מותר לרבין, אסור לליברמן?

אביגדור ליברמן אינו רק שם. בשביל רבים הוא גם מטלית אדומה מהסוג שמנפנפים מול השור כדי להכין אותו לעימות הדמים עם הטרובדור. אנשים, בעיקר עיתונאים, מציגים אותו כדמות מסוכנת שכל מעשיו חשודים מראש. בעיני רבים, בעיקר עיתונאים, לא ייתכן שהאיש הזה יציע הצעה שאינה ראויה להיפסל.

ברור שלליברמן יש חלק נכבד בתדמית שנוצרה לו, חלקה לא מודעת ושלא באשמתו. הוא באמת לא אשם שמראהו החיצוני משדר כוחניות ומה לעשות, גם גסות רוח, אבל כל השאר זה הוא: צורת הדיבור, ההתבטאויות הפוגעניות ביריבים, ההשתלחות נגד ערבים בכלל ופלסטינים בפרט. אלא מה? עיתונאים צריכים להשתדל לבור את המוץ הזה מן התבן. הם אמורים לבחון את הדברים והמעשים לגופו של עניין, לא של אדם. והדבר הזה לא נעשה כאשר מדובר בליברמן.

התופעה בלטה במיוחד כאשר יו"ר ה"ביתנו" שבליכוד הציע בשעתו, ועדיין זו דעתו, להעביר את הריבונות על ישובים ערביים הסמוכים לגבול לפלסטינים. בתמורה לסידור דומה להתנחלויות. אפשר להסכים, אפשר שלא. אבל מיד התנפלו השוורים, בדרך כלל אנשי שמאל, על ליברמן בצעקה: טרנספר! בלתי אפשרי היה להביא אותם להבנה שאם בטרנספר מדובר, הרי זה טרנספר של ריבונות, לא של אנשים. לא משנה. אם זה ליברמן, אז זו עקירת אנשים מבתיהם, ושום דבר לא יעזור.

גם רבין ופרס ודומיהם

לאחרונה פורסם שליברמן מבקש להביא למכונת האמת את חברי ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הסיבה היא הדלפה מדיוני ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון בעניין האסיר איקס. הנימה של הדיווחים הייתה: הנה, ליברמן מכה שוב את הדמוקרטיה ואת זכויות האזרח. זה הוצג כאילו מעולם לפני כן לא הייתה דרישה כזאת.

כאשר האמת היא שליברמן ממש אינו מקורי בעניין זה. כמעט אין ממשלה שלא ביקשה להפנות אל מכונת האמת מקרים של הדלפות. יצחק רבין, סמל הדמוקרט הנאור בעיני חוגי אנטי-ימין, עשה זאת לפחות פעמיים. אותי, כעיתונאי "הארץ", הוא שלח אפילו לחקירה משטרתית. הוא קיבל לכך גיבוי של כל הממשלה, שבה ליברמן לא ישב, ושבה כן ישב שמעון פרס. רבין גם שיגר את היועץ המשפטי דאז, מאיר שמגר, כדי להזהיר אותי שאם לא אחזיר חומר שהגיע אלי כעיתונאי, הוא יעצור אותי. רבין ופרס ושמגר ורבים אחרים מהכפר הזה. תארו לכם אם זה היה ליברמן.

לגופו של עניין, כאשר יש הדלפות בנושאים ביטחוניים רגישים, זו לא רק זכות לדרוש מכונת אמת וחקירה - זו חובה כלפינו. כי הזכות לביטחון אינה נופלת מכל זכות אחרת, ובוודאי עולה בחשיבותה על זכויות רבות אחרות; האינטרס לחסום הדלפות מזיקות הוא של כולנו, לא רק של רבין, ליברמן ורבים אחרים.