המעצר של מצגר - בושה?

למה אומרים שמעצרו של הרב הראשי יונה מצגר הוא בושה? אני לא רואה שמישהו מהממסד הדתי ממש מתבייש. הרי אם היו באמת מתביישים, אז מלכתחילה לא היו בוחרים אדם כמו מצגר להנהיג את הרבנות הראשית.

היו שמועות שמצגר אינו אדם ישר. למרות זאת הוא נבחר לרב הראשי. מה שאומר כי אלה שבחרו בו, מראשי היהדות הדתית, בכלל לא מתביישים - או שלא ממש אכפת להם שהרב הראשי יהיה אדם נקי-כפיים.

נראה כי מה שאכפת להם אלה דברים כמו כוח, השפעה, כסף, בעיקר כסף. הדת עצמה, האמונה, היושר האישי והציבורי, אלה הם עניין שולי. עניין שאסור לתת לו להפריע את עשיית המלאכה העיקרית של אגירת כספים לצרכים שונים, גם ציבוריים וגם פרטיים.

"לא תגנוב"? בכלל?

קשה כבר להתרגש, לא כל שכן להתבייש, כאשר גניבות ושאר חטאים הפכו להיות תופעות לא נדירות בקרב רבנים בפרט, ואנשים דתיים בכלל. כלומר, אנשי אמונה ומנהיגיהם לימדו אותנו שלא צריך להיות אדם ישר כדי להיחשב לאדם דתי. כל עוד אתה מתפלל, מתלבש ומתנהג כמו דתי - לא משנה אם אתה עובר על עשרת הדיברות ועל שאר ציוויים דתיים.

אדרבא - לימדונו רבנינו שאצלם עניין ה"לא תגנוב" איננו אבסולוטי. תלוי מי הגונב, לאיזו מטרה, וממי גונבים. אם הגניבה היא, למשל, למען כוללים ולמען המפלגה הנכונה. הם מתנהגים לעתים כאילו בעשרת הדיברות נכתב "לא תגנוב" - אלא אם כן הכסף הגנוב נועד לישיבות ומפלגות חרדיות.

דרעי לדוגמה

אריה דרעי, לדוגמה. אדם דתי שצמח ממש בתוך חיקו של המורה הרוחני הגדול עובדיה יוסף. הרשיעו אותו בגניבה של סכומים נכבדים. מישהו חש שהמורה הרוחני והמוסרי חש בושה?

זכרוני דווקא מספק לי שהרב יוסף קילל את בתי המשפט והשופטים, ואת דרעי עטף בברכה הידועה "הוא זכאי" ו"דופקים את השחורים". לא ראיתי שמישהו מהכיוון ההוא בא ואמר על מעשי דרעי שהם "חרפה"; או "בושה"; שמעשיו "דופקים את התורה"; שמעשיו מוציאים אותו מההגדרה של "אדם דתי".

לא למען הקורבן

ויש כמובן גם את עבירות המין. יש רבנים שפוגעים גם בילדים, הורסים את חייהם, ובמקרים רבים הדאגה העיקרית היא איך להסתיר זאת - לא למען הקורבן, אלא בשביל להגן על האדם הפוגע מעונשו של החוק החילוני.

מפי רוב מנהיגי הציבור החרדי לא נשמע די גינוי לגנבים ואנסים הבאים משורותיהם. הם עסוקים מדי בלשמור על כבודה של תורה.