הענק המלודי ברט באכארך: "היום ללהיט יש מזל אם הוא שורד חודש"

פול מקרטני, סטיבי וונדר, אלטון ג'ון ופול סיימון כבר היו כאן. מבין שלל האמנים הזרים שביקרו בישראל, ומבין שלל מעלותיהם של הארבעה, הנ"ל הם גם מגדולי המלחינים של המוזיקה הפופולרית. בשבוע הבא יגיע אלינו, להופעה אחת באמפי שוני בבנימינה, ענק מלודי שהישגיו לא נופלים משלהם, וששיריו השפיעו עליהם ועיצבו אותם. ברט באכארך אמנם אינו זמר, מבצע, פרפורמר וכוכב בולט ומוכר תקליטים כמו מקרטני, סיימון, וונדר וג'ון, אבל הוא אחראי לעשרות רבות של שירים שהוציאו למוזיקת הפופ בכלל וללהיטי פופ בפרט את המוניטין הכי מוצדק וראוי שלהם.

קמצוץ תזכורת ליצירות המופת שלו, שאתם מכירים כל חייכם גם אם שמו לא אומר לכם מאום: I say a little prayer ששרה אל הנצח אריתה פרנקלין, The look of love בביצוע האולטימטיבי של דאסטי ספרינגפילד, ומעל כולם Walk on by שבאכארך גם תזמר והפיק לדיון ווריק.

היום באכארך כלל לא בטוח אם היה מצליח לשחזר את הישגיו לו החל דרכו בתעשיית המוזיקה הנוכחית. באכארך: "אני לא יודע אם הייתי נכנס לעסקי המוזיקה היום. זו כמובן שאלה היפותטית, אבל באמת כואב לי כשאני חושב על אמנים חדשים היום, על הקושי להגיע לחוזי הקלטות, והקושי של שירים טובים להיחשף".

מעבר לפילוס הקריירות הפרטיות, באכארך דואג לעתיד אמנות הכתיבה בפופ: "אני לחלוטין מסכים שככל שיכולות המניפולציות בהפקה ובהקלטה עולות, כך מידרדרת רמת ההלחנה. ואני בר מזל שגדלתי בתקופה שבה לשירים טובים היו בכלל ביקוש ותוחלת חיים. "כואב לי היום על אמנים שאיש אינו מתעניין בכישורי הכתיבה שלהם. וכואב לי גם על זמרים ותיקים ואדירים, כמו גלדיס נייט שעבדתי איתה בעבר, ושהיום לא רק שאין שום חברת תקליטים שרוצה בה, היא גם בקושי משיגה לעצמה הופעות. היום, ללהיט יש מזל אם הוא בכלל שורד חודש עד חודש וחצי, ותחנות הרדיו ממוסחרות ומנוונות לחלוטין".

- יש אמנים צעירים שהיית סקרן לעבוד איתם?

"אלישה קיז".

- באמת? היא תופיע בישראל יומיים אחריך, ביום העצמאות שלכם.

"אני חושב שהיא כישרון עצום ויוצא דופן והייתי שמח לעבוד איתה, אפילו לכתוב יחד".

מטען כבד

באכארך אמנם מעיד על עצמו, בשעת הערב המאוחרת שבה אנחנו מנהלים שיחת טלפון בסוף השבוע שעבר, שהוא כבר מחכה לישון אחרי שפתח את מסע ההופעות הנוכחי שלו בסקנדינביה עם ארבע הופעות בחמישה ימים. אבל האמן בן ה-85 עדיין חד, נמרץ ולחלוטין סקרן. "חזרתי לכתוב עם אלביס קוסטלו, לראשונה מאז האלבום הקודם שהוצאנו לפני 15 שנה.

"הוא כעת בסיבוב הופעות משלו ולצערי דרכינו אינן מצטלבות, אבל אנחנו מחליפים חומרים כל הזמן, וכנראה ששישה שירים לפחות ייצאו עוד כמה חודשים. זה תענוג לכתוב שירים חדשים גם כשאני בסיבוב הופעות".

באכארך הוציא לאור לפני כחודשיים את האוטוביוגרפיה שלו, שנושאת את שם אחד מלהיטיו הגדולים ביותר: Anyone Who Had a Heart: My Life and Music. האם ההתנסות הזו עזרה לו לפנות את המגירות לקראת 85 השנים הבאות? באכארך מודה כי הוא בעיקר הופתע מגודל המשימה: "לא שיערתי שהעבודה תהיה כה תובענית, אבל שמחתי על ההזדמנות לספר בכנות את סיפור חיי, בלי להסתיר כלום, כולל העובדות סביב התאבדותה של ביתי, שעדיין מאד כואבת לי". ניקי באכארך, ביתו מנישואיו השניים לאנג'י דיקינסון, התאבדה לפני שש שנים בגיל 40. היא סבלה מתסמונת אספרגר, והייתה בדיכאון. היום באכארך נשוי ברביעית לג'יין האנסן שממנה יש לו שני ילדים. וממרומי גילו, ועם כל שלל הישגיו והפרויקטים העכשוויים שלו, כשבאכארך מביט לאחור, הוא גם זוכר רגע אחד של קסם שחווה על הבמה בפעם הקודמת שבה הופיע בישראל: "זה קרה לפני המון שנים. הגעתי כמנהל המוזיקלי של מרלן דיטריך להופעות שלה אצלכם. האמרגן הישראלי שלנו, גיורא גודיק, פגש אותנו בשדה התעופה והבהיר לה מיד שלא כדאי שתשיר כאן בגרמנית. דיטריך מראש נחתה מאד טעונה, כי הגענו לישראל הישר מגרמניה, ושם מאוד לא אהדו אותה אחרי המלחמה.

"תפסו אותה כמי שעברה לצידם של האמריקאים. אבל הקהל אצלכם מאוד אהב אותה. והיא הייתה מאד נבונה, והחליטה בכל זאת לשיר שיר אחד בגרמנית בהופעה הזו.

"אני זוכר עד היום איזה רגע טעון וחזק זה היה על הבמה, ואת השקט שהיה בקהל".

נקווה שיהיו לו ולנו רגעים חזקים שכאלו לנצור גם בהופעתו הקרובה באמפי שוני.