רגל בדלת: סטאז' למצטייני הקהילה האתיופית בהיי-טק ובפיננסים

בפעם הבאה כשאתם בישיבה או בפגישה עסקית, תסתכלו מסביב. כמה אנשים אתם רואים שדומים לכם? וכמה אנשים שונים מכם בממד משמעותי - מינם, צורתם, צבע עורם, צורת הלבוש שלהם? מפגשים עסקיים רבים מידי נראים כמו שכפול האחד של השני, ויש סיכוי טוב שהדמיון הזה יוצר קיבעון - שלא לדבר על כך שהוא כנראה מקפח אנשים מצוינים, שלא נפלו לתוך מכונת השכפול הנכונה.

גלן שוואבר, שותף בקרן הון הסיכון יזראל קלינטק ויונתן בנדהיים, מנכ"ל חברת פיברו ישראל, המייצרת ומשווקת תרופות ותרכיבים לשוק הווטרינריה הבינלאומי, גדלו בארה"ב ונפגשו בניו-יורק, ושניהם נראים כאלה שיצאו מאותה מכונת השכפול למנהלים.

יחד איתם אנחנו פוגשים את יעקב טסמה, שמבחינת הרקע שלו, לא היה יכול להיות שונה יותר. הוא בן 27, במקור מחדרה, בן שלישי מתוך שישה ילדים לשני הורים שעלו מאתיופיה ב"מבצע משה" ב-1984. ההורים שלו יחסית ותיקים בארץ, וטסמה הוא צבר.

טסמה החליט מגיל צעיר, שהוא רוצה הכול. ההורים שלו התחתנו כשאמו הייתה בת עשר והם מעולם לא למדו לקרוא - אך זה לא הפריע להם לדרבן אותו ואת אחיו ואחיותיו ללמוד.

"הם אמרו - אל תהיו כמונו, שלא תגמרו במפעל", הוא אומר. וטסמה הקשיב וביצע. "התגייסתי לצבא ב-2006, לגבעתי", הוא מספר "התקבלתי לפלחה"ן, קורס מכ"ים, מפקד צוות לוחמים, מפקד צוות צוערים בבה"ד 1. אחר-כך התחלתי ללמוד הנדסת ביוטק בטכניון, ועכשיו אני שם, שנה שנייה". לפי הנתונים, טסמה יוצא דופן במיוחד: בשנת 2011 שיעור האתיופים בטכניון היה 0.16% - שבריר מהקהילה.

העובדה שטסמה ואחיו הגיעו לאן שהגיעו בלי קשרים או תמיכה יוצאת דופן, אלא רק עם רצון ועבודה קשה, יכולה להטעות. לא כולם צולחים את המכשולים. למרות שעבר זמן מאז העליות הגדולות מאתיופיה, עדיין משתלבים רק כמה מאות סטודנטים אתיופים בשנה באוניברסיטאות ובמכללות, ורק כמה עשרות מהם משתלבים במקצועות הנדסיים או פיננסיים (מתוך כ-130 אלף בני 22-40 בקהילה).

"אבא שלי לא היה יכול לעזור לי בשיעורי הבית, וגם לא יכול היה לכוון אותי מה כדאי ללמוד", מספר טסמה, ומדגים מה קרה לחבריו: "הם נגררו למסלול של פרנסה, לעבודה במפעל וכנהגי משאיות, ונשארו שם". עוד הוא מוסיף, כי רבים מבני הקהילה, כשהם כבר הולכים ללמוד, לעיתים קרובות רוצים להחזיר לקהילה, ולכן פונים לתחומים כמו עבודה סוציאלית. "אבל אנשים לא ערים לפער האמיתי במעמד הכלכלי בין עובד סוציאלי לבין מהנדס או עורך דין", אומר טסמה.

"הזדמנות להשאיר רושם אחר"

אז מה הקשר של שוואבר ובנדהיים לכל זה? בנדהיים מסביר: "בקיץ 2011 , במסגרת המחאה החברתית, היו הפגנות של קהילת האתיופים, ועצבן אותי שזה לא אייטם. דיברתי עם גלן על כך שאנחנו אף פעם לא פוגשים אתיופים בקהילת ההיי-טק והפיננסים".

בנדהיים ושוואבר החליטו לייצר מקומות לסטאז' עבור מצטייני הקהילה האתיופית בתחום ההיי-טק והפיננסים. "גם אני התחלתי בסטאז', בבית הלבן", אומר בנדהיים. "אני עשיתי סטאז' בקונגרס ובבית חולים מוביל לתחום הסרטן, דאנה פרבר", אומר שוואבר. "והגעתי לתחום ההון סיכון באמצעות היכרות שיצרתי בסטאז'. כך בונים רשת קשרים. בלי רשת כזו, קשה למצוא הזדמנויות. אנחנו קיבלנו אותה בזכות המקום שבו נולדנו".

בנדהיים ושוואבר, שלארגון אותו הקימו קראו "טאסה" (פריצת דרך באמהרית), חברו לארגון "עולים ביחד" שמחבר אותם עם מצטייני הקהילה בתחומי ההנדסה, ההיי-טק והפיננסים. הארגון בוחר את המועמדים הצעירים הבולטים ביותר ומאתר עבורם את המקומות בהם יש הזדמנות לסטאז'. החברות מממנות את הסטאז' ומשלמות לסטודנטים משכורות המתחילות ב-5,000 שקל ברוטו לחודש, ומתחייבות להקצות לכל סטודנט מנטור שילווה אותו בתהליך. ניתן לחזור לסטאז' נוסף בכל שנת לימודים ובתקווה אף להיקלט לעבודה קבועה.

הפיילוט החל ב-2012 עם שמונה סטודנטים שנקלטו לסטאז' בשני בנקים, ב-NDS, בסודה סטרים, בגדות ביוכימיה (שם עבד טסמה), ארנסט אנד יאנג וקסלמן וקסלמן. "כשאגיש קורות חיים, יידעו כעת שיש לי ניסיון של ממש, וזה יתרון בקבלה לעבודה", אומר טסמה. "אבל יותר מזה, עבדתי עם מהנדסים, ראיתי איך הם עובדים, שמעתי את הבעיות. זה משפר את מה שאני יכול להפיק מהלימודים. כמו-כן, נחשפתי לגורמים שלא צפיתי שיכולים לתת לאדם יתרונות בעבודה, ועכשיו אני בונה את היכולות שלי בהתאם. למשל, אחד הקולגות שלי הוא רוסי, אז יש לו שפה נוספת ולי רק עברית ואנגלית. אולי גם אני אלמד רוסית, אולי משהו אחר. אחותי לומדת עכשיו סינית".

כעת, הם מעוניינים להרחיב את הפרויקט ומחפשים חברות שיקלטו את הסטודנטים. שוואבר: "אנחנו רוצים לראות את 50 בוגרי התוכנית שלנו עובדים בתחומים הפיננסיים וההנדסיים ומקבלים שכר מעל הממוצע למקצוע שלהם. ואז יהיו 50 איש בפגישות עסקיות, ומדובר באלפי פגישות, שבהן יש לנו הזדמנות להשאיר רושם אחר לגבי הקהילה האתיופית". טסמה: "ואז, הילדים והנוער בקהילה לא יחשבו שזה 'לא בשבילם', כי הם מכירים מישהו כמותם שכבר עשה את זה".

 אקדמייה