עד לא מזמן, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים של החוג לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל-אביב, אשר נחשב לאחד מפסטיבלי הקולנוע הסטודנטיאלי הטובים בעולם, היה מתקיים אחת לשנתיים. מוצלח ומוערך ככל שהיה, הדילוג המסורתי על שנה היה בעוכריו, הן מפאת התחרותיות בין פסטיבלים דומים ברחבי העולם, והן מפאת ההחמצה האמנותית; שנה שבה לא מתקיים פסטיבל, מותירה סרטי גמר רבים ללא חשיפה, ובצדם שובל של לבבות שבורים של בוגרים.
הסיבות שהביאו לכך שהפסטיבל ידלג על כל שנה שנייה הן בעיקר סוגיות של שיקולי תקציב ושאלת יכולת התארגנות, ומעל לכל ריחפה השאלה: האם יוכל הפסטיבל לשמור על אותו רף של איכות, גם אם יתקיים שנה אחר שנה? התשובה שהתקבלה לבסוף הייתה חיובית, שכן לפני כשנה הוחלט להפוך את הפסטיבל לחד שנתי, ויש לקוות כי הרצף יישמר.
הפסטיבל, שייפתח מחר (רביעי), ויימשך עד ה-24 בחודש, רצוף אירועים מעניינים ומעשירים, הקרנות של עשרות סרטים, מארה"ב ועד אפגניסטן, ואורחים מעוררי השראה, בראשם המפיק, התסריטאי והבימאי זוכה ה"אמי" ג'יימס מאנוס ג'וניור, יוצר סדרת המופת "דקסטר", שיעביר סדנת אמן ביום חמישי הקרוב. סרט הפתיחה של הפסטיבל הוא "בלינג רינג", סרטה ה חדש של הבימאית סופיה קופולה, בתו של הבימאי האגדי פרנסיס פורד קופולה. הנה כמה מהמומלצים.
"רונה"
במאי: ירון שטרק (ישראל, 2013)
סרט סטודנטים שנוצר במסגרת הלימודים בבית הספר "מנשר", וישתתף בתחרות סרטי הסטודנטים הישראלית של הפסטיבל. מסופר בו על אביה חולה הסרטן של רונה, רופאה מרדימה, המאושפז במחלקה האונקולוגית שבה עובדת בתו. היחסים ביניהם טעונים - הוא לא תפקד כאב מסור, זאת בלשון המעטה, והציפיות שלו מבתו הן שלא תחוש כלפיו רחמים, שתדע להכיל את הסיטואציה כרופאה מקצועית, ושתעניק לו טיפול מסור. הוא גם מצפה שהיא תקבל בהבנה את המניפולציות האיומות שהוא מפעיל עליה, ואת דרישותיו שלא תהיה נוכחת כשמשפחתו, שלא מכירה אותה, מגיעה לביקור. בשורה התחתונה, הוא דורש ממנה שתגאל אותו מייסוריו. כשהיא אינה עוטה את חלוק הרופאה, רונה היא ילדה אבודה המתקשה ביצירת קשרים אישיים בריאים, וההתמודדות שלה עם אביה, עם עובדת היותו חולה סופני, ועם עצמה, איננה פשוטה כלל ועיקר, ופשוטה פחות היא ההחלטה שהיא נדרשת לקבל לגבי טיב הטיפול. יש בסרט בסיס מאוד טוב לסרט עלילתי באורך מלא. הסיטואציה המורכבת אשר מוצגת ראויה לזמן מסך ממושך ולטיפול מעמיק יותר, ויש לקוות כי לכך שואף שטרק.
