נתניהו חלם על כוכב אמריקאי

נתניהו חלם על סופרסטאר אמריקאי. כלכלן מוכר, יהודי, רצוי בעל איזושהי נטייה ישראלית, אפילו רחוקה. הוא הזמין וקיבל רשימה. אלחנן הלפמן ובן ברננקי עמדו בראשה. זה ככל הנראה לא ילך. הראשון לא רוצה, השני שקוע בענייני ההרחבה או הצמצום הכמותי בארה"ב ויתפנה, אם יתפנה, בתחילת 2014. והוא גם לא אמר "רוצה אני". יש עוד שמות, עוד מומחים, כלכלני מקרו אמריקאים, רק שנתניהו מעדיף אותם פחות מאשר הלפמן וברננקי.

שבוע ורבע לפני מועד הפרישה של סטנלי פישר, והשפן האמריקאי מסרב לפרוץ מהכובע של הראש. נתניהו נשאר עם מי שהוא לא רוצה לבלוע ולא רוצה להקיא. לא אומר כן ולא אומר לא. אבי בן בסט? אריאל רובינשטיין? הוא לא ממש מעריץ את הדיבורים על ההטיה ה"חברתית" מדי שלהם. ליאו ליידרמן? דני צידון? בעייתיים עבורו, ולו רק בגלל היותם מזוהים עם שני הבנקים הגדולים: הראשון עם הפועלים, השני עם לאומי. נתניהו חושש מדיבורים על "הון שלטון", על נגיד קצוץ איברים בגלל מגבלות פעילות מול הבנקים.

ביחסיו עם מנואל טרכטנברג יש איזשהו משבר שאף אחד מהשניים לא טורח לסיים ולנקות. יחסו לקרנית פלוג חיובי, אבל הוא שואף לכריזמה, לדמות מוכרת ברמה בינלאומית. דמות שתהפוך אותו עצמו, את נתניהו, לאישיות כלכלית עולמית. הוא רוצה למחזר את מה שעשתה לו בחירת פישר. הבעיה היא שישראל קטנה, ונתניהו, ככל הנראה האנשים שסביבו, קטנוניים לעתים. הם נוברים בעברו הרחוק ואמירות הנעורים של כל שם שמגיע אליהם. מה אמר, איך אמר, איפה אמר ומי עמד לצדו כשאמר מה שאמר או מה שכתב לפני 30 שנה. נתניהו רוצה לא למצוא ישראלי כדי להצדיק בחירה באמריקאי בעל שם.

ביום שישי בשבוע הבא פישר יאמר שלום. סעיף 9 בחוק בנק ישראל מתייחס למצב כזה. "מילוי מקומו של הנגיד: נבצר מהנגיד למלא את תפקידיו או חדל הנגיד לכהן בתפקידו, ימלא המשנה לנגיד את מקומו של הנגיד ויהיה מוסמך להשתמש בסמכויותיו, כל עוד נמשכת הנבצרות או לא מונה נגיד חדש, לפי העניין". זה אומר: קרנית פלוג, המשנה לנגיד הנוכחי, תקבל את כל סמכויות הנגיד.

החשש המיידי הוא שזו תהיה נגידה, או ראשת בנק ישראל, שעלולה להיות תלויה הרבה יותר מדי בראש הממשלה, שיכול להחליט בכל רגע אם להשאירה בתפקיד או לא. אבל ההערכה היא שפלוג איננה מזן התלותיים. גם משום שגדלה לצד פישר, שהחדיר בה את חשיבות העצמאות של בנק ישראל, וגם בזכות הניסיון שצברה ממש באחרונה כאחת מהמתמודדים על התפקיד. בישיבת הממשלה לא מכבר התבטאה במילים קשות על הגירעון התקציבי, ולפני כשבוע הייתה שותפה לציטוט של פישר ששלל את ההערכות האופטימיות של שר האוצר יאיר לפיד על סיום התקופה הקשה "בעוד שנתיים" ולהערכה כי כדי לשמור על תקרת הגירעון יהיה צורך בהטלת מסים חדשים ונוספים ב-2015, ועוד יותר ב-2016.

אף שנתניהו בדרך כלל נוטה שלא להחליט ומפתה אותו למנות ממלא מקום ולהשאיר את העתיד עמום, הרי גם לו, מתברר, יש בעיה עם הדחייה. בעיקר לנוכח התגובות של כלכלני העולם, כפי שלמד במו אוזניו בימים האחרונים, וההערכה כי הסחבת במינוי תפגע עוד יותר בתדמיתו הכלכלית. לכן, כל עוד לא יזוהה כוכב שביט מיידי, הרי הציפייה היא שבפנים חמוצות, בחוסר חשק ובלי בדל חיוך, הוא יצטרך להחליט מי הישראלי שבעבורו הוא הרע במיעוטו.