נוחי דנקנר: "אני מסתייג מהכינוי 'בעל בית'. אני בעל מניות"

יום אחרי שהגיע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כדי לשמוע את החלטת השופט איתן אורנשטיין בתיק הסדר החוב הכפוי של קונצרן אי.די.בי שבבעלותו, התייצב היום (ב') נוחי דנקנר שוב באותו בית משפט, הפעם כדי למסור עדות בתביעה הייצוגית בסך כ-260 מיליון שקל שהוגשה נגד חברת אי.די.בי פתוח ב-2009.

עניינה של התביעה בהצעת הרכש העצמית של אי.די.בי פתוח שבוצעה ב-2009. לטענת התובעים היצוגיים, באמצעות עו"ד יצחק אבירם, הדירקטורים בחברה בתקופה הרלוונטית פעלו בניגוד עניינים ולטובת דנקנר כשאישרו את העסקה.

לפי התביעה, 9 מתוך 14 הדירקטורים בחברה הרוויחו אישית כ-88 מיליון שקל כתוצאה מביצוע הצעת הרכש. בין הדירקטורים בחברה שנטען כי הרוויחו מיליונים מהעסקה נמצאים יצחק דנקנר, אביו של נוחי, אמו זהבה ואחותו שלי ברגמן.

לפי הצעת הרכש הציעה החברה לבעלי המניות לרכוש את המניות הרגילות שלה תמורת 41 שקל למניה. ואולם, לטענת התובעים, השווי ההוגן של כל מניה היה לפחות 140 שקל, ולכן, לדבריהם, סך בעלי המניות צריכים לקבל עוד 680 מיליון שקל.

דנקנר ציין בתחילת עדותו כי לא היה לו הרבה זמן להתכונן לעדות.

בעדותו הטיל דנקנר את האחריות למחיר שנקבע לעסקה על הדירקטוריון. "אני יכול להמליץ בפני הדירקטוריון על המחיר, אבל מי שקובע אותו זה הדירקטוריון ולא אני. אני לא קובע מחיר להצעת רכש", העיד.

דנקנר גם טען הוא לא מכיר את חברות הקונצרן באופן מעמיק. "אני לא מכיר את כל החברות התפעוליות לפני ולפנים, אלא מכיר ברמה טובה את חברות האחזקה. בוודאי שאני מכיר את הקבוצה, אבל אני מסתייג מהכינוי 'בעל בית'. אני בעל מניות, המילה 'בעל בית' מתאימה לבעלי בתים ולתיירות".

לדברי דנקנר, השנתיים האחרונות היו מלאות אתגרים עבורו, ולכן "אני פחות מעורב בחברות התפעוליות, לצערי".

דנקנר ציין בעדותו כי הצעת הרכש אושרה בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי, והתייחס לשינוי התדמיתי שהוא חווה בתקופה האחרונה. "זה דבר מפורסם שקודם שיבחו אותי ואחר-כך קילסו אותי על ההשקעה שהייתה מפתח שם, ההשקעה בבנק קרדיט סוויס, השקעה של מיליארד דולר על-ידי כור שהיו לה מזומנים רבים. לפני שהמניות עלו, הם ירדו וירדו חזק (עלו קצת בספטמבר - ולאחר מכן הלכו וצללו וירדו וירדו). זה לא היה רק במניות האלה אלא בכלל בשווקים, בבורסה העולמית, האירופית וכדומה".

בהמשך העיד דנקנר ביחס להצעת הרכש: "נתנו הצעה הוגנת פלוס. הצעה שכשהגשנו אותה היה בה סיכון מסוים, כי השווקים היו נמוכים, על הפנים, ואי-אפשר היה לדעת לאן הולכים. המפנה הדרמטי בשווקים אירע ב-9 במארס 2009, בפורים. המכות היו קשות, והשווקים היו הכי נמוכים שהיו, לא יודע אם אי-פעם, אבל בתקופה ההיא.

"במניית קרדיט סוויס זה היה דרמטי. מניית קרדיט עלתה באותו יום ב-18%, למחרת ב-10 במארס המניה עלתה ב-12%, לאחר מכן כל יום, ב-30 לחודש שווי הנכסים שלנו עלה מאוד דרמטית מה-9 במארס, וגם אחר-כך המניה המשיכה לעלות. זה היה דרמטי, יצר מיליארדים רבים של שקלים. זה ההסבר למספרים".

לדברי דנקנר, כמה ימים לפני ההצעה התכנסו כ-10 בכירים בקבוצה והתלבטו ביחד האם לבצע הצעת רכש, אך ההחלטה התקבלה רק מאוחר יותר.

בשלב זה חזר דנקנר ואמר כי האחריות למחיר שנקבע, 36 שקל למניה, היא על הדירקטוריון ולא עליו. "הדירקטוריון קבע את המחיר, אני יכול להמליץ בפני הדירקטוריון, אבל מי שקבע את המחיר זה הם. אני לא קובע מחיר להצעת רכש... וכשמקבלים החלטות באי.די.בי פתוח, פועלים כל הדירקטורים אך ורק לטובת אי.די.בי פתוח. האינטרס שלי הוא בתוקף היותי בעל מניות. באותה מידה שיכולתי להרוויח מהעסקה, יכולתי גם להפסיד ממנה. פעלתי אך ורק לטובתה של אי.די.בי פתוח".