הדילמה של כל היי-טקיסט: חברה גדולה או סטארט-אפ?

הם מסיימים את הצבא בממר"ם וב-8200 או יוצאים מהאקדמיה אחרי לימודים של שלוש-ארבע שנים לתואר ואז מנסים להשתלב בתוך תעשיית ההיי-טק, עמוסים בשלל התלבטויות. המפתחים הצעירים עוזבים את המסגרות הצבאיות והאקדמיות ומחפשים את הכיוון התעסוקתי שילווה אותם בזמן הקרוב. על הפרק עומדת שורה של שאלות כבדות משקל: האם להצטרף למאות העובדים של חברות גדולות דוגמת גוגל או מיקרוסופט וליהנות מתנאי שכר מפנקים, להעדיף חברה בינונית שנמצאת בצמיחה ואולי בדרך לאקזיט או הנפקה שיטיבו עם עובדיה או דווקא להיפגש עם עולם הסטארט-אפים ולחבור למיזם שרוצה להיות הדבר הגדול הבא ולכבוש את העולם.

אז מה באמת עדיף לצעירים שמחפשים את עצמם בענף ההיי-טק? בין השיקולים המרכזיים בבחירת מקום העבודה העתידי נמצא, באופן לא מפתיע, ההיבט הכספי. "אחת השאלות הראשונות בהקשר הזה היא כמה כסף יכול עובד לעשות בטווח הקצר ומה הסיכוי להעלאת שכר עתידית", אומר רון יקותיאל, מנכ"ל חברת הסטארט-אפ Kaltura שמעסיקה 200 עובדים.

"בסטארט-אפ קטן וצעיר קשה להרוויח הרבה כסף בהתחלה ולכן חברה בינונית או גדולה תהיה בחירה רלבנטית יותר", אומר יקותיאל, "באשר להעלאת שכר, בחברות קטנות העתיד לא ממש ברור ובחברה גדולה פרקי הזמן של העלאת השכר רחוקים זה מזה. במקרה כזה, חברה בינונית שנמצאת בשלבי צמיחה מתמדת תתגמל טוב יותר העובד".

אקזיטים מתוקשרים, כמו זה של waze שנסגר החודש, רק מקשים על ההחלטה עבור הצעירים שרוצים לממש את הפוטנציאל והכישרון שלהם. העובדה שהיזמים מאחורי waze הפכו למולטי-מיליונרים ומאה עובדי חברת הניווט יקבלו סכום כולל של 120 מיליון דולר יוצרת מציאות שבה השיקולים הפיננסיים מערפלים עוד יותר את ההחלטה על עתיד ברור.

"להביא את המכה"

האם עדיף לקחת את המושכות כיזם ולהקים סטארט-אפ חדש כדי להתפרסם, "להביא את המכה" ואז להתעשר באמת או להצטרף לסטארט-אפים בוגרים שנמצאים שלב או שניים לפני אקזיט או הנפקה, רק כדי לנסות לקבל אקוויטי מסוים שעשוי להניב בהמשך עשרות או מאות אלפי דולרים לחשבון הבנק?

מדובר בשיקול לא פשוט. בחברת האינטרנט קונדואיט, למשל, לא מחכים להנפקה או לאקזיט ומנהלים תרבות של חלוקת דיבידנדים לעובדים, מה שבהחלט הופך אותה למקום עבודה אטרקטיבי, כפי שעלה לאחרונה מסקר אינטרנטי בקרב כאלף מחפשי עבודה בתעשייה.

"רק בסטארט-אפ קטן או בחברה בינונית נוטים לחלק אחוזים, אך בחברה בינונית יש יותר סיכוי שתוכל לממש אותם כי היא יותר בוגרת ויותר קרובה תיאורטית לאקזיט או הנפקה", מסביר יקותיאל, "את העובדים פחות מעניין השלב שבו החברה נמצאת מבחינת צמיחה או הנפקה", טוען עומר פרצ'יק, מייסד-שותף ומנכ"ל חברת Any.Do, שמעסיקה כ-15 עובדים, "מה שיותר מעניין הוא השאלה אם יש לחברה מספיק הכנסות כדי לרוץ קדימה ובכך להפחית את הסיכון לעבוד שם", הוא אומר. "כסף מהיר הוא לא חזות הכול. נכון, יש אנשים שפשוט מעניין אותם לעשות כסף, אבל יש כאלה שמעניין אותם להריץ אלגוריתמים על אתרים ולבצע אופטימיזציה ויש מי שרוצה לבנות מוצרים שמיליוני משתמשים בעולם ישתמשו בהם. כל אחד והתשוקה שלו".