"הנשכחים"
במאי: איהב טרבייה (ישראל, 2013)
"הנשכחים" הוא סרט סטודנטים ישראלי (בי"ס סם שפיגל), שישתתף בתחרות הים-תיכונית. זהו סרט נהדר, פיוטי וריאליסטי ומשוחק היטב. במרכזו קשיש ערירי בשם מוסטפא, תושב סוריה, המבקש לחזור לישראל, לבית שבו חי עד לפני כיבוש ישראל את רמת הגולן. סוחר סמים צעיר מתבקש לסייע למוסטפא לחצות את הגבול, ותוך סיכון חייו הוא מעביר את מוסטפא את הגבול. אלא שאז מתגלה הצפוי מכל, אך הצפוי, צפוי ככל שיהיה, בלתי מתקבל על הדעת מבחינתו של מוסטפא. השנים חלפו, הזיכרון שלו משובש, בתי הכפר בחלקם נחרבו, וביתו למעשה אינו עוד קיים אבל הטבע, הטבע שם. ונחל זורם המחזיר לגיבור את זיכרונות נעוריו.
"חופש גדול"
במאים: שרון מימון וטל גרניט (ישראל, 2013)
סרטים ישראלים קצרים, עצמאיים, שאינם בחזקת סרטי סטודנטים, סוף סוף זוכים להערכה שלה הם ראויים. במדינות העולם, סרטים קצרים זוכים למעמד מכובד, בישראל עדיין אין תרבות כזו. אך בשנים האחרונות מושקעים תקציבים גדולים יותר בסרטים קצרים, והתחרות שעורך הפסטיבל לסרטים קצרים עצמאיים בעלת חשיבות רבה להתפתחות הסוגה הזו. תרומה חשובה נוספת לקידום הז'אנר היא פרויקט "מנה ראשונה" שיזם המפיק הצעיר גל גרינשפן ("גרין פרודקשן"), שתכליתו הקרנת סרטים ישראלים קצרים בתחילת כל הקרנה של סרט עלילתי באורך מלא. בפסטיבל, כמה מהסרטים המשתתפים במסגרת התחרותית, מרשימים באיכותם. "חופש גדול" הוא מהמוצלחים שביניהם. יוצריו, שרון מימון וטל גרניט, כתבו וביימו דרמת מתח עוכרת שלווה, המתרחשת בשלהי אוגוסט באתר נופש פסטוראלי ושליו, אליו מגיעות משפחות לנפוש. מיכאלה (הילה וידור) ויניב (יפתח קליין) מגיעים לשם מדי שנה עם שני ילדיהם, אלא שהשנה מגיעות לא רק משפחות המבקשות להתרגע ולהתענג על ימים אחרונים של חופש. במקום נופשים זוג גברים הומוסקסואלים, שאחד מהם, בגילומו של עודד לאופולד, מגלה חיבה יתרה למיכאלה ויניב. בעיקר ליניב.
סרטים קצרים עצמאיים מומלצים נוספים: "איה" (הסרט הישראלי הקצר הראשון שהוקרן בהקרנות מסחריות והיה להצלחה), "לאן שאת נוסעת" (שגם בו מככבת הילה וידור), "אחר כך נכוון לירח", "השורד", "מתת", "הולולנד" ו"ברוכים הבאים ומשתתפים בצערכם".
"קצר-ארוך"
הפקה מיוחדת לפסטיבל, שבמסגרתה סטודנטים מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב יצרו סרטים קצרים בהשראת סרטי פולחן ישראליים של אפרים קישון, שבי גביזון, אורי זוהר, רפי סוקאי, אסי דיין, דובר קוסאשווילי וקולנוענים ידועים אחרים. זוהי מחווה יפה, וגם ניסיון מעניין לבחון את ההתבוננות הקולנועית העכשווית של יוצרים בראשית דרכם, על יצירות שהמבע הקולנועי שלהן משקף יותר מכל הלך רוח של תקופה. בין הסרטים: "שחקן ספסל" (בהשראת "עיניים גדולות" של אורי זוהר), "דובדבנים" (בהשראת "אסקימו לימון"), "הפקח" (מחווה ל"השוטר אזולאי"), "אינתה עמרי" (מחווה ל"אוונטי פופולו") ו"התרוממות רוח" (בהשראת "חולה אהבה משיכון ג'").
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.