הנהנים הגדולים ממחיקת החוב

קהל רב בציבור העסקי ובמשקי-הבית חש זה שנים רבות כי הקצאת אשראי בנקאי, ומרגיז לא פחות, גביית אשראי בנקאי, מתנהלות באופן לא שוויוני ולא שקוף, ופעמים רבות בדרך לא צודקת ומפלה. תחושה זו באה לידי ביטוי - די חריג - בזעם ציבורי שגרר נסיגה מבוהלת וחפוזה של בנק לאומי מכוונתו למחול על חוב של 150 מיליון שקל במסגרת הסדר-חוב עם חברת גנדן שנמצאת בשליטת נוחי דנקנר.

בפעם הראשונה, הורחב הדיון הציבורי בהסדרי-החוב מדיון ממוקד בסוגיית הסדרי-החוב בשוק איגרות-החוב הקונצרניות המקומי, לסוגיית אופן ניהול האשראי במערכת הבנקאית. התברר, כי לצד הג'ונגל בתחום הסדרי-החוב בשוק החוב הקונצרני, שבו טיפלו בהצלחה חלקית גורמים שונים במשק, מתנהל ג'ונגל גדול ומורכב נוסף בתחום האשראי הבנקאי. במשך שנים, ניהול האשראי לא טופל כיאות והותיר מרחב של שיקול-דעת להנהלות הבנקים במתן אשראי ובגבייתו.

הוציאו מהבקבוק את שד הסדרי החוב הבנקאיים

הדוחות הכספיים של הבנקים לרבעון הראשון של שנת 2013 מלמדים כי הפסדי האשראי של חמשת הבנקים הגדולים במשק ברבעון הראשון של השנה ירדו ל-541 מיליון שקל. הפסדי אשראי אלו מצטרפים להפסד אשראי מצרפי של חמשת הבנקים הגדולים במשק הישראלי בסך 3.35 מיליארד שקל בשנת 2012, והפסדי אשראי מצרפיים בסך 3.14 מיליארד שקל בשנת 2011.

חמשת הבנקים הגדולים במערכת רשמו הפסדי אשראי בסך כ-7 מיליארד שקל מ-2011 ועד תום הרבעון הראשון של שנת 2013. מיליארדים אלו של הפסדי אשראי עברו מתחת לרדאר הציבורי, ונמחקו על-ידי הבנקים מנימוקים שונים. מנגד, המחילה המתוכננת של 150 מיליון שקל לגנדן שאינה חריגה, הוציאה מהבקבוק את שד הסדרי-החוב הבנקאיים המתנהלים בדרך-כלל בחדרים סגורים.

בחינת היקף הפסדי האשראי, ביחס לגודל תיק האשראי מלמדת אמנם על אחוז הפרשה נמוך לחובות-מסופקים של המערכת הבנקאית, ביחס לממוצעים ההיסטוריים שלה, וכן ביחס לאחוז הפסדי האשראי המקובל במערכת הבנקאית הגלובלית. כלומר, על פניו, נראה כי הבנקים המקומיים הגדולים עושים עבודת מתן אשראי איכותית באופן יחסי. אולם שיעור ההפרשות לחובות מסופקים-אבודים אינו חזות הכול.

מדובר בהיקפים נומינליים ניכרים של הפסדי אשראי המעוררים שאלות ציבוריות רבות וביניהן השאלה - מי הם הנהנים הגדולים ממחיקת החובות שהסתכמה בכ-7 מיליארד שקל בתקופה שציינו? לפי אילו קריטריונים התקבלו החלטות מתן ומחיקת האשראי? ועוד שאלות רבות ומהותיות אשר עומדות בגדר זכות הציבור לדעת.

גמישות-יתר עם אילי-ההון

הציבור מחזיק ברוב מניות הבנקים והוא המממן העיקרי בעקיפין של פעילות המערכת הבנקאית. מכאן, שלציבור הרחב מגיע דין-וחשבון. התחושה הציבורית כי המערכת הבנקאית נוהגת גמישות-יתר עם אילי-ההון בישראל, הן במתן אשראים והן בגבייתם, ומוחלת להם על מיליארדי שקלים בחדרים סגורים, טעונה בחינה יסודית.

על אף הניסיון העשיר ורב-השנים של הבנקים המקומיים במתן אשראי וברמת הפרשות נמוכה בהשוואה גלובלית, הנורמות של מתן האשראי, ניהולו וגבייתו במערכת הבנקאית הן עדיין מעורפלות וחשאיות. במידה רבה הן נתפסו בעבר כחורגות מעניינו של הציבור הרחב. זאת, בנימוקים של סודיות עסקית וסודיות לקוח שהן אמנם חשובות, אולם אינן מבטלות ערכים חשובים אחרים.

על "הוועדה לבחינת הסדרי חוב" להקדיש פרק רחב למדיניות ניהול האשראי וגבייתו של המערכת הבנקאית, ולחייב את הבנקים לתת גילוי מפורט על הסדרי החוב והפסדי האשראי במקרים שבהם יש להסדרים אלו היבטים ציבוריים.

בדק-בית בתחום מתן האשראי הבנקאי הוא באופן פרדוקסאלי גם אינטרס ראשון במעלה של הבנקים עצמם, שכן איש לא מבטיח כי הניצוץ שאיים להתלקח במקרה מחילת החובות של גנדן לא יצית בעתיד בעירה ציבורית מסוכנת. עדיף להקדים תרופה למכה באמצעות גיבוש קוד עדכני שקוף וברור - בעל קונצנזוס בציבור הרחב - למתן ולגביית אשראי.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון