לפני כ-3 שבועות קיבל הגיאולוג ד"ר יוסי לנגוצקי תואר של חברות כבוד מהחברה הגיאולוגית הישראלית. "במקצעיותו, נחישותו ואמונתו הוביל יוסי לנגוצקי את ישראל לתגליות הגז בים התיכון העמוק של ישראל", נימקה החברה.
עם כבוד, ידועה האמרה, אי-אפשר ללכת למכולת. אבל בקרוב עשוי לנגוצקי לגרוף גם משהו יותר ממשי מכבוד.
ל"גלובס" נודע כי בשבוע הקרוב צפוי השופט המחוזי בדימוס, בעז אוקון, למסור את פסק הבוררות הסופי בסכסוך המיליונים בין לנגוצקי לבין חברת סקורפיו של בני שטיינמץ בנוגע לזכויות של לנגוצקי בתגליות "תמר" ו"דלית".
כמויות עוצמות של גז התגלו בסמוך לחופי ישראל מאז שלנגוצקי, האיש הראשון שביקש לחפש גז באזור מאגר "תמר", ושטיינמץ נכנסו יחדיו להרפתקה של חיפושי הגז. לנגוצקי הביא לחברה את קבוצת בריטיש גז לארץ ובחר לקרוא לקידוח על-שם נכדתו - "תמר".
בהמשך עזבה בריטיש גז את המיזם, ונכנסו אליו שותפים נוספים. אולם, השותפה של לנגוצקי בפרויקט, קבוצת סקורפיו שבבעלות שטיינמץ, הודיעה בשנת 2008 על פרישתה ממנו.
בעקבות הפרישה, ולאחר שלא עלה בידי לנגוצקי למצוא משקיע אחר, ומכיוון שיתרת המזומנים שבידיו הייתה מוגבלת, איבד גם לנגוצקי את הזכויות בקידוחים.
בינואר 2009 נודע כי בקידוח "תמר" התגלו מרבצים של גז טבעי, שערכם נאמד ב-8 מיליארד דולר.
בהמשך הגיש לנגוצקי, באמצעות עו"ד יוסי שגב, תביעה בסך 100 מיליון דולר (כ-400 מיליון שקל) נגד סקורפיו, וטען כי פרישתה בשלב מאוחר מהשותפות נעשתה בניגוד להסכמים ביניהם, וכי היא גרמה לו לאובדן חלקו בפרויקט.
עוד טען לנגוצקי כי סקורפיו טירפדה את כניסתו של שותף חלופי במקומו, ובכך הגדילה את הנזק שנגרם לו. לטענתו, שטיינמץ דרש מהשותף שהיה אמור להחליפו במיזם גם את מה שהוא עצמו השקיע בפועל, וגם את השלמת ההשקעה המתוכננת, ובכך הביא לטרפוד כניסתו.
הפרת הסכם
המחלוקת בין הצדדים הועברה לבוררות בפני השופט המחוזי בדימוס, בעז אוקון. בדצמבר 2011 נתן השופט אוקון את חלקו הראשון של פסק הבוררות.
בפסק הביניים קבע אוקון כי סקורפיו הפרה את ההסכם עם לנגוצקי בכך שהיא התעלמה מהחובה לסייע לו למצוא מממן חלופי וכן מהחובה למסור לו את הודעת הפרישה בעיתוי שיאפשר לו למצוא מממן תחתיה.
עם זאת, אוקון לא קיבל את תיאור המצב של לנגוצקי, שתיאר את עצמו כמי שישב והמתין להחלטה (של סקורפיו) ובשל כך החמיץ הזדמנות בטוחה להתעשר.
"התיאור של לנגוצקי אינו שלם", אמר אוקון, ובלשונו הציורית הסביר: "הניסיון של לנגוצקי להציג את עצמו כמין טנטלוס, שנגזר עליו לעמוד מתחת לגפן פורייה בסמוך למים, בלא יכולת לאכול ולשתות, היה מוגזם. ההודעה על פרישת סקורפיו התקבלה באיחור ממשי, אבל בסביבה שבה לנגוצקי היה נמצא לא היו מים או גפנים פוריות, והמשקיעים שאותם ניתן היה למצוא, אפילו לו ניתנה ההודעה, לא היו מובטחים".
פיצוי הסתברותי
בפסק הביניים רמז אוקון לפתרון שעשוי להתקבל על-ידו בימים הקרובים. "ההלכה הפסוקה מכירה בזכות לפיצויים גם במצבים של 'עמימות סיבתית'. אחד המקרים הבולטים הוא פגיעה בהזדמנות לבצע עסקה אלטרנטיבית. במקרים כאלה קיימת אפשרות לפסוק 'פיצוי הסתברותי', שישקף את הסיכוי שנשלל מהנפגע, גם אם סיכוי זה נמוך מ-50%", כתב השופט.
ובמילים אחרות, הפיצוי הכספי שייפסק ללנגוצקי יהיה פיצוי הסתברותי שישוקלל על בסיס שתי קביעות מוקדמות: האחת - מה הייתה ההסתברות לגילוי מצבורי הגז במועד כריתת ההסכם, או במועד הפרתו; השנייה - מה היו סיכוייו של לנגוצקי למצוא מממן חלופי, למרות ההפרה של סקורפיו, בשנת 2008 - שנה שבה המשק העולמי היה נתון במשבר כלכלי חריף וקשה מאוד היה למצוא משקיעים.
יצוין כי גם אם אוקון יקבל, על בסיס השקלול ההסתברותי, רק רבע מתביעתו של לנגוצקי - הרי שייפסק לטובותו סכום עצום של 100 מיליון שקל. אם יקבע אוקון כי לנגוצקי יכול היה למצוא שותף אחר אף בהסתברות גבוהה יותר - הסכום שיקבל הגיאולוג הוותיק משטיינמץ יכול להגיע לסכומים אסטרונומיים.
מסקורפיו נמסר: "אין בכוונתינו לנהל את הבוררות מעל דפי העיתון. סקורפיו מאמינה בראיות ובטיעונים שהציגה לבורר הנכבד, והיא ממתינה להכרעתו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