לצד עניין השכר, יקותיאל מונה שיקולים פיננסיים נוספים כמו יתרונות לטווח הרחוק (תוכניות פנסיה או קרנות השתלמות) או הסיכויים לפיטורים או קיצוצי שכר. "יש תפיסה אנכרוניסטית של ללכת לעבוד בחברה גדולה זה כמו שפעם היה נחשב ללכת להיות עובד מדינה - כי יש קביעות ושכר קבוע בלי קיצוצים בעתיד אבל אנחנו רואים שבחברות גדולות יש יותר סיכוי לסבב פיטורים גדול", הוא אומר.

"התפקידים כבר מאוישים"

לצד השיקולים הכספיים, גם לתרבות הארגונית יש משקל לא מועט בהחלטה של מפתח צעיר בתעשייה ביחס לכיוון שאליו הוא רוצה לקחת את הקריירה בזמן הקרוב. "לחברה קטנה יש יתרון של אינטימיות ומשפחתיות, מקום שבו כולם מכירים את כולם, עם תרבות ארגונית שונה - מגיעים מתי שרוצים, מביאים כלבים לעבודה, מקבלים החלטה ומבצעים אותה בלי כל מיני דרגים וביורוקרטיה", מסבירה אנה בובר-פרוביץ', מנהלת משאבי האנוש בגוגל ישראל, בה מועסקים 350 עובדים.

מנגד, היא טוענת, בחברה גדולה יש הרבה יותר משאבים והרבה יותר יכולת להשפיע באופן רחב על העולם. "אם ניקח את אפל, אינטל, מארוול, IBM ואחרות - לעובד יש יותר יכולת לחדש, ללמוד, להתפתח ולבנות את מסלול הקריירה שלו. ההזדמנויות בחברות גדולות מרובות יותר מאשר בסטארט-אפ".

יקותיאל טוען כי דווקא יכולות קידום בחברה גדולה הן בעייתיות יותר. "עובד שרוצה להחליף תפקיד ברמה האופקית, ולאו דווקא להתקדם, יתקשה לעשות זאת בחברה גדולה כי התפקידים כבר מאוישים. מנגד, בחברה קטנה אין לך יותר מדי תפקידים לזוז אליהם. לכן, חברה בסדר גודל בינוני נותנת מענה אופטימלי יותר".

"אני לא יודעת אם יותר קל להיות מנהל בחברה כמו Wix לעומת גוגל. יכול להיות שבחברה גדולה יהיה יותר קשה להגיע למדרג היררכי יותר גבוה אבל זה תלוי בכל מקרה לגופו", אומרת בובר-פרוביץ' מנגד.

גם מידת ההשפעה על העסק ועל המשתמשים עצמם משחקת תפקיד חשוב בצעד הקרייריסטי הבא. יקותיאל טוען כי "היכולת להשפיע על הצלחת העסק בחברה קטנה גדולה יותר, כי בדרך כלל בחברות הגדולות אתה עוד בורג במערכת", אבל בובר-פרוביץ' חולקת על דעתו. "לכל עובד ועובד יש יכולת לייצר אימפקט ואתגר מקצועי - ברמה המקומית או אפילו בגלובלית - דבר שלא קיים לרוב בחברה בינונית או סטארט-אפ. מדובר במוצרים שיגיעו למיליארד משתמשים. יש אצלנו פרויקטים שהתחילו ממישהו שניצל את 20% מזמן העבודה שלו לעבוד על פרויקטים עצמאיים. כך לנשל נולד פרויקט המגילות הגנוזות".

