קשה לגמור את החודש?

מדד המחירים לצרכן עלה ב-12 החודשים האחרונים ב-0.9% בלבד. זהו קצב עליית מחירים מינימלי הנמוך מהותית ממרכז יעד האינפלציה של בנק ישראל. הנתון העדכני על השכר הממוצע במשק ברוטו מלמד כי הוא עלה מחודש מארס 2012 עד חודש מארס 2013 ב-2.8%. האבטלה במשק מצויה ברמת נמוכה של 6.9%.

לכאורה, כל אחד מאיתנו היה אמור לחוש הקלה מהותית בתחום יוקר המחיה בשנה שחלפה. אולם בניגוד לתמונה המשתקפת מהנתונים הכלכליים היבשים שמנפיקה הלמ"ס, רוב משקי-הבית בישראל חשים כי מחודש לחודש יש להדק יותר ויותר את החגורה הפיננסית.

זה תקופה ארוכה שבה אזרחי ישראל חשים כי אין קשר בין מדד המחירים לצרכן אשר מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבין העלייה הפרמננטית ביוקר המחיה.

מחאת יוקר המחיה ביטאה את תחושת התסכול הגוברת של המוני בית ישראל, שלפיה מחודש לחודש קשה יותר ויותר לממן את פעילות ואת כל צורכי משק-הבית. ייתכן כי המדידה של הלמ"ס מייצגת היטב את תמונת המחירים במשק, והבעיה המרכזית של הציבור אינה עליית מחירים מהירה, אלא גידול מתמיד בסל המוצרים והשירותים שאותו רוכשת כל משפחה.

החיים בחברת שפע גורמים לרבים מאיתנו להתקשות ולהתמודד עם עודף הגירויים והריגושים אשר מזמנים לנו חיי היום-יום. סגנון החיים ורמת החיים העולה דחפו רבים מאיתנו לגור בבתים גדולים הרבה יותר מהבתים שבהם התגוררנו כילדים וכמתבגרים. ההתחייבות הכספית הכרוכה בדיור יקר, וכן עלויות אחזקת הבית אשר גדלו מאוד, מגבירות את תחושת המחנק הפיננסי.

תושבים רבים נאלצו להגר לפריפריה מכורח הנסיבות של התייקרות מחירי הדיור וכן כפועל יוצא מן הרצון לשפר את איכות החיים, עובדה שהביאה לכך שרבים מאיתנו נאלצים להחזיק צמד מכוניות כדי שנוכל לנהל שגרת חיים תקינה.

המגורים בפריפריה, רחוק מן ההורים שנוהגים לעזור, וכן הצורך לעבוד שעות רבות כדי לממן את העלויות וצורכי התא המשפחתי, מביאים הורים רבים להידרש לשירותי בייבי-סיטר ולעזרה נוספת בבית כדי לפתור בעיות יום-יומיות, שנפתרו בעבר במסגרת התא המשפחתי המצומצם או המשפחה המורחבת.

תרבות השפע הביאה אותנו להקצות תקציבים משפחתיים ניכרים לתקשורת הביתית, לרבות טלוויזיה רב-ערוצית, אינטרנט, טלפוניה ניידת ונייחת ואביזרים רבים נלווים. רובנו שכחנו כבר כי עד לפני מספר שנים הסתפקנו בשני ערוצי טלוויזיה אחד ובטלפון נייח.

הסביבה החברתית והקושי להתמודד עם עודף הגירויים מכתיבים לרובנו רף הוצאות בלתי נגמרות, והדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בחגיגות ימי-הולדת יקרות לילדים, במתנות יקרות לאירועים, בחופשות משפחתיות יקרות הרבה יותר מהעבר ועוד.

חלק גדול מתקציב המשפחה הממוצעת הוא קשיח והוא תוצר ישיר של התחייבויות בגין מסים, שירותים לבית (מים, חשמל), ביטוחים, חינוך לילדים, דיור, מזון בסיסי ועוד. על יתרת תקציב המשפחה מתמודדים שורה ארוכה של הוצאות, אשר כל אחת מהן נראית על פניה כמחויבת המציאות. וכך הפך ניהול משק-בית ברבות השנים לניהול תזרים מזומנים של יחידה עסקית קטנה, ודורש יכולות וידע פיננסי אשר אינם קיימים ברשות רבים.

תרבות שפע וגירויים אינסופיים

בניגוד למנטרה הגורסת כי המחנק הפיננסי שבו מצויים רוב משקי-הבית בישראל נובע מעליית מחירים מהירה במשק, לדעתנו השינויים בדפוסי החיים גורמים לקושי אובייקטיבי להתמודד עם תרבות השפע ועם גירויים אינסופיים, לקושי להפגין משמעת תקציבית ולחוסר יכולת לתעדף צרכים. לכל אלה יש חלק מרכזי בסיטואציה הכלכלית הקשה שבה מצויים משקי-בית רבים.

בנתונים הקיימים, על המדינה להשקיע מאמץ מתמשך בשדרוג החינוך הפיננסי של משקי-הבית באמצעות מיסוד סדנאות מסובסדות, כדי שנוכל להתמודד טוב יותר עם משימת הניהול הפיננסי של התא המשפחתי; ובנוסף, כל אחד מאיתנו צריך להפגין משמעת אישית נחושה, ולחיות את חייו בהתאם ליכולותיו ולא בהתאם לפנטזיות המנותקות מרמת ההשתכרות.

מי שסבור כי הרפורמות המבורכות של הממשלה בתחום הפחתת הריכוזיות במשק ובתחומים נוספים תפחית בחדות את תחושת החנק הפיננסי של משקי-הבית, שוגה באשליות. לפיכך, חלק מרכזי מן הפתרון למצוקות יוקר המחיה מתחיל ונגמר בתוך כותלי התא המשפחתי ולא בכנסת ישראל.

* הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון.