תאהבו להתאהב בה: לורה מארלינג עם אלבום רביעי

יש אלבומים שכאילו נבראו ללכוד את רוח הזמן או להמציא אותה, למשל האלבומים האחרונים של דה נייף ושל דאפט פאנק. לעומתם, יש כאלו שתופסים נפח ומשקל ומזדהרים דווקא משום שלכאורה נולדו מחוץ או מעבר או בניגוד לרוח התקופה.

ובעוד דה נייף ודאפט פאנק יצרו עבודות מושקעות ביותר אבל, לטעמי, בעלות עומק מוגבל, הנה אלבום שיחסית אליהם נוצר כמעט בספונטניות, לכאורה בהעדפת גישה של דלות החומר, ובכל זאת כנראה שיהפוך פסקול לוויה לחיים לשנים ארוכות.

בגיל 23 ובאלבומה הרביעי, לורה מארלינג נוסקת לגבהים חדשים בקריירה, ומומלץ ביותר להמריא איתה. וכמו שטיילור סוויפט האמריקאית עשתה בשנה שעברה את חציית הקהל מעמדת כוכבנית הקאנטרי לכוכבת הפופ הבלתי מעורערת במולדתה, כך מארלינג, הודות לאלבום הזה, תהפוך השנה מדמות נערצת על קומץ אוהדים קטן יחסית, לכוכבת אינדי ולאהובתו הרשמית של קהל המוזיקה האלטרנטיבית ומן הראוי שגם קהל הרוק בכלל . שלושת אלבומיה הקודמים כבר הציגו כותבת מחוננת ונחושה, גיטריסטית מצוינת וזמרת טובה מאוד. וכאן הכול התרכב והבשיל לעבודה נדירה. האלבום שלראשונה אצלה הוקלט בלוס-אנג'לס, עם המפיק המעולה איתן ג'ונס ועם צ'לנית, כשהשלושה אחראים לשלל הכלים הנשמעים, הוא אסופת שירי אהבה מרירים למחצה וממכרים. ויש בו לא מעט רצועות שאכן נשמעות כמפגש פסגה דמיוני בין שלושה מקורות השראה עיקריים עליה - לד זפלין, ג'וני מיטשל וניק דרייק. מארלינג קיבלה חינוך מוקדם מאוד למוזיקה עממית מאביה, מורה למוזיקה ובעל אולפן הקלטות. בגיל 16, חדרה בסערה ללונדון ומלבד חוזה הקלטות ובניית קהל אוהדים קנאי שהורכב גם מקולגות, הספיקה מאז לנהל רומנים עם הסולנים של "נוח והלוויתן" ו"מאמפורד אנד סאנס".

כאן, לראשונה, מארלינג נשמעת לא רק מורכבת ורגישה ונבונה, אלא עוצמתית וסקסית. והתכונות השובות הללו משודרות לא רק במיתרי קולה אלא גם במיתרי הגיטרות שלה. ואלו נעטפים נהדר בעיבודים מינימליסטיים אבל משכנעים ביותר. בין אם ההגדרה השיווקית שלה היא פולק או אלטרנטיב או רוק, מארלינג עושה היום מוזיקה שכל מי שגיטרות אקוסטיות מחממות את ליבו חייב לזכות להכיר.