גלגלי הכסף: הדירוג שמפריך את המיתוסים בשוק הרכב

ענף הרכב וענף הליסינג נמצאים בימים אלה תחת זכוכית המגדלת של הרגולטור לקראת "חוק רישוי הרכב" החדש. האג'נדה, שאותה מוביל שר התחבורה, היא "ריכוזיות יתר בענף" - או כפי שהשר אוהב לכנות זאת בכל הזדמנות: "15 משפחות שמגלגלות 30 מיליארד שקל בשנה". האג'נדה הזו מבוססת בעיקר על "תחושות בטן". נכון להיום למשרד התחבורה אין נגישות לנתונים הכספיים האמיתיים של הענף, שנמצאים בידי האוצר ורשות ההגבלים ומוגנים בחוק סודיות המידע העסקי.

איך אנחנו יודעים זאת? כי באחד מהסעיפים המרכזיים בהמלצות ועדת זליכה וברפורמה התחרותית של משרד התחבורה הוא דורש לקבל גישה מלאה לדוחות הכספיים המלאים של השחקנים בענף יבוא הרכב והליסינג. במשרד התחבורה יודעים היטב ש"מידע הוא כוח" והם רוצים שליטה מלאה בכוח הזה, בחסות המחוקק.

מה בדיוק מתכוון משרד התחבורה לעשות במידע הזה? לאן הוא יגיע ואת מי ישמש? אפשר רק לנחש. אולי תוקם "ועדת רווחיות יתר", שתקבע שאם אחד השחקנים מרוויח יותר מדי, לטעמו של השר, יפעל המשרד להקטנת הרווחיות. אבל סביר יותר להניח שהנתונים הללו יפורסמו פומבית ככלי נשק פופוליסטי או שיועברו לשימוש מתחרים-בפוטנציה כדי שיוכלו לקדם את עסקיהם. הכול, כמובן, בשם "התחרותיות ורווחת הצרכן".

שוק היבוא: צינור גביית מס

גם לנו אין נגישות לנתונים הכספיים של ענף הרכב, פרט לנתוני קומץ החברות הבורסאיות בענף. אבל אחת לשנה מפרסמת חברת D&B את סקר "DUNS 100" על החברות הגדולות בענף הרכב ועורכי הסקר זוכים לעתים קרובות לשיתוף פעולה מצד חלק מהשחקנים "הפרטיים" בענף, שמסכימים לחשוף נתונים לא גלויים בדרך כלל כמו הכנסות מפעילות, מספר המועסקים וכדומה.

החברות לא חושפות כמובן את נתוני הרווחיות שלהן אבל עדיין אפשר לקבל מהסקר של שנת 2012 תמונת מצב מעניינת.

למשל, 11 קבוצות יבוא ושיווק הרכב המובילות רשמו ב-2012 הכנסות מצרפיות של כ-29 מיליארד שקל. אם מוסיפים גם את קבוצות היבוא הקטנות יותר לתמונה, קרוב לוודאי שמחזור ההכנסות הענפי (לא כולל ליסינג) מגיע ל-30 מיליארד שקל, אבל כאן צריך לציין שתי הערות: הראשונה היא שההכנסות המדווחות של חלק מהקבוצות כוללות גם פעילות נרחבת בתחום המשאיות, האוטובוסים וכלי הצמ"ה. ההכנסות מהפעילות הזו הן בהיקפים כספיים לא מבוטלים אצל כמה מהשחקנים, לעתים אפילו יותר מאלה של הפעילות בתחום הרכב.

עובדה זו משפיעה ישירות על הדירוג. כך, למשל, קבוצת "מאיר", יבואנית וולבו והונדה, שפעילה מאוד בתחום הרכב הכבד, מדורגת במקום השלישי הכולל בדירוג הקבוצות הגדולות בענף, למרות שב-2012 היא ניצבה רק במקום התשיעי במכירות רכב פרטי.

ההערה השנייה היא שנטל המס הכבד המוטל על רכב פרטי בישראל פירושו שלפחות כמחצית ממחזור ההכנסות המצרפי מגיעה לקופת המדינה. מכיוון שרוב המס בענף הוא "מס עקיף", כלומר נגבה מראש בעת רכישת הרכב, מדובר באחד מצינורות גביית המסים המרוכזים והיעילים ביותר של האוצר.

בכל הנוגע לנתונים פרטניים ניתן לראות שרוב קבוצות יבוא הרכב המרכזיות רשמו ב-2012 ירידה בהיקף ההכנסות מפעילות, לעתים אפילו ירידה דו-ספרתית. בדירוג 11 החברות המובילות היו רק שתי חריגות: האחת היא דלק רכב, שרשמה עלייה של 12.1% בהכנסות, הודות לפעילות ב.מ.וו שסופחה אליה. האחרת היא "מכשירי תנועה", שהכנסותיה מפעילות זינקו ב-11.9% בשנה שעברה. מכיוון שבאותה שנה לא היה שינוי דרמטי בפעילות הרכב הפרטי של הקבוצה, סביר להניח שהזינוק נובע מהסיפוח של פעילות הרכב הכבד והאוטובוסים של "מאן", שנרכשה על ידי הקבוצה.

