מת ובועט

חנוך לוין מת? אם לשפוט על-פי נוכחות המחזות שלו על במות ישראל - מהתיאטרון הממוסד ועד לפרינג' ולבתי הספר למשחק - הרי שלוין חי מתמיד. לבטח יותר מכל מחזאי ישראלי אחר בן-ימינו. לבטח מעבר לים - ממזרח אירופה ועד לסין ולדרום אמריקה - שם עשרות ממחזותיו מועלים בכל רגע נתון. שפתו התיאטרלית והסאטירית בועטת ונושמת וזוכה לעוד ועוד פרשנויות ורבדים; כמוה גם עולם הדימויים הייחודי שאין לטעות בו, והשילוב הקטלני בין הקומי לטרגי, שמצליח להסיר מסכות ולשקף את החיים במלוא עליבותם. כמו שייקספיר, בקט, מולייר, ברכט, צ'כוב, גוגול והלאה ענקי תרבות, שהפקיעו את יצירותיהם אל המרחב הסימבולי שהזמן והמקום אינם חלים עליו, גם לוין, שמת ממחלת הסרטן באוגוסט 1999, והוא בן 55 בלבד, קנה ביושר את כרטיס הכניסה למועדון בני אלמוות.

ואם כבר חבר מועדון, אז פסטיבל חנוך לוין הבינלאומי הראשון במספר, שמתקיים בימים אלה (יימשך עד יום רביעי, ה-26 ביוני), בתיאטרון הקאמרי ומציין 70 שנה להולדתו של לוין, מנפק גושפנקה רשמית למי שעוד צריך היה אחת כזו; כמו גם אפשרות מרתקת לחובבי לוין, לצפות באותה הצגה הן בפרשנות המקומית שלה, והן בשפות ובפרשנויות בינלאומית. כך, לצד "מלאכת החיים" של התיאטרון הלאומי הפולני גארודובי (25-26 בחודש), מוצגת הצגת בית ליסין בכיכובם של לאורה ריבלין וששון גבאי. לצד "אורזי מזוודות" של תיאטרון מיאקובסקי במוסקבה, שמתארחת במסגרת פסטיבל תיאטרון גשר (21/6), מוצגת הצגת הקאמרי בבימויו של אודי בן-משה. ויש כמובן את "אשכבה", ההצגה האחרונה שביים לוין בחייו, שמגיעה ארצה גם בגרסתה הסלובנית (תיאטרון לובליאנה, (22-24 בחודש), כמו גם בהקרנה מיוחדת לגרסתה המקסיקנית (23/6).

לצד אלה אפשר למצוא בשבוע הקרוב את "הזונה מאוהיו" בגרסתה הפריזאית בבימויו של לוראן גוטמן (25-26 בחודש), את "פופר" בגרסתה הפולנית (21/6), כמו גם הצגות פרינג' מקומיות ומעניינות, דוגמת "איש עומד מאחורי אישה יושבת" בבימויו של בנו של לוין, אהרון; "חנוך לוין בצבעים" הקצבית בבימויו של דודו באוכנר; ו"שוזס ובז'ז'ינה" בגרסתה הפרועה של תיאטרון מיקרו הירושלמי.

עלות הפסטיבל: 750 אלף שקל

"נראה לי שחנוך היה נקרע מצחוק מהפסטיבל הזה, עומד מהצד ומגחך על 'מה כל העסק הגדול' - אבל בליבו פנימה זה היה עושה לו משהו", אומר שמעון מימרן, שמשחק ב"אשכבה" וב"מלאכת החיים". "אני מאמין שאם הוא היה חי הוא לא היה נותן לזה לקרות".

נועם סמל, מנכ"ל הקאמרי, משוכנע שלוין דווקא היה מאשר את הפסטיבל לו היה בחיים. "הוא היה מאוד מרוצה אבל לא היה מראה את זה חיצונית", כך סמל. "אני רוצה לספר לך משהו אישי. אתמול בערב אני בעצמי הפנמתי לראשונה את עוצמתו של הפסטיבל, כשהסתובבתי בתיאטרון וחמש הצגות של לוין הוצגו בו בזמן. יכולת ממש לחבר את הדמויות מההצגות".

- והתפוסה באולמות?

"אנחנו כמעט מלאים עד אפס מקום בכל ההצגות. היה פה חיבור והשתתפות של כל התיאטראות הישראליים. חנוך לוין מחבר את כולם. לא רק שלא הייתה יריבות, הייתה תחרות להיכנס - כולם רצו להיות תחת המטרייה האווירית של הפסטיבל. יש פה חגיגה לוינית, אין מה לדבר".

- חגיגה שגם עולה לא מעט להפיק?

"אלה עלויות לא קטנות. עלות הפסטיבל היא כ-750 אלף שקל, שאותה אנחנו מחזירים בכרטיסים ובספונסרים. משרד החוץ מסייע בבתי מלון לחלק מהאורחים מחו"ל, עיריית תל-אביב יפו מסייעת, ואני מקווה שגם משרד התרבות יסייע. גם אנחנו וגם תיאטרון גשר מחכים בכיליון עיניים להחלטה של משרד התרבות בעניין".

אז מה לוין באמת היה חושב על כל זה? אין לדעת, אבל אפשר לנחש שהוא כותב על זה מחזה.