אף שכל אחד מהמרואיינים עומד מאחורי חברה בסדר גודל שונה, כולם טוענים כי התחרות האמיתית היא דווקא מול הרצון של חלק מהמועמדים להקים סטארט-אפ בעצמם.

"התחרות היא מול המקומות המאוד קטנים - מול סטארט-אפ עצמאי שהמועמד רוצה להקים ופחות מול חברות גדולות", אומרת בובר-פרוביץ'. אם מישהו מתלבט ביני לבין מיקרוסופט, IBM או סטארט-אפ קטן עם חופש פעולה, אני בתור חברה גדולה מאפשרת ונותנת כר הרבה יותר נוח כמו מימון לימודים תוך כדי עבודה, חופשת לידה לגברים ולנשים על חשבון החברה ועוד. ועדיין, הרבה יותר קשה לשכנע את מי שמגיע עם רוח יזמית, לעבוד בתוך ארגון.

"התחרות האמיתית שלנו היא על עובדים שרוצים להקים מיזמים ולא תחרות מול חברות כמו מיקרוסופט או קונדואיט. כשבא אליך יוצא 8200 לראיון והוא רוצה להקים מיזם ויש חממה שהוא יכול להתקבל אליה, הרבה יותר קשה לשכנע אותו להצטרף לחברה שלך".

"יש חזרה לשורשים"

את בובר-פרוביץ', זה לא כל כך מטריד. "אצלנו בגוגל מלכתחילה אנחנו מגייסים אנשים יזמים מטבעם ולכן לא יפתיע אותי אם אותו יזם שיצר לא מעט פרויקטים ופטנטים בגוגל, יבחר באפשרות של הקמת סטארט-אפ".

אז האם כדאי לצאת ישר מהצבא או האקדמיה ולהקים סטארט-אפ? יקותיאל טוען שזו תהיה טעות. "כן צריך להקים סטארט-אפ בגיל צעיר, אבל אני מאמין שצריך קודם להכיר את השטח ואת המציאות של השוק וכך הם יכולים להצליח יותר בהמשך. בן אדם יכול להיות חמש שנים בחברות בינוניות אחרי צבא ולימודים ואז בגיל 30 להקים את הסטארט-אפ שלו. ככה יש לך גם זמן לעשות נטוורקינג - להכיר אנשים שיכולים לעבוד איתך בסטארט-אפ ואפילו להכיר משקיעים".

לטענת פרצ'יק, לא מדובר רק בטעות להקים סטארט-אפ בתחילת הדרך אלא גם עבודה במיזם שכזה צריכה להיות שלב בהמשך הדרך. "אנשים שיצאו מהאקדמיה צריכים לעבוד שנה-שנתיים בחברה גדולה, לצבור ניסיון, להבין איך מערכות עובדות ורק אז להצטרף לסטארט-אפים", הוא אומר, "זה נכון גם לסטארט-אפים שמגייסים עובדים. אין להם זמן שעובד ילמד מאפס".

ועדיין, ההתמודדות השוטפת עם הרוח היזמית בקרב הצעירים בארץ היא בעיה אחת עבור החברות הישראליות, אך בשנים האחרונות הבעיה הלכה ותפחה עם פתיחתן של חממות, מאיצים טכנולוגיים ושטחי עבודה משותפים, שנותנים זריקת עידוד משמעותית לכל מי שרוצה לפתוח סטארט-אפ משל עצמו. כך, הקושי לגייס עובדים גובר, כשכל אחד רוצה להיות המנכ"ל-המייסד ולא עוד עובד במצבת כוח האדם.

פרצ'יק טוען שהמצב השתנה ויש התמתנות בנושא, לפחות כפי שמתבטא בראיונות עבודה אם לא בשטח, כשחממות נוספות הולכות וצומחות. "אם לפני שנה, 8 מכל 10 מועמדים שהייתי מראיין היה אומר לי שהוא מקים סטארט-אפ, היום זה לא המצב. כל בן אדם שהייתי מראיין, הייתה לו תחושת מסוגלות. לא הייתי אומר שהייתה בועה, אבל הייתה למועמדים תחושה שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים ולהצליח בזה. היום יש חזרה לשורשים ופחות ניסיונות ליצור חברות חדשות".