד 300 אלף תושבים בישראל שהם מקרים סוציאליים חמורים שאינם מסוגלים לשכור או לרכוש דירה ראויה; אלו הם נכים, מוגבלים, עריריים, משפחות ופרטים קשי יום הסמוכים על שולחנם של מוסדות הרווחה.
זוהי האוכלוסייה המרכזית הזקוקה לדיור הציבורי. אלו הם נתוני האמת המצביעים על כך שיש אלפים על גבי אלפים על גבי אלפים - הזקוקים לקורת גג, אך הם אינם זכאים לדיור ציבורי. כן, בישראל 2013 יש עשרות אלפי משפחות ללא קורת גג. הן מתגוררות במבנים נטושים ומאולתרים, בחדר בבית ההורים, עוברות ממקום למקום בחפשן מקום ללילה. הניסיון הנאלח לבטל את חוק הדיור הציבורי שממילא שונה והוקפא במשך יותר מ-15 שנה הוא עוד חוליה בשרשרת הכשלים של מדיניות הדיור, שלמעשה איננה קיימת.
ההתחלה הייתה טובה
לא תמיד זה היה כך. בעשור הראשון להקמת המדינה יזמה המשלה מפעל שיכון ציבורי רחב היקף במטרה לתת מענה מהיר למאות אלפי העולים. עד 1964 נבנו כחצי מיליון יחידות דיור בשיכונים ציבוריים, 75% בידי המדינה. ברבות השנים הפכו חלקן לשכונות עוני. בשנת 1998 נחקק חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) כחוק חברתי המאפשר לדיירי השיכון הציבורי לרכוש את הדירה שבה הם מתגוררים בהנחה משמעותית על בסיס ותק. המטרה הייתה לאפשר להם להתבסס מבחינה כלכלית, ולו במעט, על ידי רכישת נכס שידם לא השיגה בשוק הפרטי.
מטרה ראויה - אך בחוק התחבא סעיף שגזל בפועל את הזכויות הקנייניות בנכס מאותם זכאים שרכשו את דירתם. החוק, במקום לתת זכויות קנייניות מלאות לדרי הדיור הציבורי הרוכשים את דירתם, הותיר את מרב זכויות הבנייה בידי מינהל מקרקעי ישראל. סעיף הגזל בחוק, שהיה אמור להיטיב עם הנזקקים היה כדלקמן: "מי שהיה בעל זכויות הבעלות... בדירה ערב מכירתה, יהיה בעל הזכות לעשות שימוש בזכויות הבנייה אף לאחר מכירתה, ולא יהיה צורך בהסכמת בעל הזכויות בדירה... בעל הזכויות בדירה לא יהיה זכאי לפיצוי או לתשלומי איזון בשל מימוש זכויות בנייה".
אז מה נותר לה לאותה משפחה שאספה גרוש לגרוש כדי לרכוש את הדירה הקטנה שחיה בה לעתים עשרות שנים? כיצד נפתרה הבעיה של עוני נכסי אם המדינה ממשיכה למנוע מהאוכלוסיות החלשות אפשרות לצבור את אותו הון נכסי? כך ניתן למצוא 3 דורות של משפחה אחת גרה בדירה בשכונת עוני, עם ילדים ונכדים במספר חדרים מצומצם. זאת, כשגם הזכות הקטנה שכן נותרה להם, להגדיל את שטח הדירה בלא יותר מ-40 מ"ר ולא יותר מ-30%, לרוב לא מנוצל בשל היעדר ממון. ממון שהיה יכול להיות לאותן משפחות לו זכויות הדירה היו נותרות בידיהן, ממש כמו לשאר בעלי הדירות.
נוסף לכך ישנו העוול הידוע שמונע מהחוק למלא את מהותו: צמצום העוני הנכסי של תושבים מוחלשים ויצירת מאגר מספק של יחידות דיור סוציאלי במימון כספי המכירה של הדירות הקיימות. במקום מימוש החוק נערכו ארבעה מבצעי מכר שהיו נחותים בהשוואה לחקיקה המקורית. ההכנסות מהמכירה - כמעט שלושה מיליארד שקל - לא תועלו לבניית יחידות חדשות בדיור הציבורי כפי שנתחייב בחוק. מעולם לא הוקמה הקרן לדיור ציבורי. אף דירה חדשה לא נבנתה לדיור ציבורי. הכספים חולקו לכל המרבה בקשרים.
ישראל יכולה רק לקנא בארה"ב
חשוב להבין שדיור ציבורי בהיקף ראוי הוא אחד מסימני ההיכר של מדינת רווחה. הדיור הציבורי נועד לספק קורת גג לאנשים שמתקשים לספק קורת גג לעצמם במסגרת השוק הפרטי. אף בארצות הברית הדיור הציבורי חי ומתרחב ומשמש לא רק את שכבות המצוקה, אלא גם משפחות צעירות בתחילת דרכן. ישראל יכולה רק לקנא בארה"ב, שרחוקה מלהצטיין בנושאי רווחה. ישראל נמצאת למעשה בקבוצה התחתונה במדינות ה-OECD באספקת דיור ציבורי לאוכלוסייתה וכיום שיעור הדיור הציבורי בארץ עומד על 2.9% מכלל יחידות הדיור. זאת, כשמלאי הדירות בדיור הציבורי עומד כיום על 63,000 יחידות דיור ובשל היעדר דיור, הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי הוחמרו בשנים האחרונות. לדוגמה, כיום אם חד הורית חסרת דיור ומרוויחה פחות מ-6,000 שקל זכאית לדיור ציבורי רק אם יש לה 3 ילדים לפחות. וגם כך רשימת ההמתנה לדיור הציבורי ארוכה ומתארכת.
בצל העובדות החמורות האלה, ברור שהיעדר מימוש חוק הדיור הציבורי הוא בעייתי, וגם כך החוק צריך לעבור שינויים: הדירות שיימכרו לדיירי הדיור הציבורי יכללו את כל זכויות הבנייה שמלכתחילה מהוות חלק בלתי נפרד מהנכס. אך דבר אחד צריך להיות ברור לכל אדם שטובת הציבור הישראלי לנגד עיניו: אסור לבטל את חוק הדיור הציבורי, אלא לערוך בו תיקונים ולממשו. כך ניתן יהיה לצמצם את מספר נעדרי הדיור במדינת ישראל על ידי הקצאת דירות להשכרה בדיור הציבורי ולאפשר למעוטי היכולת לרכוש את דירת השיכון הקטנה שלהם, שאותה יוכלו להעביר לדורות הבאים.
* נכתב ע"י עו"ד אסף להב, המכון לרפורמות מבניות
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