מעט עובדים, הרבה הכנסות

בשנת 2012 העסיקו 11 החברות המובילות בענף כ-7,000 עובדים. חישוב פשוט מראה שהמכירות (או יצירת ההכנסות) לעובד הן מהגבוהות ביותר במשק. בממוצע כל עובד בחברות יבוא הרכב "מייצר" מכירות של כ-5.99 מיליון שקל בשנה אם כי קיימת שונות לא קטנה בתוך הענף.

כך, למשל, החברה ה"רזה" והיעילה ביותר בענף היא יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, שבשליטת ג'ורג' חורש. החברה אמנם מדורגת רק במקום השישי עם הכנסות שנתיות של כ-2.62 מיליארד שקל, אך היא מעסיקה רק 168 עובדים, מה שאומר שכל עובד מייצר הכנסות שנתיות מרשימות של כ-15.59 מיליון שקל. הבאה בתור ב"מדד הפריון לעובד" היא דלק רכב, שמעסיקה 326 עובדים, שכל אחד מהם "מייצר" מכירות של כ-12.59 מיליון שקל בשנה. במקום השלישי, בפער גדול מהרביעי, נמצאת טלקאר, יבואנית קיה, שמעסיקה 170 עובדים, שמייצרים הכנסות של 10.294 מיליון שקל לעובד בשנה.

המכנה המשותף לכל הקבוצות הללו הוא מיקוד עסקי, שמאפשר להן לשמור על היקף כוח אדם נמוך: לשלושתן אין כמעט פעילות בתחום כלי הרכב הכבדים והצמ"ה, שהוא תחום עתיר עובדים (ליוניון מוטורס יש פעילות מוגבלת בתחום), ובעיקר לכל השלוש יש מעט מאוד מוסכים בבעלותן הישירה. נזכיר שוועדת זליכה ושר התחבורה סימנו בעבר את "מוסכי היבואן" כמקור לשליטה לא תחרותית בשוק ופועלים כיום להגביל בחוק את מספר מוסכי הרשת. בפועל, מתברר שאחזקת מוסכים בבעלות היבואנים היא פעילות עתירה בכוח אדם, שלעתים קרובות נוגסת ברווחים ולא מגדילה אותם. לפיכך, אפשר להניח שהגבלת מספר מוסכי הרשת בחוק לא תתקבל בצער רב מדי בענף.

שוק הליסינג: כוח אדיר

סקר דאנס 100 גם מצייר תמונת מצב מרתקת לגבי חשיבותו של שוק הליסינג בשוק הרכב הישראלי ובמשק בכלל. בשנת 2012 רכשו 6 מתוך 12 החברות המובילות בדירוג בענף הליסינג - אין נתוני רכישות לגבי שאר החברות בדירוג - כלי רכב חדשים בהיקף כספי של כ-11.23 מיליארד שקל.

במילים אחרות החברות הללו היו אחראיות ליצירת כשליש מהכנסות השנתיות של ענף יבוא הרכב - וזה עוד בלי להביא בחשבון את הרכישות של ענקיות כמו אלדן, הרץ, ליס 4U (של קבוצת קרסו) ועוד, שנתוני הרכישות שלהן אינם מופיעים בסקר.

עכשיו נבצע אקסטרפולציה של הנתונים: נביא בחשבון צי מצרפי של כ-240 אלף כלי רכב, נוסיף 4-5 מיליארד שקל של רכישות של החברות "החסרות" ונקזז את היקף ההכנסות (המשוער) של ענף היבוא מרכב כבד. התוצאה היא שענף הליסינג מזרים כמעט 60% מההכנסות השנתיות של שוק יבוא הרכב.

מהנתונים האלה אפשר לגזור כמה מסקנות. הראשונה היא שעבור יבואנים רבים תחום הליסינג הוא בבחינת "אם אתה לא שם אתה לא קיים". פעילות ישירה שלהם בענף הליסינג היא הדרך היחידה להבטיח שיקבלו חלק משמעותי מעוגת ההכנסות הגדולה ביותר.

המסקנה השנייה היא שהסבסוד הצולב - אותן "הנחות ליסינג שמנות" ששר התחבורה הציב כיעד למתקפה התחרותיות שלו - נמצאות כאן כדי להישאר ולא משנה מה יעשה הרגולטור בנושא. כאשר חמש-שש חברות רוכשות אצלך סחורה ב-3 מיליארד דולר בשנה, אתה פשוט לא יכול שלא להעניק להן תמריץ או הנחות מסחריות משמעותיות.

והמסקנה השלישית היא, שאם הרגולטור סבור שהוא יכול לעצב את שוק הרכב הישראלי מחדש בשיטת "גזור והדבק", כדאי לו לקרוא טוב טוב את הנתונים. רכישות בהרכב של ענף הליסינג בהיקף של כ-3 מיליארד דולר בשנה לפחות מתבצעות על ידי חברות ליסינג שההון העצמי המצרפי שלהן הוא כ-3-4 מיליארד שקל בלבד - וכל השאר הוא אשראי, שעבוד של תזרים שוטף ומינוף. במילים אחרות, אם הרגולטור מושך קלף אחד מתחתית הערימה הזו, סביר מאוד להניח שהמגדל כולו יתמוטט וייקח איתו בדרך עוד כמה גופים פיננסיים לא קטנים, הרבה מאוד מוסדיים ובעיקר המון חוסכים קטנים. זה רחוק מלהיות מצב אידיאלי, אבל החיים לא מושלמים.

 דנס 100